מערך הדרכה – בינוני? במה?

** כמובן שכל מדריך יפעל על פי תבונתו, וניתן להוסיף פריטים או להחליף.

לאחר שהחניכים בחרו פריטים, נסכם את התשובות על בריסטול שנתלה על קיר החדר. ארבעת הדברים שהכי הרבה חניכים בחרו בהם יעמדו במרכז הדיון:

דיון

• מדוע נבחרו דווקא הפריטים האלה?
• האם לא ייתכן איש תורה ועבודה אידיאלי שפועל אחרת?
• האם אנחנו חיים במצב של 50-50 בכל מה שאנחנו עושים? האם דרך התורה היא דרך של פשרה, של חצי-חצי?
• האם כולם צריכים לעסוק בכול? גם ללמוד בישיבה, גם לעסוק בעבודת כפיים וגם לבחור במקצועות חופשיים?
• האם אנו רואים בכך בינוניות?
• האם ניתן לבסס מדינה, נניח, רק על ארבעת הדברים שנבחרו, או שמא יש צורך בכל מגוון המקצועות וההתמחויות?

המדריך יסכם ויאמר:

אין 50-50 – אני צריך להיות במקום שבו אני מצליח לקדם תהליכים, ובו אני רואה ברכה. שם אני איש תורה ועבודה. אין מוצלח יותר ומוצלח פחות. שאלת הבינוניות לא קשורה לחלוקה של הזמן, אלא לתודעה שמנחה אותי בתחום שבו אני עוסק.

בסוף, יש צורך בכל הדברים; אין ארבעה תחומים שהם ורק הם נכונים. כל אחד במקומו הוא איש תורה ועבודה.

הרחבה לקבוצות בוגרות:

נקרא יחד את הסיפור הבא –

לאחר הסיפור נקיים דיון על בסיס מסריו:

• מהו לדעתכם המסר של הסיפור?
• האם הסיפור תומך במצוינות או מתנגד לה?
• עד כמה אנחנו מתמסרים, ולאילו תחומים אנו מתמסרים? האם יש בכך פסול?
• איזה עולם היו בונים מחברי הסיפור, לו הם היו יכולים לבנות עולם מושלם?
• מה מצפים מחברי הסיפור מכל אדם בפני עצמו, ומה הם מצפים מן החברה כולה?

ניתן לסיים את הדיון בשאלה אישית לחניכים: מהי ה"ריצה" שלי ומהי ה"תעופה" שלי? מהם תחומי החוזק שלי, ואילו דברים אינני מצליח להפוך לתחום ההתמחות שלי?

1. 3.       איזונים ובלמים

נחלק את החניכים לשתי קבוצות: קבוצה אחת תבנה לו"ז שבועי, וקבוצה שנייה תבנה "לו"ז לחיים" – הגדרת משימות שאני רוצה לקיים בחיי.

החניכים יוציאו את הפתקים שכתבו בתחילת הפעולה. כל פתקי "המשימות שיש לי" יינתנו לקבוצה הראשונה, העוסקת בבניית לו"ז שבועי. כל פתקי "המשימות שהייתי רוצה לעשות בחיי" יינתנו לקבוצה השנייה, העוסקת בבניית לו"ז לחיים.

על כל קבוצה להחליט:

•  כיצד למקם, על פי סדר עדיפויות, את המשימות השונות.
• על מה לוותר.
• מה בא במקום מה?

במליאה, כל קבוצה תציג את המערכת שבנתה ותשתף בדילמות מרכזיות שעלו במהלך הרכבת הלו"ז.

• מה יותר קשה להכניס לחיים שלנו – משימות של תורה או משימות של עבודה? מדוע?
• האם ניתן לעשות אבחנה בין הקבוצות?
• היכן מאתגר יותר להכניס את המשימות השונות? במשימות היום-יומיות שלנו, או בשאיפות הגדולות שלנו בחיים?

בסיום הפעולה, על המדריך לדאוג שהחניכים יבינו שהתמחות ומצוינות בתחומי החול השונים היא הכרחית כדי לקיים חברה, עם ומדינה.

אין בכך סתירה למחויבות שלנו לחיים של תורה. אנו נעים על ציר של אידיאל אל מול חיי היומיום, והדברים לא בהכרח סותרים כפי שאולי נדמה לנו. יש לקיים את שני הממדים בחיים שלנו, ולמצוא את האיזון ביניהם. כקבוצה, ניתן לבנות יחד מערכות – מערכת שבועית ומערכת חיים – שמייצרות איזונים בין אידיאל לבין חיי מעשה.