מערך הדרכה / אייל ברגר-בין ישראל לעמים-היחס לגויים
יחידה ראשונה
מבוא: מאז ראשית הציונות נמצא עם ישראל בעימות יומיומי עם הערבים היושבים בארץ. העימות הקשה והמורכב, במהלכו סבלנו רבות מפרעות, מפיגועי תופת ומירי טילים, מביא, בין היתר, לגילויים של איבה ודחיית האחר בקרב החברה הישראלית בכלל והמחנה הציוני-דתי בפרט. יש המביאים מקורות שונים מימי חז"ל ועד ימינו התומכים ביחס שלילי כלפי גויים במדינת ישראל, ולעומתם קמים אלו היוצאים כנגד המגמות הללו ומביאים אף הם מקורות וראיות לעמדתם. ביחידה הקרובה נבחן בקצרה את סוגיית מעמדו של הגוי בהלכה ובמחשבה היהודית.
מטרת הפעולה: ללמוד יחד עם החניכים את יחס התורה כלפי הגויים כפי שעולה מן המקורות.
מהלך הפעולה:
שלב א – משחק: לאן נושבת הרוח?
שלב ב – מפגש ראשוני עם מקורות שונים בדברי חז"ל המתייחסים למעמדם של הגויים (בעזרת כרטיסיות).
שלב ג – לימוד משותף של שני מקורות העוסקים ביחס לגוי.
סיכום – מעמד הגוי בהלכה.
דברי סיום – הלכה למעשה: כרוז הרבנים הראשיים: 'לא תרצח'.
שלב א – משחק: לאן נושבת הרוח?
נפתח את הפעולה במשחק 'לאן נושבת הרוח'. החניכים יושבים במעגל. חניך אחד פותח את המשחק, עומד באמצע המעגל ואומר: 'הרוח נושבת לכיוון מי ש… (בוחרים הגדרה: יש לו נעליים, יש לו אח קטן, וכדומה)'. כל מי שעונה לקריטריון הנזכר קם ומחליף מקום בזריזות; האחרון שנשאר נכנס למרכז המעגל ואומר 'הרוח נושבת לכיוון מי ש…', וכן הלאה. על המדריך להיות שותף גם הוא במשחק ובמהלכו, ולאחר שניתנו כמה הגדרות בידי חניכים, עליו להישאר אחרון במכוון, להיכנס למרכז המעגל ולומר: 'הרוח נושבת לכיוון מי ששונא ערבים'. כמו בכל שלבי המשחק, העונים לקריטריון יקומו ממקומם לחפש מקום אחר. לאחר שהם התיישבו במקומות החדשים, נעצור את המשחק ונעבור לדיון.
דיון –
במידה ויהיו חניכים שקמו בסיבוב האחרון, נשאל אותם תחילה: מדוע קמתם, כלומר – למה אתם שונאים ערבים? האם אתם שונאים את כל הערבים? ממה נובע היחס הזה?
במידה ולא היו חניכים שקמו, נשאל: האם לדעתכם קיימת שנאה לערבים בחברה הישראלית (הדתית והחילונית)? מדוע?
ככל הנראה יהיו חניכים שיתלו את השנאה לערבים במקורות; אחרים יתלו אותה במצב הפוליטי בארץ ובטרור הערבי; אחרים יציעו הסברים נוספים. בשלב זה על המדריך להסתפק בהנחיית הדיון, ולא לנסות להכריע בו. אנו נפנה את החניכים לעיון בדברי חז"ל בנושא מתוך מטרה לעצב את יחסינו אל הגויים על בסיס התורה וההלכה.
שלב ב – מפגש ראשוני עם מקורות חז"ל המתייחסים למעמדם של הגויים
נחלק לכמה חניכים כרטיסיות עם מימרות שונות של חז"ל בנוגע לגויים – כאלה המשקפות לכאורה יחס גזעני כלפי הגויים וכאלה המבטאות יחס של אהבה וכבוד כלפיהם (נספח 1). נניח על הרצפה סקאלה של מספרים מ-1 עד -10 (מניחים בצד אחד של החדר את המספר 1 ובצד השני את המספר 10 וכך נוצר ציר). נבקש מהחניכים לקרוא את הכרטיסייה שהם קיבלו, להסבירה, ולעמוד על הסקאלה בהתאם למידת ההזדהות שלהם עם המשפט (10 – מזדהה ממש, 1 – כלל לא מזדהה). לאחר קריאת כל הכרטיסיות נבקש מהחניכים להניחן בדיוק במקום בו הם עומדים, ולחזור לשבת במקומם.
דיון – איזו עמדה כלפי הגויים עולה ממקורות אלו? כיצד לדעתכם ניתן לסדר את המקורות הללו? האם ניתן להעלות מתוכם עמדה תורנית אחידה? נבקש מן החניכים להציע פתרונות אפשריים לסתירה על הרצפה (סידורים אפשריים: חלוקה לקבוצות – מחלוקת במקורות; חלוקה על רקע חברתי-היסטורי; חלוקה של מציאות מול אידיאל ועוד).
שלב ג – לימוד משותף
לאחר שעמדנו על הסתירה העולה במבט ראשון מעיון במקורות חז"ל, נעמיק יחד עם החניכים בשתי מימרות מרכזיות המבטאות לכאורה יחס גזעני כלפי הגויים – 'טוב שבגויים הרוג' ו'אתם קרויים אדם ואין עובדי כוכבים קרויים אדם' (נספח 2 – דף לימוד). דרך הלימוד המשותף יבינו החניכים בצורה מעמיקה יותר את השקפת חז"ל בנוגע לגויים וירכשו כלים בקריאת מקורות מעין אלו (למעוניינים בכך, ניתן לבחור להעמיק רק במימרא הראשונה, 'טוב שבגויים הרוג').
1) 'טוב שבגויים הרוג':
נראה תחילה את ההקשר בו נאמרה אמירה זו:
ויוגד למלך מצרים כי ברח העם, ויהפך לבב פרעה ועבדיו אל העם ויאמרו מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדנו. ויאסור את רכבו ואת עמו לקח עמו. ויקח שש מאות רכב בחור וכל רכב מצרים ושלישים על כולו (שמות יד, ה-ז)
ויקח שש מאות רכב בחור [שמות יד, ז]…
משל מי היו? … [=אותם אנשים שגייס פרעה למרדף אחרי בני ישראל]
של הירא את דבר ד' [=הכוונה פה למצרים שהיו יראים את דבר ה'].
מכאן היה רבי שמעון בר יוחאי אומר: טוב שבגויים הרוג, טוב שבנחשים רצוץ את מוחו.
[מכילתא דרבי ישמעאל, מסכתא דויהי בשלח, פ"א]
אמירה זו מופיעה בהקשר נוסף:
רבי יהודה אומר: טוב שברופאים לגהנום והכשר שבטבחים שותפו של עמלק.
רשב"י אומר: הטוב שבעובדי כוכבים בשעת מלחמה הרוג.
הטוב שבנחשים רצוץ את מוחו. הכשירה שבנשים – בעלת כשפים.
[מסכת סופרים, פרק טו]
– מה מחדש המקור ממסכת סופרים על המקור במכילתא? האם זה משנה את הבנת הדברים?
ר' משה רבקש (המאה ה-17), בעל 'באר הגולה' על השולחן ערוך, הסביר את המשמעות של אמירתו של רשב"י:
כלומר דהא דתניא בסוף קידושין וכמו שכתב 'טוב שבעכו"ם הרוג – היינו בשעת מלחמה' וכמו שכתב התוספות בשם הירושלמי. לא אמרו חז"ל דבר זה אלא על עכו"ם [=עובדי כוכבים ומזלות] שהיו בזמניהם, שהיו עובדי כוכבים ומזלות ולא היו מאמינים ביציאת מצרים ובחידוש העולם, אבל אלו הגויים אשר אנחנו אומה ישראלית חוסים בצל שלהם ומפוזרים ביניהם, הם מאמינים בחידוש העולם וביציאת מצרים ובעיקרי הדת וכל כוונתם לעושה שמים וארץ … לא די שאין איסור להצילן אלא אפילו אנחנו מחויבים להתפלל בשלומם…
[רבנו משה רבקש, באר הגולה על שולחן ערוך, חושן משפט סימן תכ"ה]
– על בסיס מה מבחין בעל 'באר הגולה' בין סוגים שונים של גויים? מה המשמעות של אבחנה זו?
2) 'אתם קרויים אדם ואין עובדי כוכבים קרויים אדם'
נפתח בהקשר בו נאמרה אמירה זו:
זאת התורה אדם כי ימות באֹהל, כל הבא אל האֹהל וכל אשר באֹהל יטמא
[במדבר יט, יד]
ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם, אני אלוקיכם נאם ה' אלוקים.
[יחזקאל לד, לא]
תניא: היה רבי שמעון בן יוחאי אומר: קברי עובדי כוכבים אינן מטמאין באוהל שנאמר 'ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם' – אתם קרויים אדם ואין עובדי כוכבים קרויים אדם
[בבלי בבא מציעא, קיד ע"ב; בבלי יבמות, סא ע"א]
הדיון ההלכתי כאן עוסק בשאלה האם נוכרי שמת מהווה מקור טומאה כמו ישראל שמת. ההלכה קובעת כי הנוכרי שמת אינו מהווה מקור לטומאת מת, שכן נאמר בתורה כי רק 'אדם' שמת הינו מקור לטומאה ("אדם כי ימות באוהל"), ועל פי הפסוק ביחזקאל הרי שישראל קרויים 'אדם', ועובדי כוכבים אינם קרויים 'אדם', ולכן נוכרי שמת אינו מהווה מקור לטומאה.
– האם מדובר כאן בקביעה ערכית בדבר מעמדם של הגויים או רק בהגדרה הלכתית לענייני טומאת מת?
נראה עתה כיצד הבינו המפרשים את משמעותה של מימרא זו
אין הנוכרים קרויים אדם – הרמב"ן במסכת יבמות האריך להראות שאין הכוונה שאין הנוכרים קרויים אדם כלל, לפי שבכמה מקראות ברור ש'אדם' הוא נוכרי, אלא שהכוונה היא: כיוון שההקשר בעניין זה [=של טומאה] הוא בישראל דווקא, הרי בדיני ישראל המילה 'אדם' מתייחסת לישראל בלבד ולא לאחרים… ולכל הדעות 'אדם' כאן הוא ביטוי מוגדר בהלכה, ולא תפיסה מופשטת של מהות האדם
[פירוש הרב עדין שטיינזלץ על בבלי בבא מציעא, קיד ע"ב]
3) מסקנות ונקודות למחשבה העולות מן הלימוד המשותף (ניתן לשלבן תוך כדי הלימוד או להבהירן בסוף הלימוד):
ý אין ללכת שבי אחרי סיסמאות, אלא יש ללמוד לעומק את המקורות עליהם אנו מבססים השקפת עולם, במיוחד בנושאים רגישים כמו היחס לגויים.
ý ישנה חשיבות גדולה בלימוד להבנת ההקשר בו נאמרו הדברים, על מנת שלא להוציא דברים מהקשרם.
ý חכמי ישראל ערכו הבחנה עקרונית בין הגויים שהיו בימים עברו (עובדי עבודה זרה המושחתים מבחינה מוסרית) לבין רבים מהגויים שבימינו שאינם עובדי עבודה זרה, והם בעלי ערכים ומידות בסיסיות. רבות מן האמירות הקשות כלפי הגויים נאמרו אך ורק כלפי עובדי עבודה זרה, ואין להן שייכות לרוב הגויים שבימינו.
ý לאור אבחנה זו, כיצד עלינו להתייחס כיום לגויים? כיצד יש להתייחס לערבים החיים בארץ? האם לכל הערבים יש להתייחס באותו אופן, או שיש צורך לערוך אבחנות?
סיכום – מעמדו של הגוי בהלכה
תורת ישראל וחז"ל מדריכים אותנו לאהבת כל הבריות כולן. האמירות הקשות הנמצאות בדברי חז"ל כלפי הגויים מכוונות כלפי גויים עובדי עבודה זרה המושחתים מבחינה מוסרית והנעדרים צלם אנוש, ואינן אמורות כלפי גויים בעלי דרך ארץ בסיסית. דרך המלך של יחסם של חז"ל לגויים מבוטאת בדברי רבי עקיבא במסכת אבות, 'חביב אדם שנברא בצלם'. התורה, ובעקבותיה חכמים, ראו בכל אדם, גוי או יהודי, קודם כל אדם. עובדה זו מחייבת אותנו לאהוב כל אדם, לכבד אותו ולרצות בטובתו. כתב על כך הרב קוק זצ"ל:
אני אוהב את הכל, איני יכול שלא לאהוב את כל הבריות, את כל העמים. רוצה אני ממעמקי בתפארת הכל, בתקנת הכל. אהבתי לישראל היא יותר נלהבת, יותר עמוקה, אבל החפץ הפנימי מתפשט הוא בעזוז אהבתי על הכל. ממש אין צורך לכוף רגש אהבה זה; הוא נובע ישר מעומק הקודש של החכמה של הנשמה האלוקית
[הרב אברהם יצחק הכהן קוק, ערפילי טוהר, עמוד לא]
דברי סיום: הלכה למעשה – כרוז הרבנים הראשיים
נסיים את הפעולה בכרוז שכתבו הרבנים הראשיים לישראל, הרב הרצוג והרב עוזיאל, בשלהי שנות השלושים של המאה העשרים. הכרוז לקוח מתוך קונטרס מאמרים שפורסם בשנת תרצ"ט [1939], "נגד הטרור", בעריכת הסופר ר' בנימין. הקונטרס פורסם בעקבות מעשי רצח של ערבים חפים מפשע על-ידי יהודים בתום שלוש שנות טרור ערבי ורצח מאות יהודי (מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט, 1939-1936) ופרסום גזרות "הספר הלבן".
"לא תרצח"
כרוז הרבנים הראשיים:
הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג והרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל
אחינו ואחיותינו היקרים!
אנו מוצאים לחוב קדוש להעירכם ולהזהירכם בשעה הקשה והמרה הלזו, שלמרות זעזוע העצבים וההתמרמרות שנגרמו לנו על ידי כל מה שסבלנו מכנופיות מרצחים ואורבים לדמינו, במשך שלוש שנות ההבלגה המופתית שכמעט אין דומה לה בהיסטוריה – שלמרות כל זאת, חלילה וחלילה לשום אדם מישראל אפילו להעלות על לבו מחשבת פיגול של נקם בלי משפט ושל שפיכת דמי חפים מפשע למען התנקם על שבני אומתם ודתם שפכו דמי יהודים נקיים. חלילה! חלילה! שהמצב הנוכחי יעבירנו על דעת תורתנו הקדושה, ויביא את מי שהוא מאחינו ואחיותינו לידי מעשים של שפיכת דמים, לידי מעשים העלולים גם כן לחלל את שם ישראל ואת כבוד מפעל הבניין והתחייה הלאומי שלנו בארץ קדשנו בעיני אלה מאומות העולם שעוד לא פג מלבם רגש היושר והצדק והכבוד ביחס לעם התנ"ך ששמע על הר סיני קול א-לקים חיים מצווה "לא תרצח", ביחס לעם שתורתו החמירה כל כך בדיני נפשות עד שחכמיה אמרו שכל סנהדרין שהרגה נפש אחת לשבע שנים נקראה חובלנית. לכו ונלכה בדרך תורתנו הקדושה וברוחה נבנה את בית ישראל בארץ ירושתנו וצור ישראל וגואלו יוציאנו מצרה לרווחה, מאפילה לאורה, משעבוד לגאולה, אמן, ואמן.
נספח 1 – מימרות של חז"ל ביחס לגויים
טוב שבגויים הרוג [מכילתא דרבי ישמעאל, מסכתא דויהי בשלח, פ"א]
אתם קרויים אדם ואין עובדי כוכבים קרויים אדם
[בבלי בבא מציעא, קיד ע"ב]
חביב אדם שנברא בצלם [אבות ג, יד]
הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב [ספרי בהעלותך]
בנפול אויבך אל תשמח [משלי כד, יג; אבות ד', יט']
ואמר רבי יוחנן: מאי דכתיב "ולא קרב זה אל זה כל הלילה" [שמות יד, כ]? בקשו מלאכי השרת לומר שירה, אמר הקב"ה: מעשה ידי טובעין בים, ואתם אומרים שירה? [בבלי סנהדרין, לט 'ע"ב]
שור של ישראל שנגח שור של כנעני פטור. שור של כנעני שנגח שור של ישראל, בין תם בין מועד, משלם נזק שלם [בבלי בבא קמא, לח ע"א]
אסור לגנוב דעת הבריות ואפילו דעתו של עכו"ם [=עובדי כוכבים ומזלות] [בבלי חולין, צד ע"א]
נספח 2 – דף לימוד
1) 'טוב שבגויים הרוג':
ויוגד למלך מצרים כי ברח העם, ויהפך לבב פרעה ועבדיו אל העם ויאמרו מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדנו. ויאסור את רכבו ואת עמו לקח עמו. ויקח שש מאות רכב בחור וכל רכב מצרים ושלישים על כולו (שמות יד, ה-ז)
"ויקח שש מאות רכב בחור" [שמות יד, ז]…
משל מי היו? … של הירא את דבר ד'. מכאן היה רבי שמעון בר יוחאי אומר: טוב שבגויים הרוג, טוב שבנחשים רצוץ את מוחו.
[מכילתא דרבי ישמעאל, מסכתא דויהי בשלח, פ"א]
רבי יהודה אומר: טוב שברופאים לגהינֹם והכשר שבטבחים שותפו של עמלק.
רשב"י אומר: הטוב שבעובדי כוכבים בשעת מלחמה הרוג.
הטוב שבנחשים רצוץ את מוחו. הכשירה שבנשים – בעלת כשפים.
[מסכת סופרים, פרק טו]
כלומר דהא דתניא בסוף קידושין וכמו שכתב "טוב שבעכו"ם הרוג – היינו בשעת מלחמה" וכמו שכתב התוספות בשם הירושלמי. לא אמרו חז"ל דבר זה אלא על עכו"ם שהיו בזמניהם, שהיו עובדי כוכבים ומזלות ולא היו מאמינים ביציאת מצרים ובחידוש העולם, אבל אלו הגויים אשר אנחנו אומה ישראלית חוסים בצל שלהם ומפוזרים ביניהם, הם מאמינים בחידוש העולם וביציאת מצרים ובעיקרי הדת וכל כוונתם לעושה שמים וארץ … לא די שאין איסור להצילן אלא אפילו אנחנו מחויבים להתפלל בשלומם…
[רבנו משה רבקש, באר הגולה על שולחן ערוך, חושן משפט סימן תכה]
2) 'אתם קרויים אדם ואין עובדי כוכבים קרויים אדם'
זאת התורה אדם כי ימות באֹהל, כל הבא אל האֹהל וכל אשר באֹהל יטמא
[במדבר יט, יד]
ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם אני אלוקיכם נאם ד' אלוקים.
[יחזקאל לד, לא]
תניא: היה רבי שמעון בן יוחאי אומר: קברי עובדי כוכבים אינן מטמאין באוהל שנאמר 'ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם' – אתם קרויים אדם ואין עובדי כוכבים קרויים אדם
[בבלי בבא מציעא, קיד ע"ב; בבלי יבמות, סא ע"א]
אין הנוכרים קרויים אדם – הרמב"ן במסכת יבמות האריך להראות שאין הכוונה שאין הנוכרים קרויים אדם כלל, לפי שבכמה מקראות ברור ש"אדם" הוא נוכרי אלא שהכוונה היא: כיוון שההקשר בעניין זה [של טומאה] הוא בישראל דווקא, הרי בדיני ישראל המילה "אדם" מתייחסת לישראל בלבד ולא לאחרים… ולכל הדעות "אדם" כאן הוא ביטוי מוגדר בהלכה, ולא תפיסה מופשטת של מהות האדם"
[פירוש הרב עדין שטיינזלץ, בבלי בבא מציעא, קיד ע"ב]
