לקריאת הכתבה כפי שפורסמה באתר כיפה לחצו כאן 

ב חשון תשע"ז, 03/11/2016 22:10

כמו בכל שנה בתקופה זו של השנה נערמות על שולחני בקשות של נערות חדשות להצטרף לכותלי התיכון הדתי לבנות בו אני עובדת.

את הימים הקרובים אפנה לפגוש אותן ואת משפחותיהן, לשמוע את סיפורם ומדוע בגיל זה דווקא הם מחפשים לעבור מסגרת. כאשר אני פוגשת אותם לרוב עיניהם מספרות לי על עייפות גדולה, על ימים רבים של תהיות וחוסר אונים. לכולם סיפור דומה. הנערה סטתה מהדרך. הלבוש בשעות אחה"צ אינו הולם את רוח הדת, אופי הבילויים, התנהגותה עם בני המין השני. והיא אינה מוצאת עצמה עוד במסגרת הקודמת ועל פי רוב, גרוע מכך, הוצאה משם אחר כבוד ונדרשת עתה באמצעו של מסלול לימודים ובגיל מתבגר למצוא לה בי"ס חלופי. הכל יכל להיות פשוט יותר לו היו מסגרות דתיות לבנות שגם מכילות את הבלבול בשלב ההתבגרות בו הן נמצאות וגם מאפשרות להן ללמוד ברמה לימודית גבוהה. אך המציאות שונה במעט. המסגרות הדתיות מתחלקות פעמים רבות מידי בשני אופנים. מסגרות בהן שומרים על רמה דתית גבוהה ומסלולי בגרות מאתגרים. ומסגרות המשייכות בלבול דתי לקושי רגשי או לימודי, לבעיה התנהגותית, לדבר מה שהתקלקל והדרך לתקן אותו "שיבוש" היא  על ידי תוכניות חלופיות ללימודים המכילות המון אהבה שתגבר על ה"מצוקה" בבחינת "על כל פשעים תכסה האהבה".

ההורים שנעים בין אכזבה, ייאוש ודאגה לביתם ומתמודדים אף הם עם ילד שהפנה קצת עורף לחינוכם לא ימצאו נחמה במערכת. הם יווכחו לדעת  כי אם יחפצו במסגרת לימודית שתהא מוכנה לקבל את ביתם ואף תתאים לה ברמתה הלימודית  , שהרי שאלותיה על אורח חייה אינן מצביעות על יכולת לימודית פחותה ,תיהיה זו מסגרת שאינה שייכת למגזר הדתי. במסגרות אלו אינם חפצים, וגם אותה נערה לרוב אינה רוצה בכך, לצאת מהשייכות הדתית שלה ,שהרי לא נטשה את המסגרת אלא רק מחפשת את דרכה בתוכה.

ובתוך כל סערת הזמנים הזו אני מרגישה שסיפקנו תשובות ברורות לאותה נערה, המעלה שאלות על חייה ,המחפשת עצמה בין העולם שבחוץ לזה הסגור בעבורה בתוך כותלי ביה"ס וביתה שלה. אנו שענינו לה בדחייה ממוסדותינו והכרענו עבורה בנושאים שטרם פתרה אותם עבור עצמה, סיפרנו לה על פחדינו אל מול הפיתויים, על חולשתינו ,על חוסר האונים, על אי האמון שלנו כי העולם בו בחרנו בכוחו לתת לה תשובות בסבלנות ויציע לה עולם טוב יותר, שהרי אין ביכולתנו להכיל את שאלותיה ולתת להן מענה, להתמודד עם האתגר שהציבה בפנינו ובבהילות הרחקנוה מעלינו ושלחנו אותה לקבל מענה במקומות אחרים או לשייכה לנוער שלנו אך זה שבשוליים. התייחסותנו שונה  מאותה מימרה מהגמרא המקבלת בהבנה מציאות שהיתה ועודנה " כפי שפרצופיהן שונים כך דעותיהם שונות". התרחקנו מהנושא אותו העלה משרד החינוך על הסדר היום "האחר הוא אני". הרחקנו מעלינו את האחר ואמרנו: אינך דומה, מקומך אינו איתנו.

אינני תמימה שנים רבות אני חלק מצוות חינוכי בתוך מערכת החינוך הדתי. אינני מתכחשת לקשיים ולאתגרים אותם מביא איתו נער הנראה בצורתו החיצונית ובהתנהגותו כאילו וויתר על שייכותו  הדתית.  אך לעניות דעתי אל לנו לוותר עליו. נכון כי יש עבודה חינוכית רבה עם היחיד והכלל בסיטואציה כזו, אך אל לנו לפחד מהביטויים המוכרים כי "תפוח אחד ירקיב את כל הסל" .יש בידינו בשיתוף פעולה ללמד את ילדינו להתמודד אל מול השפעותיו ופיתוייו של עולם אחר בעוד  שנה שנתיים יתקלו באלו גם כך. עלינו לתת להם ארגז כלים להתמודדות ולהציע להם עולם ערכי לבחירה , שהרי אז  כשיהיו בכוחות עצמם אף אחד לא ירחיק אותם פיתויים בשבילם.

דבריי וסיפוריי חז"ל שהנם מורי דרך עמוסים במדרשים ואמירות אודות קרוב לבבות. מדמויות תנ"כיות כגון אהרון הכהן ש"אהב שלום ורדף שלום אהב את הבריות וקרבן לתורה", דרך סיפורים רבים על הלל הזקן ובית מדרשו שחיבקו אליהם גם את התועים. מוכר הסיפור על רבי יהושוע בין חנניה שפתח את דלתות בית המדרש לכל דכפין והתמלאו ספסלי הישיבה .מלמדים אנו כי התורה ניתנה לנו במדבר, בשטח הפקר, לומר לנו שאינה בחזקת איש שכל הרוצה ליטול ממנה יטול.

מלמדים כן. מיישמים? אולי פחות.

ועל אותן בנות מוכיח הנסיון שסקרנותן ומבטן המעמיק על חייהן הובילן פעמים רבות חזרה לבית סבא. האם אנו איננו כאומרים להן לכו אחרינו בעיניים עצומות…אין מקום לתהיות…התכחשו לשעל לבכן. נחבק אותכן רק לאחר "נעשה ונשמע".  זה מה שרצינו ללמד אותן? מסופקני.

"וכל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם ומלאו….."