מערך הדרכה / מיכל אפרתי-כן לחברה מעורבת

כן לחברה מעורבת. למה?

מטרות הפעולה:

הבנת  החשיבות של החיים בחברה מעורבת.

הבנה שהפרדה יוצרת הדרה של הנשים מהמרחב הציבורי, הדרה שמובילה להפיכת האישה לחפץ.

הבנה שחברה בריאה היא חברה שמאפשרת לכל חבריה לבוא לידי ביטוי.

הבנה שהחיים בחברה מעורבת מחייבים הקפדה יתרה על כללי הצניעות, כדי להישמר ממתירנות יתר.

תפאורה- על קירות החדר תלויות מודעות ופרסומות המבטאות הפרדה של החברה, לצד
פרסומות העושות שימוש בגוף האישה (נספח 1).

עזרים- פתקי משימה (נספח 2), חומרים להכנת כדורי שוקולד (או כל פעילות אחרת),
תמונות המתארות את ההפרדה בין הגזעים בארה"ב (נספח 3).

פעילות א'- מחלקים את החניכים לשתי קבוצות.

קבוצה א' מקבלת פתק ובו משימה שעליה
לבצע.

קבוצה ב' מקבלת פתק עם אותה משימה, אך על חברי הקבוצה לבצע את המשימה מבלי שהבנים יתקשרו עם הבנות, ולהיפך.

בסוף הפעילות מתיישבים חזרה במעגל
ושואלים את החניכים איך הם ביצעו את המשימה, מי עשה מה ואיך היה להם.

פעילות ב'- נותנים לחניכים זמן להסתובב בחדר ולהתרשם מן המודעות התלויות על הקירות:
תמונות של פרסומות שיש בהן שימוש בגוף; רשימת כללי הצניעות שפרסם הרב אבינר;
פשקווילים הקוראים לנשים להתלבש בצניעות או מתקוממים כנגד צורות לבוש; הוראות
בנושא הדרת הנשים והאיסור להסתכל בהן,
וכתבות העוסקות בצניעות ובהפרדה.

שואלים את החניכים:

מה משדרים הדברים הללו? מה משדרות הפרסומות? מה
משדרים הפשקווילים? האם יש קשר ביניהם?

על מה מעיד רוחב התופעה של העיסוק
בצניעות? למה זה מוביל?

בשני המקרים ההתייחסות לאישה היא כאל
אובייקט שהעיקר בו הוא הגוף. האישה היא לא 'מישהו', אלא 'משהו'. התייחסות זו
מובילה לחוסר הערכה של יכולתן ואישיותן של הנשים, ולהדרתן מן המרחב הציבורי.
בנוסף, יש חוסר צניעות בעיסוק בדקדוקי כללי הצניעות עצמם, קל וחומר כאשר הדבר נעשה
על ידי גברים.

פעילות ג' – מציגים תמונות המתארות את 'דוקטרינת נפרד אבל שווה', תפיסה ששלטה
בארה"ב במשך שנים רבות, לפיה צריך להיות שוויון זכויות בין לבנים ושחורים,
ויש לדאוג לכך שהשחורים יקבלו כל דבר שיש ללבנים, אך לא ביחד איתם. השחורים קיבלו
את אותם תנאים שקיבלו הלבנים, אך בנפרד. כך, היו בתי ספר נפרדים, אוניברסיטאות
נפרדות, חנויות נפרדות, כניסות נפרדות למסעדות, מושבים נפרדים באוטובוסים ועוד.
איך הרגישו השחורים? האם זו צורת חיים נכונה? מדוע?

לאחר הדיון כדאי להוסיף שמצב זה השתנה רק באמצע המאה ה-20, אז החל מאבק נגד ההפרדה הזו. בשנת 1954 קבע בית המשפט
בארה"ב שחינוך נפרד הוא מפלה מטבעו. למרות קביעת בית המשפט, מדינות רבות
המשיכו לנקוט בהפרדה, מה שחייב את בית המשפט והמשטרה הפדרלית להתערב, על מנת לאפשר
לשחורים להיכנס למקומות שהוגדרו כמקומות של לבנים.

סיכום- כפי שראינו, בחברה שמפרידה בין המינים צריך יהיה להגדיר תפקידים מוגדרים
לכל מין, מה שיגרום להדרת אחד מן המינים מחלק מתחומי החיים. בחברה פטריארכאלית כמו
שלנו, הנשים הן אלה שתודרנה מן החיים הציבוריים והדתיים, ותידחקנה לשוליים.

החברה שמדירה את האישה מהמרחב הציבורי והדתי מסיבות של צניעות, מתייחסת לאישה באופן מיני בלבד. לכאורה, האישה אינה אדם
שניתן ליצור איתו קשר אינטלקטואלי, חברתי, עסקי או רוחני. מצב זה יוצר
אובייקטיביזציה (=הפיכה לאובייקט) של האישה. האישה היא גוף שניתן להשתמש בו (בחברה
המתירנית) או שיש להסתיר אותו כדי להימנע מפיתוי (בחברה הנפרדת).

גם אם לא תיווצר אפליה רשמית והנשים תקבלנה את אותם תנאים, תיווצר תחושה של הדרה וקיפוח, ומתחת לפני השטח אף יתרחש
קיפוח אמיתי, בדומה למקרה השחורים בארה"ב.

בנוסף לכך, בחברה נפרדת נוצר מצב שבו ההפרדה והצניעות בין המינים הופכים ל'אישיו', לנושא מרכזי שעוסקים בו באופן
אינטנסיבי, דבר שבעצמו יוצר אווירה של חוסר צניעות.

אנו רוצים ליצור חברה שכל השותפים בה באים לידי ביטוי וניתנת להם אפשרות לתרום לפיתוח החברה. חברה מתוקנת היא חברה
שמאפשרת לכל חבריה, משני המינים, לבוא לידי ביטוי ולתרום לה.

אנו רוצים ליצור חברה שבה גברים ונשים ייחשבו כבני אדם שווים. חברה בה גבר ואישה יוכלו ליצור קשרים חברתיים,
אינטלקטואליים, עסקיים וחבריים נורמאליים, מבלי להתייחס למין השני כאובייקט בלבד.

בחברה זו, אנו שואפים שנושא הצניעות בין המינים יהיה נושא אחד מני רבים, ולא תחום עיסוק מרכזי. וכמו שכותב ר' יצחק עראמה
בפירושו לתורה:

"נתבאר שיש לאישה שתי תכליות: האחד מה שיורה עליו שם
אישה – "כי מאיש לוקחה", וכמוהו תוכל להבין ולהשכיל בדברי שכל וחסידות,
כמו שעשו האמהות וכמה צדקניות ונביאות (…), והשני -עניין ההולדה והיותה כלי
אליה"

עם זאת, יש לזכור שהטיעון של הדוגלים בהפרדה בין המינים, לפיו חברה מעורבת
מעלה את רמת המתיחות בין המינים ומזמנת ניסיונות לא פשוטים, הוא טיעון שיש להתחשב
בו, כפי שעולה מדברי חז"ל, לפיהם "אין אפוטרופוס לעריות". לכן,
דווקא בחברה מעורבת יש לחנך לשמירה על גדרי הצניעות, על מנת למנוע נפילות
והידרדרות לפריצות ולמתירנות.

ניתן לבקש מהחניכים להעלות רעיונות כיצד לבנות התמודדות נכונה עם הבעיות הללו בחברה מעורבת.

יש צורך לעסוק בדיני ייחוד, באיסור
נגיעה ובצורת ההתנהגות הנכונה בין המינים, אך לדאוג לכך שהעיסוק לא יהיה אינטנסיבי מדי.