נייר עמדה בסוגיית תקנונים של בתי ספר יסודיים בממ"ד

נייר עמדה- תקנוני בתי ספר בחינוך הממלכתי דתי

החינוך הממלכתי דתי בישראל, מהווה את חוד החנית בקליטת עלייה ובאחריות לשכבות החלשות. מציאות זו הינה ארוכת שנים והינה פועל יוצא של תפיסה ערכית, התגייסות אחראית ומציאות ברוכה. אנו כותבים זאת מתוך גאווה למגזר אליו אנו שייכים ומתוך הערכה עצומה לראשי המערכת ולפועלים בתוכה אשר עושים עבודת קודש, באמונה, במסירות ובאחריות.

יחד עם זאת, בשנים האחרונות, קיימות תופעות אשר התחזקותן עלולה לפגוע קשות באחריות חשובה זו. בשלב זה, מדובר במספר קטן של בתי ספר ואולם אי טיפול בבעיה או עצימת עין כנגדה, עלולה לגרור את כל המערכת החינוכית אל מקום אחר לחלוטין. לצורך כתיבת הנייר, ריכזנו מדגם לא מייצג של תקנונים רבים מבתי ספר ממלכתיים דתיים שונים. בדיקתם מעלה סוגיות חשובות שאותן רצינו להציג ע"מ ליצור, שיח ציבורי פנימי בתוך העולם הדתי. בהתאם, פיתרון הבעיה תלוי בציבור הדתי כולו, כחיבור של פרטים רבים ולא רק במינהל החמ"ד אשר מודע היטב לבעיה ולהשלכותיה. המקרה הראשון שהביא אותנו לעסוק בסוגיה היה בשנת תש"ע, עת קיבלנו, במסגרת מוקד הפניות שלנו ל"צדק חברתי בחינוך הדתי", פניה מהורים שבאו לרשום את בנם לבי"ס ממ"ד הפועל כתלמוד תורה. ההורים, המגדירים עצמם כחוזרים בתשובה, נענו ע"י המנהל כי הוא אינו יכול לקבל את בנם משום שאימו אינה מכסה את הראש ביותר מ-80% מהראש (ציטוט דבריו). פנינו לגופים הממשלתיים ונענינו[1] כי בית הספר נהג ע"פ תקנון בית הספר ועל כן אין ביכולתם לאכוף אחרת. סיפורו של הילד, שנאלץ להרשם במוסד אחר, הוביל אותנו לבחון את הסוגיה.

א. כללי

בנייר זה, אנו מבקשים להצביע על תופעה הולכת ונפוצה, של בתי ספר ממלכתיים דתיים, הקובעים בתקנון הבית ספרי, דרישות צניעות מחמירות או מובלטות, אשר מעבר לשאלת ההקצנה הדתית, יש בכך הדרה ברורה של אוכלוסיות המעוניינות בחינוך דתי.

חשוב להדגיש כי מדובר בכל המקרים בבתי ספר יסודיים ממלכתיים דתיים, ששעריהם אמורים להיות פתוחים לכלל האוכלוסייה המבקשת לחנך את ילדיה בבתי ספר דתי המחנך לתורת ישראל. חלקם נקראים ממ"ד "נועם/צביה", חלקם נקראים "תלמודי תורה" וחלקם ללא כותרת מיוחדת. יחד עם זאת, כולם, נחשבים כחלק מהחינוך הממלכתי דתי ובהתאם, מתוקצבים באופן מלא, כמו כל בי"ס מוכר ורשמי הקיים בישראל. בנייר זה לא עסקנו במוסדות "פרטיים"[1] שאינם שייכים לחינוך הממלכתי דתי.

בבדיקה שערכנו, נבדקו למעלה מ-30 תקנונים של בתי ספר יסודיים בערים ובישובים שונים ברחבי הארץ. באופן כללי ניתן לומר שישנם הבדלים גדולים בין ערים מבוססות, בעלות אחוז גבוה של ציבור ציוני-דתי וחתך סוציו אקונומי גבוה, לבין בתי ספר בישובי פריפריה,
ו/או ישובי פיתוח בעלי חתך סוציו אקונומי נמוך. דווקא בישובים בעלי חתך סוציו אקונומי נמוך, בהם ישנו לכאורה, ניסיון של הציונות הדתית לשילוב אוכלוסייה "תורנית" עם האוכלוסייה ה"מקומית", ניתן לראות בתי ספר רבים המבדלים את עצמם ומקצינים את דרישות הכניסה אליהם.

[1] המילה "פרטיים" בתוך גרשיים משום שבישראל, בניגוד למדינות אחרות בעולם, גם בתי ספר אלו נתמכים כמעט באופן מלא ע"י המדינה. בהתאם, גם בתי ספר אלו מוגבלים מאוד ביכולתם לסנן ע"פ חוק (כאן) . כיום, בחינוך היסודי הדתי, כמעט כל בתי הספר, כולל "נועם" ומרבית תלמודי התורה נחשבים כמוסדות מוכרים ורשמיים תחת פיקוח החמ"ד.

ב. כללים בעייתיים

את תופעות ההקצנה, ניתן להדגים במספר דרכים. באופן כללי ניתן לתאר מספר דרישות, שאנו רואים אותן כדרישות שאינן ראויות:

א.     קביעת כללים נוקשים בנוגע ללבוש ההורים הבאים בשערי בית ספר, כגון: דרישה לאימהות ללכת בחצאיות ובכיסוי ראש.

ב.      כניסה לפרטי פרטים בנוגע לכללי הצניעות של הילדות: איסור הגעה בחולצה "שקופה", חולצת "V", דרישה לכיסוי המרפק, כניסה לפרטי פרטים בנוגע לכל "תנוחה" בה אסור לראות חלק כזה או אחר של הגוף ועוד.

ג.       הדגשת דרישות הצניעות לבנות בהדגשות והבלטות, בעוד הדרישות הנוספות הנוגעות לכללי בית הספר (וחשובות לא פחות), וכן הדרישות ללבוש הבנים מופיעות בכתב רגיל.

ד.      עיסוק בנושא הצניעות (בלבוש) כדבר החשוב ביותר בבית הספר, לעיתים אף לפני כבוד הבריות, אלימות וכו'.  אף העיסוק בצניעות, ערך חשוב כשלעצמו, מוגבל לעיסוק בהחמרות לבוש מסוימות השאובות מהעולם החרדי, ולא מתעסק בבעיות צניעות חשובות
ומשמעותיות לא פחות (כגון קניית מותגים, פערים בין עשירים לעניים, גאווה מילולית ועוד).

ג. להחמרת דרישות הצניעות יש מספר השלכות:

א.     הדרת ציבור שלם מבתי הספר הדתיים- ע"י דרישות כי אף ההורים יגיעו בלבוש הכולל חצאית וכיסוי ראש וע"י דרישות שאינן
תואמות את הלך האוכלוסייה המקומית (כגון דרישה לשרוול המכסה את המרפק, החל מכתה א').

ב.      דרישות הצניעות עלולות לגרום לכך, שבתי הספר בפועל, מיועדים רק לאוכלוסייה בעלת קו דתי מחמיר בעוד שלאוכלוסייה הדתית לאומיתולאוכלוסייה המסורתית המעוניינת בלימודים ממלכתיים דתיים ואינה עומדת ב"תקן המחמיר", אין אפשרות להיכנס לבית הספר, אלא אם יעמדו בדרישות אלה. בתי ספר, אשר הוקמו מתוך מגמת קירוב לבבות, "מסננים" בצורה זו את האוכלוסייה שאיננה מתיישרת עם קו "חרדי לאומי" ומונעים את השילוב שהוצהר כמטרה לאלו שבאו לגור במקומות אלו, אשר לעיתים נחשבים כ"גרעינים תורניים".

ג.       שני היבטים אלו מובילים ליצירת אבחנה ברורה בין מוסדות המיועדים ל"אליטה" דתית לבין מוסדות המשרתים באחריות, את כלל
האוכלוסייה הדתית והמסורתית.

ד.      התלמידים המתחנכים בבתי הספר ה"מסננים" מתחנכים בעולם דתי חד גוני וצר. התהליך החינוכי, אשר מחייב
אותנו לפרוס בפני התלמיד פתיחות והשתלבות עם קהלים שונים, נפגע.

ה.      עיסוק אובססיבי בדרישות הצניעות לבנות אשר גורם להפנמת מסר קשה לתלמידות, שעליהן לכסות כל רמז של "פיתוי".

ד. דוגמאות:

ד.1   בבית ספר יסודי ממ"ד בדרום הארץ,  בעיר בעלת אוכלוסיה הנמצאת ברמה סוציו-אקונומית נמוכה,  קובע תקנון הצניעות לגבי הבנות:

"חולצה:

" והצנע לכת " – על תלמידת בית הספר "XXXX" להתנהג ולהתלבש כבת ישראל בכבוד ובצניעות ולשם כך מספר כללי צניעות:

על התלמידה ללבוש חצאית המכסה את הברך. שימי לב! החצאית צריכה לכסות את הברך גם בישיבה. 

בבית ספרינו מונהגת "תלבושת אחידה" בימות הקיץ יש להגיע בחולצה ששרוולה מכסה את המרפק. בימות החורף – החולצה העליונה צריכה להיות חולצת תלבושת.

יש להקפיד וללבוש חולצות המכסות את הבטן, גם בהרמת ידיים.

אין לאפשר: לק צבעוני, עגילים ארוכים או בולטים במיוחד, שני עגילים באוזן, וצמיד על הרגל.

הנעלה – אין להגיע לביה"ס בכפכפים ונעלי קרוקס.

בימי שישי, ניתן להגיע ללא תלבושת, בביגוד התואם את רוח ביה"ס.  בת המופיעה בבגד שאינו צנוע, תוזהר בפעם הראשונה והשניה תוך יידוע ההורים, בפעם השלישית
תשלח לביתה או לחלופין יתבקשו הוריה לציידה בבגדים חילופיים."

(הציטוט לקוח מתוך תקנון בי"ס אורות בנות, בי"ס ממ"ד רגיל בבעלות עיריית בית שמש.)

ד.3 בעיר בצפון הארץ (גם כאן ההדגשות במקור):

 "על התלמידות להופיע בכל מקום ובכל זמן, כולל בימי החופשה, בתלבושת שהולמת את רוח בית הספר בצניעותה ובגזרתה,
כדלהלן:

1.  חולצה – בכל ימי הלימודים, הבנות תופענה בחולצות התלבושת האחידה של בית הספר במידה המתאימה.  גם בחופשים יש להקפיד ללבוש חולצה ההולמת את ההלכה (שרוולים מתחת למרפק, לא צמודות וכו').

2.  חצאית – הבנות תופענה בחצאיות ארוכות (שבע-שמיניות או עד הקרסול).  ללא פתחים או שסעים בחצאיות או בשמלות.  גובה-מותן החצאית צריך להתאים את ההלכה.

3.  מכנסיים – לא תלבשנה הבנות מכנס מתחת לחצאית, למעט בשעת שיעורי ספורט (בלבד!)."

ד.4.      ישנם בתי ספר הדורשים מההורים, כאמור, להגיע לפי קוד לבוש מסויים. דוגמא לכך ניתן לראות בתקנון של בית ספר בעיר, הנחשבת לבעלת אוכלוסייה ברמה סוציואקונומית בינונית-נמוכה,  הקובע:

"ההורים מתבקשים להגיע לביה"ס בהופעה ההולמת את העקרונות החינוכיים-  תורניים בביה"ס: אימהות – בכיסוי ראש, בחצאיות ובחולצות ארוכות. אבות  – בכיפה ובתספורת בהתאמה לרוח ביה"ס. "

(הציטוט נלקח תוך תקנון בי"ס מעלה התורה מעלה אדומים, בי"ס ממ"ד רגיל, בבעלות עיריית מעלה אדומים).

ה.  הערה:

נציין כי אין מדובר בכורח המציאות. בבתי ספר רבים, נכתבות דרישות הצניעות, באופן ראוי ונכון, כדרישה כללית וכנורמת התנהגות ואין נכנסים לפרטי פרטים ולדרישות מדירות. אנו מביעים דאגה רבה כי בעיירות פיתוח, ובערים עם אוכלוסייה הנחשבת ל"פחות מבוססת", דווקא בגלל כניסתן של קבוצות אידיאולוגיות (שהיו אמורות ל"חזק" את התושבים), נקבעות נורמות הגורמות לסגירת שערי בתי הספר הממלכתיים- דתיים בפני האוכלוסייה ה"מקומית".

ו. המלצות:

ניסוח תקנונים:

1. התקנונים ינוסחו בשפה המקרבת את האוכלוסייה המעוניינת בחינוך דתי ולא להיפך.
2. לא יכתבו דרישות המתאימות, רק לאוכלוסייה דתית מסויימת, ומדירות בכך אוכלוסייה דתית רחבה אחרת.

3. כיאה לתקנון, יינתן פירוט והסבר לאופן הלבוש, אך הדבר יעשה באופן צנוע ומכבד המשאיר מקום להיגיון ולשיקול דעת.
4. ניתן ואף ראוי לבקש ולדרוש מההורים לבא באופן מכובד לבית הספר. ואולם, בשום אופן אין להתנות לבוש מכובד זה בנורמות דתיות,
מסוג זה או אחר, אשר ידירו אוכלוסייה המעוניינת בחינוך דתי, אך לא עומדת בסטנדרטים
שאינן כוללים את כלל האוכלוסייה הדתית.

5. סוגיית הלבוש תובא בתקנונים במקום הראוי לה ולא כחובה הראשונה במעלה- אפילו לפני חובות היסוד של אדם לחבירו ולמקום.
6. חובות הצניעות לבנות לא יהיו שונות בצורה מוגזמת מאלה של הבנים, ובפרט לא תהיה הגזמה קיצונית בנוגע לכמות הדרישות המופנות
לבנות, למתן הדגשות ולכניסה לפרטי- פרטים של עקרונות הצניעות. לעיתים, עצם הכניסה לפרטי הפרטים, מהווה חוסר צניעות כשלעצמה.

פיקוח משרד החינוך:

1. כל תקנון יהיה חייב לקבל את אישור המפקח על ביה"ס.

2. אנו מציעים כי תחול חובה לפרסם את תקנון בית הספר באתר משרד החינוך ובאתר בית הספר (במידה ויש). הדבר יועיל גם לשקיפות ההנחיות הללו, ולנגישותם לציבור ההורים.

3. בהנחה שעדיין יהיה קשה לצמצם לחלוטין את תופעת ההדרה של אוכלוסיות שונות, משרד החינוך יעודד ויתמרץ בתי ספר אשר לוקחים אחריות ציבורית ואינם מדירים תלמידים[1].

[1] הדבר הולם את עקרונות דו"ח וועדת שושני אשר המליץ להפחית את התקציב לבתי-ספר סלקטיביים.

נספחים- לפתיחת קובץ הנספח לחצו כאן!

נספח א':

בנספח זה מובאות דוגמאות לתקנונים של בתי ספר יסודיים ממ"ד שונים.

בתחילה הובאו דוגמאות לתקנונים עליהם ביססנו את ביקורתנו ובהמשך הובאו דוגמאות לתקנונים
הנראים לפי דעתנו כראויים ואף מצויינים.

נספח ב':

דוגמאות לשתי פניות שהגיעו למוקד "צדק חברתי בחינוך הדתי" של נאמני תורה ועבודה.

ב.1.
תכתובת מקרה, בו בשם התקנון, גיבה הפיקוח את הדרתו של תלמיד ממשפחה חוזרת בתשובה
בה האימא לא מכסה את ראשה לחלוטין (המקרה שהובא בפתיח).

ב.2.
תכתובת מקרה, בו ניתן גיבוי להרחקת תלמידה בת 6 שלבשה חולצה רגילה שאינה מכסה את המרפק. התלמידה נשארה מס' ימים בביתה. למרות פנייתנו, הדבר היחיד שהחזיר את הילדה ללימודים, היה הארכת השרוולים.

יש לציין כי הובאו לידינו מקרים רבים נוספים. במרביתם לא נכתבה כל פניה לממסד, עקב הצורך של המשפחה שלא לגרום לעצמה נזק תדמיתי. כמו כן, עיקר טענתנו אינה כלפי מקרים אלו בהם כבר למד התלמיד במוסד, אלא כנגד אלו אשר מראש לא נרשמו לבית הספר מפאת התקנונים המצ"ב. מקרים אלו אינם ניתנים לכימות וביחס אליהם עיקר הדאגה.

* סייעה בהכנת מסמך זה: נעמה ספראי-כהן.
** התמונה בעמ' השער לקוחה מתוך הפגנה שארגנה התנועה, תחת הכותרת: "פתח תקווה זה כאן!". ההפגנה נערכה מול הכנסת ביום בו החליטה ועדת החינוך של הכנסת על עתיד שילובם של תלמידים יוצאי אתיופיה בעיר פתח תקווה, 31/8/09.