מי מפחד מאינטגרציה? דעה

ענבר כהן חושבת שהתנהלות בתי הספר הפרטיים בפתח תקווה בפרשת התלמידים עולי אתיופיה מנוגדת לערכים הבסיסיים של הציונות הדתית וכי קליטתם בבתי הספר של הציונות הדתית היא זכות ממעלה ראשונה. כהן קוראת למשרד החינוך למנוע תקצוב מבתי ספר שמטפחים פרישות מהחברה הישראלית.

 

30/08/2009

מצער אותי עד מאוד לשמוע על ההתנהלות הלא חינוכית של בתי הספר הפרטיים בפתח תקווה. גדלתי והתחנכתי בבתי הספר של פתח תקווה, ביסודי, בחטיבת הביניים ובתיכון והתברכתי בחינוך בתקופת תור הזהב של האינטגרציה. בתקופתי כמעט לא היו בתי ספר פרטיים בעיר ואלה שהיו קיימים היו קטנים ושוליים. בבית הספר היסודי בו למדתי היו שש כיתות בשכבה, לפחות, כשבכל כיתה היו תלמידים ותלמידות מכל שכבות האוכלוסיה: עניים, עשירים, אשכנזים, ספרדים, עולים וותיקים. גם אז לא הייתה אוטופיה. היו קריאות של הורים משכונות מסוימות להקים בתי ספר נפרדים לילדיהם, כך שלא יצטרכו לשבת באותה כיתת לימוד עם מי שאינו מספיק "תורני", או ליתר דיוק, אשכנזי, משכיל ובעל הכנסה משפחתית מסוימת (השלם את החסר).

בזכות השילוב המבורך בין כל חלקי הציבור, יכלו ילדים מתקשים ללמוד מחבריהם, שלמדו בתורם את חשיבותה של עזרה הדדית. בכיתתי למדו מספר עולות חדשות מאתיופיה, ממבצעי משה ושלמה, שהתמודדו בגבורה עם חומר הלימודים ורמתן הדתית לא נפלה מהמקובל. גם בעיות משמעת היו זהות בין ילדים מכל סוגי הבתים וגווני הדתיות. ילדים, כך מסתבר, הם ילדים. יהי מוצאם אשר יהיה.

עצוב לשמוע את נבואות הזעם על מה שעלול להשתבש בחינוך הילדים במידה ויפגשו, רחמנא ליצלן, ילדים "שונים" מהם. נביאי זעם אלו חושבים שהחינוך שלהם כה מושלם, שכל דבר חיצוני רק יכול להזיק. בפועל, ההדרה של קבוצות חברתיות שלמות מונעת מהן עולם נפלא של תובנות, יופי וחוכמה.

הציונות הדתית, על כל גווניה, מחוייבת לעזור לעולים החדשים (לא רק מקליפורניה!) עד כמה שאפשר, באהבה ותחושת שליחות. זוהי זכות ולא עול! העולים מאתיופיה מלאים ברגשות ציוניים עזים ובקרבה והערכה למסורת היהודית ומי אם לא הציונות הדתית ערוכה ובנויה להיות זו שמקבלת את פניהם?

ישר כח לבתי הספר הממלכתיים-דתיים, שממלאים תפקיד זה במאמץ רב, אך אין זה מספיק. בתי הספר הפרטיים אינם מוכנים למלא את חלקם באחריות זו, תוך סינון קפדני של ילדי העולים. כך נוצר מצב בו חלק מהממ"דים הפכו לבתי ספר של עולים חדשים בלבד, דבר הגורם להשתלבותם בחברה באופן תקין לקשה מנשוא ולפעמים לבלתי אפשרית. ילדים, כידוע, מסתגלים במהירות, וכשיהיו ילדי העולים בכיתה אחת עם ילדים אחרים-ותיקים, התקדמותם והשתלבותם תהיה מהירה לאין שיעור. אינטגרציה נחוצה עד מאוד כדי לשמור על איזון בחברה בכלל ולסייע לעולים החדשים בפרט.

החוצפה לומר, "למה לא מעבירים אותם לבתי ספר חילוניים או חרדיים" היא גדולה מאין כמוה. איך פתאום מוכנים לוותר על חלקים נרחבים מהציבור לידי החילונים והחרדים? איזו יהירות יש לציבור המדבר על קירוב לבבות להחליט כי ישנן קבוצות שלא צריך לקרב?

אם, למרות הכל, חוששים קברניטי בתי הספר הפרטיים על נפשות ילדיהם הרכים והמחונכים, שימשיכו לטפח את הפרישות שלהם מהחברה הישראלית ללא כל תמיכה ממשלתית. לא יעלה על הדעת שהמדינה, שנאבקת על קליטת עולים, משלמת למוסדות שלא נושאים בנטל. ברגע שיגמר המימון ישארו רק מעטים בבתי ספר כאלו והשאר ייאלצו לקיים אינטגרציה כהלכתה. אולי אף יווכחו אותם הורים מבוהלים, שגם ילדיהם לומדים משהו מאותם עולים "לא תורניים". מעט אהבת ישראל, תורת ישראל ועם ישראל.