נשות הציבור הדתי לא מזדהות עם משה קצב

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1222052.html?more=1

 

 

בשעה שרבנים התייצבו לימין הנשיא לשעבר שהורשע באונס, נשות הציונות הדתית מתגייסות למאבק בתקיפה מינית וגם בהשתקה ובהכחשה. מורות ונשות ציבור מלמדות את הילדים שגם רב חשוב, וגם מי שמתפלל שחרית כל יום, עלול לפגוע
ביום רביעי בבוקר, למחרת הקראת גזר הדין המדובר של הנשיא לשעבר משה קצב, תרזה פרנקל, סגנית מנהלת התיכון הממלכתי-דתי "תהילה" בירושלים, התכוונה להתייחס לפרשה בשיעור האזרחות שהיא מעבירה בכיתה י"ב. אבל עוד קודם לכן, היא מספרת, עצרו אותה תלמידות במסדרונות, וביקשו ממנה לדבר על הנושא.

פרנקל ידועה בבית הספר כמי שמקדישה תשומת לב רבה לנושא של פגיעה מינית בכלל, ולפרשת הנשיא לשעבר משה קצב בפרט. לדבריה, לאורך כל המשפט העסיק הנושא את התלמידות, ודיונים התנהלו בכיתות בשיאיו, למשל אחרי הכרעת הדין.

"בשיעורי אזרחות השתמשתי במקרה כדי לתאר את התהליכים בבית המשפט, להסביר מה זו עסקת טיעון ומדוע קצב דחה אותה. ומצד שני, לשוחח על פגיעה מינית", אומרת פרנקל. "בשפה הדתית אנחנו מדברות על כך שכל אשה נבראה בצלם ולכן יש לה זכות על גופה ואסור לפגוע בה". פרנקל

אמרה לתלמידותיה, ש"המסר האישי לכל אחת ואחת הוא, שזכותה לשמור על גופה ולעשות עם גופה מה שהיא מחליטה, ולאף אחד אין זכות לדרוש דבר אחר".

רוב תלמידותיה של פרנקל אינן יודעות שהיא עצמה היתה קורבן לתקיפה מינית בילדותה ולכן היא מתייחסת לפרשת קצב באופן שונה מנשים אחרות. מכתב הרבנים שתמכו בקצב קומם אותה כל כך, שהחליטה למחות על כך באופן פומבי ופירסמה מכתב פתוח לרבנים ב-ynet, שבו הזדהתה בשמה כנפגעת תקיפה מינית.

המכתב עורר הדים בציבור הדתי. "כשראיתי את רשימת הרבנים התחלחלתי", היא אומרת. "היו שם אנשים שאני מכבדת את דעתם, שילדי וילדיהם של חברים וקרובי משפחה לומדים אצלם. פתאום הם חתומים על מכתב כזה. בעיני זו קודם כל פגיעה באושיות המדינה. אבל מעבר לזה, כקורבן לתקיפה מינית, נפגעתי אישית. מה חשה אשה שחשבה לפנות אל אחד הרבנים הללו, או שפנתה אליהם בעבר במצוקה, לאחר שפגעו בה? הוא הרי אומר לה, ?לא חשוב מה את מרגישה'.

"במשך זמן רב היתה תחושה שדברים שקורים לנשים בחדרי חדרים הם תחום אפור. עברנו כברת דרך כדי להפוך את זה לשחור ולבן, להבין מה אסור ומה מותר. הרבנים החזירו אותנו לחשכת ימי הביניים".

פרנקל אומרת שתיבת הדואר האלקטרוני שלה נסתמה מרוב סיפורים על פגיעות והטרדות של נשים דתיות, שגם הודו לה על אומץ לבה ועל כך "שאמרתי מה שהן חשבו".

בשיח הציבורי שליווה את פרשת קצב בלט קולן של הפמיניסטיות הדתיות. הארגון הפמיניסטי הדתי "קולך" הצטרף לעתירה נגד עסקת הטיעון. נשים כמו פרנקל כתבו מאמרים באינטרנט, והתייצבו לצד המתלוננות. הקול הזה גבר אחרי המכתב שפרסמו הרבנים מהציבור הדתי-הלאומי, שבו הביעו תמיכה בקצב והטילו ספק באשמתו.

דבי גרוס, שהקימה ומנהלת קו סיוע לנשים ולבנות דתיות, מצביעה על עלייה של 10% במספר הפניות לקו, לאחר הכרעת הדין במשפט קצב. "מרגע שמצאו אותו אשם התרבו הפניות", היא אומרת. "זה עדיין לא אומר שהמתלוננות יילכו למשטרה, אבל זו התקדמות כי הן מוכנות לספר מה עשו להן". עם זאת, גרוס מפקפקת בהשפעת המשפט על נכונות נשים שנפגעו להתלונן במשטרה, וחוששת שזה יגרום לנשים להימנע דווקא מתלונה, מחשש חשיפה של הקורבנות במשפט.

אין דיבור

כיצד צמחה העמדה הבלתי מתפשרת הזאת של נשים דווקא, בציבור שבו הטאבו בענייני מיניות ופגיעה מינית כה מושרש? נראה שכמה וכמה פרשות של הטרדה מינית, שהתפוצצו בשנים האחרונות ברעש גדול, ושהיו מעורבים בהן אנשי ציבור ידועים ורבנים – וביתר שאת מאז פרשת הרב מרדכי (מוטי) אלון, החשוד בביצוע מעשים מגונים בקטינים – סללו את הדרך לעמדה כה תקיפה.

חברת מועצת העיר ירושלים, עו"ד רחל עזריה, דתייה-פמיניסטית שפעילה בין היתר נגד הפרדה באוטובוסים, אומרת שהופתעה כששמעה על נשים בארגוני שמאל שנרתעו מחשיפת פרשות שהיו קשורות בחבר למאבק. "אנחנו, הפמיניסטיות הדתיות", היא אומרת, "התפכחנו מיד כשהבנו שגם אדם שהוא סמכות רוחנית מסוגל לפגוע מינית בנשים או בגברים".

על רקע זה אך טבעי שבמוסדות הדגל של הפמיניזם הדתי, המחנכות לא היססו לעודד שיח ער ורלוונטי לחיי התלמידות. בתיכון לבנות "הרטמן" בירושלים, שמלמדים בו שיעורי מגדר, המנהלת מרב בדיחי דיברה אתמול עם כל התלמידות אחרי התפילה, אפילו לפני פרשת השבוע. פרנקל סבורה שנדרשת התייחסות רצינית וישירה לכך גם במוסדות בעלי אופי חרד"לי (חרדי-לאומי) סגור יותר, שבהם מוצנעים ומושתקים נושאים הקשורים למיניות.

הרבנית מלכה פיוטרקובסקי היא ממקימות פורום "תקנה" – התאגדות של רבנים ואישי ציבור דתיים נגד תקיפות מיניות – שחשף גם את פרשת אלון. לדבריה, "אין דיבור פתוח בישיבות או באולפנות בכלל, על רומנטיקה ומיניות. ולגבי מה קורה עם אדם שלא עמד ביצרו – לזה הציבור הדתי עוד לא הגיע. אבל אולי עכשיו, בעקבות משפט קצב, בנות ייווכחו לדעת שגם מי שמקפיד על תפילת שחרית יום יום עלול לפגוע, ושאין קשר בין היותו אדם דתי, או רב, או בעל סמכות רוחנית אחרת, לעובדה שהוא תוקף. מצד שני, מי שעברה משהו תוכל לקבל ביטחון, כי האמינו לאשה כמוה, לאחותה, מול האזרח מספר אחת".

פיוטרקובסקי אומרת שכאב לה ש"כל כך הרבה כיפות הקיפו את קצב בבית המשפט. דווקא אנשים כאלה היו צריכים לבקש את הוקעתו מהחברה האנושית ולא לתמוך בו". וכמובן היא מתקוממת על מכתב הרבנים, אף שהיו ברשימה כמה שמות שהגיבוי שנתנו לקצב לא הפתיע אותה.

העמדה החד משמעית הזאת נגד רבנים או בעלי סמכות שפוגעים מינית לא התגבשה ביום אחד. פיוטרקובסקי, המלמדת במדרשות ובמכללות, מספרת שהתפקחה קודם כל באמצעות לימוד הגמרא. "התנאים והאמוראים היו אמיצים לספר לי על היצר ועל הפאשלות שלהם. על כך שגם אם קוראים לי רבי מאיר, אני יכול למעוד".

לפני כעשור היא היתה מעורבת בחשיפת חשדות נגד רב ידוע, שתקף לכאורה נשים במשך שנים, וזה פקח את עיניה עוד יותר. "עד אז ידעתי שיש דבר כזה, שגם אדם שהוא סמכות רוחנית עלול לפגוע, אבל זה היה רחוק ממני. כשאת נחשפת למקרה קשה כזה, את מבינה שצריך לבחון כל דבר לעומק. אני גם מעבירה זאת לבנות שלי – לא לקבל את ההילה של הרב והסמכות הרוחנית כחזות הכל".

רואות שינוי

פיוטרקובסקי מחנכת את בנותיה, בנות 12, 16 ו-18, לזהירות, בלי לחשוש שתיחשב פרנואידית. "'אם רק נדמה לכן'", היא אומרת להן, "'תצרחו בלי חשבון עד לב השמים, ואחר כך תתקשרו לאמא'". לדבריה "הילדים שלי, גם הם עברו התפכחות כואבת לגבי הרבנים, אבל במשפחה המורחבת יש עדיין כאלה שכועסים עלי שטפלתי אשמה על מישהו ?תם וישר'".

כמי שעמדה לימין נשים דתיות שהתלוננו על הטרדה מינית של רבנים בולטים, גם חנה קהת, מנהיגת ארגון "קולך", מכירה היטב את הפער בין נשים שלוחמות לחשוף את הנגע, לרבנים ובחורי ישיבות שחיים עדיין בהכחשה גמורה ומתייצבים לצד הפוגעים.

לדעתה, יש קשר בין מכתב הרבנים לסירוב רבנים להתייצב לחקירות במשטרה. "כשרב שנדרש לבוא לחקירה מסרב, זו תפישה פטריאכלית האומרת שהוא מעל החוק, ויש חוסר אמון מוחלט להקשיב לנשים", אומרת קהת. "בשם התפישה הפטריאכלית הזו עושים עוולות לנשים וגורמים להשתקתן. כשאדם מלמד זכות על אנס, הוא פוגע מאוד קשה במתלוננות. זה גם ניסיון להלך אימים על מתלוננות בעתיד".

עם זאת, אומרת קהת, "כשהתחלתי לטפל בנשים שהתלוננו על הטרדה, היו נגדי 120 רבנים. אבל רבנים עברו צד וכיום הם חלק מ'תקנה'. הם מודעים לתופעה ומאמינים למתלוננים ולמתלוננות".

התקנון שהוצג למוסדות החינוך על ידי פורום תקנה, ומחייב אותם לפעול נגד פגיעה מינית, היא פן נוסף של ההתקדמות. יותר ויותר מוסדות חינוך נפתחים לסדנאות העצמת הנערות ומניעת אלימות, שיוזם קולך בשיתוף עם מרכז סיוע. "הדרך עדיין ארוכה, אבל אם משווים בין החינוך של רשת (החינוך החרדית לבנות) ?בית יעקב', שבו יש עדיין טאבו מוחלט, למה שקורה היום, רואים שיש יותר לגיטימציה להיעזר בבעלי סמכות, כשקורה משהו. המציאות משתנה מול העיניים שלנו".

במרכז הסיוע הארצי לנפגעות אונס, בשיתוף עם קו הסיוע לנשים דתיות, פיתחו סדנאות לילדים למניעת תקיפה מינית. לדברי גרוס, המודעות באולפנות ובסמינרים עדיין נמוכה, אבל המצב משתפר דווקא בגנים ובכיתות הנמוכות. רק השנה העבירו מנחות קו הסיוע 1,200 סדנאות, רובן בגנים לבנות ולבנים בציבור הדתי. מעט מהן היו בציבור החרדי. "אנשים מבינים כיום שיש מגיפה של תקיפה מינית של ילדים בציבור הדתי והחרדי", אומרת גרוס. בגלל הרגישות לנושא במגזר החרדי, היא נמנעת מלמסור נתונים על מגמות בתוכו. *

"לא מעניין אותנו"

בעיתונות החרדית לא היה אפילו אזכור למשפט קצב. הרב ישעיהו ליברמן מהסמינר למורות "בית יעקב החדש" בירושלים אומר שגם הוא עצמו לא יודע הרבה על הפרשה, חוץ מגזר הדין. לדבריו, בסמינר לא עסקו בכך. "זה לא נוגע לנו ולא מעניין אותנו", הוא אומר. אבל אפילו הוא יודע שחומות הסמינר אינן מונעות מידע מהעולם החיצון. באחרונה העלה מישהו את המכתב של תרזה פרנקל נגד הרבנים באתר "בחדרי חרדים", והתנהל דיון פתוח בנושא.