נספח כללי: הכי אחי אתה?!
נספח כללי: הכי אחי אתה?! (בראשית כט טו)
שאלת היסוד: הבסיס המשותף – הצעת פעילות
נספח זה מוצע בנפרד ממערכת ההפעלות. המורה ישקול אם הוא רוצה להיכנס לשאלות עומק כחלק מרצף הפעילות או בהקשר אחר, אם בכלל.
רקע
מעבר לקשיים היום יומיים שמזמן המפגש עם חיילים חילוניים, עומדת בתשתית הכותרת לנספח זה השאלה מהו המכנה המשותף בין יהודים דתיים ושאינם דתיים במדינת ישראל בכלל ובצבא בפרט, מה המפריד ואיזה כוח גובר – המחבר או המפריד?
שאלות שהיו נכונות תמיד מקבלות משנה תוקף ככל שמתחדד הוויכוח על אופיה של המדינה ואופיה של הזהות היהודית–הישראלית.
בנספח זה ננסה להעלות מקצת מהשאלות הכרוכות בסוגיה זו ולהציע מספר כיווני חשיבה לקראת המפגש.
המטרות תתבררנה מתוך מהלך הדיאלוג שבין שני החיילים ובעיקר מתוך השאלות המוצגות בסוף הפעילות והמורה מוזמן לשיקול דעת עצמאי בדבר המטרה הרצויה בעיניו וביחס למטרות המשנה שירצה להשיג.
מהלך הפעילות
1. דיון בשאלה שבכותרת – מה מידת השיתוף בינינו לבין החילוניים ומה מפריד? חלק זה חשוב לחשיפת הלכי רוח גלויים וסמויים בקרב התלמידים. יש אף מקום לחדד את השאלה מה ההבדל העקרוני בנקודות המוצא ללאומיות ולשירות הצבאי בינינו לבין אחינו החילוניים.
2. שני תלמידים יציגו את הדיאלוג שבנספח 1 (רצוי שיתכוננו מראש). אפשר, כמובן, לתת לתלמידים להמציא דיאלוג על סמך הנקודות שעולות בדיאלוג ועל סמך ניסיונם והבנתם.
3. הכיתה תתחלק למספר קבוצות (או זוגות), וכל קבוצה תקבל שאלה שבה תדון (רצוי לחלק את השאלות לפני הצגת הדיאלוג).
אפשרות נוספת: התלמידים יתחלקו לזוגות, יקבלו את הדיאלוג בצירוף השאלות, וידונו בשאלות תוך כדי קריאת הדיאלוג.
4. לאחר העלאת הנקודות שבדיאלוג יתקיים דיון משותף, ויושוו העמדות מראשית הדיון לעמדות שנתגבשו במהלכו.
נספח 1: הדיאלוג
נמרוד: תגיד, איזה מין שם זה בניה? זו הפעם הראשונה שאני נתקל בשם כזה…
בניה: הוריי קראו לי כך על שם הסבא של אבי, שנקרא בנימין. הם חיפשו שם קרוב לשמו, שנשמע קצת יותר מודרני, או מקורי, או משהו… השם בניה מופיע בתנ"ך כמה פעמים. אתה יודע? שר הצבא של דויד ואחד מגיבוריו נקראו בניה, או בניהו.
נמרוד: טוב לך עם שם כזה? אתה לא מרגיש איזה נטל שרובץ עליך כל הזמן? לא מספיק הסבא, גם דוד המלך ופמלייתו מסתכלים עליך ומצפים ממך להתנהג בהתאם לשמך.
בניה: האמת? אני כבר רגיל לזה. יש לי הרבה חברים עם שמות "מחייבים". אבל נדמה לי שהמצב אצלכם, החילונים, אינו יותר טוב. כשקוראים לילד (או לילדה) תום, חן, נועם, לי וכד' – זה תובעני פחות? חשבת פעם על השם שלך? לך נוח איתו?
נמרוד: לפעמים כן ולפעמים לא. אתה יודע, יש פסל מפורסם שנקרא "נמרוד", ותמיד יש איזשהו חכמולוג שטורח להזכיר לי אותו ולהעיר איזושהי הערה מתחכמת, שממש מעצבנת אותי. אבל מה לעשות? אנחנו לא בוחרים את הורינו ולא את השמות שהם מעניקים לנו. לפעמים השמות האלה הם ביטוי לפנטזיות, ליומרות, לתסביכים, או לתסכולים של ההורים שלנו. עזוב אותם, בו נדבר עלינו. תגיד, אתה יודע שאתה הדתי האמיתי הראשון שאני מדבר איתו?
בניה: ברצינות? איך זה יכול להיות?!
נמרוד: בקלי קלות. איפה אתה רוצה שאני אפגוש דתיים?
בניה: מזת'ומרת "איפה"? אתה יכול למצוא אותנו כמעט בכל מקום – בקניון, באצטדיון, בתיאטרון, בקולנוע, במדרחוב, יש כאלה שיושבים גם בפאבים והם חבר'ה מצוינים… אתה ממש מדהים אותי! מה, לא ראית עד היום דתיים? איפה אתה חי?!
נמרוד: תראה, נולדתי בקיבוץ, ושם קל מאוד לחיות כאילו בתוך "בועה". אבל כבר יותר מעשר שנים אני חי בעיר. טוב, ראיתי באמת כל מיני דתיים במקומות שציינת. אבל אני לא חושב שהם דתיים "אמיתיים". בעצם, אני לא יודע אם אתה דתי אמיתי, כי הרי התגייסת לצבא, וגם אתה נראה די דומה לנו, החילונים, חוץ מהתפילות שלך והבד הלבן הזה שיש לך מתחת לחולצה. איך קראת לו? בשביל מה אתה צריך אותו, ועוד בריצות? ובכלל…
בניה: חכה שנייה, נמרוד. אתה שואל המון שאלות בבת אחת, ואני פשוט לא יכול לזכור את כולן ואפילו לנסות להתמודד איתן ולענות עליהן. אבל אם לא איכפת לך, אני רוצה להתחיל דווקא עם העניין של הדתיים "האמיתיים". מה זה, נהיית משגיח כשרות או צנזור, שנותן לאחרים אישור שהם "אמיתיים"? לפי מה אתה מחליט מי אמיתי, ומי לא, ולמה אתה חושב שיש רק דרך אחת להיות "דתי אמיתי"?
נמרוד: אחי, תירגע, אני לא פקח – או איך קראת לזה – כשרות, וגם לא רוצה להיות. בכלל, אני בעד "חיה ותן לחיות", אז מי אני שאקבע לאחרים מי הם. עזוב, פשוט נראה לי, שאתה ואלה שכמוך הם חצי דתיים וההם – "השחורים" – דתיים עד הסוף. זה לא כך?
בניה: אני חושב ממש אחרת ממך, ואולי אפילו ממש הפוך ממך.
נמרוד: אבל איך זה יכול להיות? הרי מי שבאמת איכפת לו…
בניה: תראה, נמרוד, העלית את שנינו על מוקש אדיר. זה לא משום שהשאלה שלך מופרכת. להיפך! היא שאלה אמיתית, שאלה מצוינת. אתה יודע, לשאלות אמיתיות אין תשובות חזקות ומוחצות כמו השאלות עצמן… אני מבין שאני נראה בעיניך יותר קרוב אליך מאשר…
נמרוד: רגע רגע, למה אתה מתכוון? אתה רוצה לומר שאתה קרוב אלי יותר מאשר אליהם? איך זה ייתכן?! הרי אני לא יודע כמעט כלום על יהדות, ומה שאני יודע לא מעורר אצלי מוטיווציה לדעת עוד…
בניה: האמת? בשונה ממך אני לא רואה את עצמי נחות, פחות דתי מול אלה שאתה מכנה אותם "שחורים", והם מכנים את עצמם "חרדים". אני מכבד אותם על דעותיהם שלהם, אבל יש ויכוח עקרוני ביני לבינם. אני חושב שחלק מהם טועים, וחלק מהם פשוט מחמיצים ומפסידים חוויות יהודיות מרכזיות מאוד של העולם שבתוכו אנו חיים.
נמרוד: אני פשוט לא קולט אותך, אחי. איך? איך?
בניה: זה באמת מצער ומתסכל אותי, אבל האם חשבת על כך, שאפילו שיחה כמו זו שרק התחילה בינינו אני לא יכול לקיים עם רוב בני גילי בציבור החרדי? יש בין שנינו הרבה מאוד הבדלים, שרק חלקם כבר התגלה ונחשף. אבל יש בינינו בסיס רחב לעצם האפשרות לדבר. תחשוב, אפילו השפה מהווה מכשול – ולעיתים ממש מחסום – ביני לבינם. חוץ מזה, מעבר לתארים שהענקת בעניין מי "אמיתי" ומי לא, אני מרגיש שאתה מוכן להקשיב לי ולהתייחס אלי כאל שווה. אולי אני "חיה מוזרה" בעיניך, אבל אתה לא משדר התנשאות כלפי ואני לא כלפיך. תראה, זה ששנינו נמצאים כאן ביחד בצבא, זה אומר משהו לא רק על חיים ביחד ועל גורל משותף, אלא גם על כך ששנינו מוכנים להקדיש לפחות שלוש שנים נהדרות שלנו למען אותה תכלית. אפילו שכנראה אין בינינו הסכמה בנוגע לתוכן של התכלית הזו. אני בכלל לא בטוח שמדינת ישראל בעיני רוחי זהה למדינת ישראל בעיני רוחך. ובכל זאת…
נמרוד: הי, עצור. תן להגיד מילה. אתה נסחף, וכבר כמעט שכחתי מה רציתי לומר. אתה ממשיך להדהים אותי. התגייסת לצבא בגלל הדת? זה מה שאתה טוען? מה, שירות צבאי הוא מצווה, כמו שאתם קוראים לזה?
בניה: תתפלא, אבל רבים בתוכנו סבורים, שאכן זו מצווה. יותר מזה: יש ויכוח איזו מצווה יש כאן, אבל נעזוב את זה. בקיצור, ברור שהתגייסתי לצבא לא רק משום שיש חוק שמחייב אותי, אלא גם משום שאני חושב, שזו משימה יהודית מרכזית מאוד, שאיני מוכן לוותר עליה ולהחמיץ אותה.
נמרוד: מה המשימה היהודית כאן? לעבוד כמו שוטר בשוק מחנה יהודה? להרוג ערבים? לפתוח צירים בלבנון? "לטחון" שבתות מחוץ לבית? בחייך…
בניה: ציניות לא תקדם אותנו בשיחה הזו, אז בוא ננסה ביחד להימנע ממנה, אפילו שזה נורא קורץ. עכשיו, לעצם הדברים שלך: אני חושב, שהמשימה היהודית המרכזית ביותר היא עדיין ליצור, לקיים ולהבטיח כאן חיים יהודיים ריבוניים, כדי שנוכל להמשיך ולהתווכח איזו דמות תהיה למדינה הזו, והאם היא מדינה יהודית או מדינת היהודים או מדינת כל אזרחיה. הדרך הדמוקרטית נראית לי הרע במיעוטו. במסגרת הדרך הזו ועל פי "חוקי המשחק" שלה אנו נדרשים לבצע כל מיני משימות – עם חלקן אנו מזדהים, חלקן מעוררות בנו תחושה של גאווה וסיפוק, חלקן קשה לנו לבצע, חלקן מעוררות בנו ממש דחייה, וחלק כרוכות במאמץ נפשי גדול. אז מה? זה חלק מן ה"מס" ששנינו – כך אני מקווה – בחרנו לשלם. מה דעתך?
נמרוד: הי, המשמרת הבאה כבר מגיעה להחליף אותנו. לא הרגשתי איך הזמן עבר. רגע, מה שאלת? אני לא יודע, אני צריך עוד לחשוב על כל שאמרת, אבל נדמה לי שאני מסכים איתך לגבי מדינת ישראל. לפני שנלך לחטוף איזו תנומה חפוזה אני רוצה להגיד לך משהו. איכשהו אני מרגיש שיש נקודה סמויה שטרם פרצה, ודווקא זה מפריע לי. אני מסתובב עם תחושה שבמהלך השיחה הזו התאמצת להראות מה משותף בינינו, ובעצם הבעיה היא דווקא הדברים שאיננו מסכימים לגביהם. עשית לי מין "תרגיל". טוב, לא משנה. מה אני מתפלסף בארבע בבוקר, יאללה, להתראות.
נספח 2: השאלות
1. מדוע מרגיש נמרוד כאילו מעולם לא פגש דתיים?
2. מדוע, לדעתכם, סובר נמרוד, שאנשים מסוגו של בניה, הדומים לו מהרבה בחינות, אינם "דתיים אמיתיים" ואילו החרדים הינם כאלה? האם הוא צודק?
3. האם אתם מסכימים שאין בסיס משותף כלשהו עם החרדים בנוגע לצורך להגן על המדינה? בעניין הצורך בריבונות יהודית ואולי גם באשר לתוכן אותה ריבונות?
4. האם הגיוס לצה"ל נחשב בעיניכם מצווה דתית או חובה אזרחית?
5. האמנם מטרתנו המרכזית היא "לקיים ולהבטיח חיים יהודיים ריבוניים כדי שנוכל להמשיך ולהתווכח איזו דמות תהיה למדינה", כפי שאומר בניה?
6. מה חשוב יותר – הדברים שעליהם אנו מסכימים או אלו שעליהם אנו חלוקים?
7. מדוע חש נמרוד שנעשה לו "תרגיל"? האם הוא צודק? אם כן, האם נהג בניה כשורה? מדוע?
