מכתב אישי – התייחסות לפרשת הרב אלון / אביה הכהן

קשה מאוד לכתוב על פרשת הרב אלון. הרב מוטי הוא חבר ילדות, אבל מזמן גיליתי שהוא לא רק חבר שלי, אלא חבר של אלפים, כשלכולם הוא נתן פינה של חום אדירה. ברור ומובן שכל התייחסות לפרשה היא קשה וכואבת, וכיוון שאיני יודע דבר, איני מבקש לערער על חברי פורום 'תקנה', אלא לכתוב על אשר התבקשתי – יחסי תלמידים ורב. בכל הדיון הציבורי שסער סביב הפרשה חשתי שרבים לא הבינו את התופעה. הרב מוטי אלון, עם כל החום והאהבה שבו, עזר לרבים. פגשתי בחור שהיה מכור לסמים שפגישה עם הרב מוטי שינתה את חייו. פעם אחרת לקחתי בחור אתיופי טרמפ. הוא סיפר שהוא לומד בישיבת הסדר וראש הישיבה שלו מרביץ תורה וידע, אך הוא חסר חום ואהבה, והוא מתגעגע לרב מוטי. הוא סיפר לי שכשאשתו הייתה בהריון והיו קשיים, הרב מוטי ביקש ממנו שכשתהיה לידה הוא יודיע לו מיד. הלידה עברה בשלום ותוך מספר דקות הרב מוטי היה עם זר פרחים בחדר לידה. איש לא ידע על הביקור, לא תקשורת ולא חברים, ולא הייתה זו אלא אהבה לשם שמיים.

אם מה שמיוחס לרב מוטי נכון, הרי ברור שהוא לא יוכל להמשיך לכהן בתפקידיו. אבל, כל אותם אנשים רבים שהוא עשה עמם טובות עדיין חייבים לו הכרת הטוב, ועליהם להשיב לו אהבה תחת אהבתו ועזרתו. השאלה הנשאלת עתה היא בנוגע להשלכות של הסיפור. האם הסיפור יביא למגמה של קרירות ביחסי רב ותלמידיו, והאם הערצת הרב היא פסולה ויש להלחם בה? סיפורו של הרב מוטי הגיע לכדי 'תאונת דרכים' אדירה, האם בעקבות כל תאונה בין-אישית צריך לקרוא לקרירות בין בני אדם?! תורה שאין בה חום היא תורה חסרת משמעות, ותורה שאין בה אהבה גדולה בין הרב לתלמידיו היא תורה עקרה. לימוד התורה איננו פעולה אינטלקטואלית גרידא. קשרי רב ותלמיד הם קשרים של נפש בנפש, והערצה היא חלק מאותה מסכת קשרים ברוכה. ההיסטוריה מלאה בסיפורי פגישה והערצה בין רב ותלמידיו; כך פגישת אליהו ואלישע, כך פגישת האר"י ותלמידיו, הבעש"ט ותלמידיו והרב קוק ותלמידיו. יחסי רב ותלמיד הם לעולם יחסים מורכבים; פעם אחר פעם אנו רואים שחסידים עברו גבולות מהערצה לסגידה, ולעיתים סגידה זו הביאה את תלמידים ואת החסידים למקום של ביטול והכנעה. אמנם, אסור שהתלמיד יאבד את אישיותו אל מול האש הגדולה של הרב וברור שישנם פגמים באישיותו של כל רב ואסור שייעלמו מן התלמיד, אך אלו התמודדויות שהם חלק מן החיים. כרב וכמורה אני יכול לספר שלימוד משותף מביא לקשרי נשמות, והוא מביא למקומות רוחניים גבוהים ואמיתיים, וחלילה אם התגובה לפרשת הרב מוטי תהיה מגמה של קרירות ושל ריחוק.

עם הקשיים צריך להתמודד, אך תורה ללא אהבה היא בעיני תורה שאין טעם לקיומה, ותורה ללא רב, היא תורה ללא בית אב.

שנזכה ללמוד תורה של אהבה בטהרה, ושתורה זו תביא אותנו למקומות טובים, בריאים וחזקים.