מלחמות ה', פרשת וישב, תשפ"ה
כל יום ויום יוצאים בנינו ובנותינו לחזיתות לחימה בכדי להציל נפשות ולשחרר אסורים. מגיעים הביתה לחיק משפחתם לימים מספר, עייפים ויגעים, ומלאי מחשבות קשות, ואז חיש מהר, נאלצים לחזור שוב למערכה הקשה. אצלנו, נעשה העניין הזה כמעין הרגל, כדבר שבשגרה, שכבר אין אנו מתפעלים ממנו, וכאילו אין כבר צורך לשבח אותם על מעשי הגבורה שלהם. אך אין הדבר כן. כי כל אחד ואחת מעשי גבורה בידו, בהיותו מסכן את נפשו למען אחיו ואחיותיו.
והנה בפרשת השבוע קוראים אנו כדלקמן: "וישמע ראובן ויצלהו מידם, ויאמר לא נכנו נפש. ויאמר אלהם ראובן: אל תשפכו דם, השליכו אתו אל הבור הזה אשר במדבר, ויד אל תשלחו בו, למען הציל אתו מידם להשיבו אל אביו" (בראשית ל"ז כ"א-כ"ב). ועל המילים "למען הציל אתו" הפנה אותנו בעל התורה תמימה לאשר נמצא בתשובות הרשב"א סי' תקפ"א [כצ"ל] : … ומידת התורה שהיא כותבת ומפורסמת עושה מצוה, ואם התורה עושתה כן צריכים אנו להלך אחר מידותיה של תורה שהן דרכי נועם. והנה בהצלת יוסף שהצילו ראובן מיד אחיו כתב עליו הכתוב "וישמע ראובן ויצלהו מידם". וכן בבועז שוויתר פת וחכומץ הכתיבו (וראו רות ב' י"ד), וכן כמה גדולה הצדקה ועשיית המצוות שכתבו בנביאים בספר הנבואה, וכן פרסמו עליו ז"ל מידה זו במדרש רות [פרשתא ה', על הפסוק הנ"ל] … אמר ר' יצחק בר מריון: בא הכתוב ללמדך שאם יהיה אדם עושה מצווה יעשנו בלב שלם, שאילו היה יודע ראובן שהקב"ה מכתיב "וישמע ראובן ויצלהו מידם", בכתפו היה מוליכו אל אביו. רבי כהן ור' יהושע דסיכנין בשם ר' לוי: לשעבר היה אדם עושה מצוה והנביא היה כותבו. עכשיו מי כותבה? כותבה מלך המשיח והקב"ה חותם על ידיהם, דכתיב, "אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחשבי שמו"… (מלאכי ג' פסוק ט"ז), מכאן אתה למד שהיו נוהגים לכתוב בו שמות המקדישים לשמיים להיות להם לזיכרון על מצוות ולפתוח דלת לעושה מצוה.
ועל פי האמור לעיל קבע הרמ"א בשו"ע יורה דעה רמ"ט י"ג: … ומכל מקום מי שמקדיש דבר לצדקה מותר לו לכתוב שמו עליו שיהיה לו זיכרון, וראוי לעשות כן. (וראו ט"ז שם אות ד', נקודות הכסף שם.)
אך ברור שאי אפשר לציין את גבורתם של אלפי אלפים חיילים וחיילות הראויים לכך, אך להוי ידוע לנו מה דאיתא במדרש במדבר רבה י"ב ט', וז"ל: אין הקב"ה מקפח שכר בריה, בכל מקום שאדם יגע ונותן נפשו על דבר אין הקב"ה מקפח שכרו… וכו'.
אך אלה אשר כביכול תורתם אומנותם, ואין הם משתתפים במלחמת הקודש, על כגון אלה ניתן לומר שהפסדם הפסד מרובה, ונפיש פסידייהו. ויהי רצון שבקרוב בימינו יזכו הם "לעזרנו ולהלחם מלחמתנו" (דברי הימים ב' ל"ב ח'), ואז "נלחמה יחד" (שמואל א' י"ז י') ונילחם "מלחמות ה'" (על פי שמואל א' כ"ה כ"ח). אמכי"ר
ד. שפרבר
