סוף גירושין במחשבה והשקעה תחילה

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/150/584.html?hp=1&cat=468

זוגיות וגידול משפחה כרוכים בבחירות מתמידות, ובתחזוק הבחירות האלו באופן שבו המתחזקים מרגישים שהם יוצאים נשכרים

29/8/2010   

אין להתעלם מחוסר האהדה הציבורית המציב "לא" בפני גירושים. כל בית דין, רב או יועץ שנפגש עם זוג שמתגרש, שואל וחוקר בשבע חקירות "למה?" והאם אפשר אחרת. אין לחשוד בבית הדין או ברב שהם חושבים כי הזוג שלפניהם קם בבוקר, ומתוך עודף פנאי או שעמום יתר החליט להתגרש; נראה שהחקירה, שלובשת לפעמים אצטלת פטרוניות, נועדה להתגונן מפני אפשרות הפירוק של האיתן מכול.

שכן גירושים הם איום; לא רק על יציבות החברה שלנו, אלא גם על מושגים בסיסיים המושרשים בתודעתנו, על נצחיות האהבה – "יש לי אהבה והיא תנצח" – ועל יכולתנו ורצוננו הקמאי העז ליצור נצח. גם אם אין המילים מופיעות בנוסח הקידושין, החשיבה של הניסוח הנוצרי – "בעושר או בעוני, בבריאות או בחולי, בטוב וברע, עד שהמוות יפריד בינינו" – עומדת בתשתיתה של תפיסת האהבה ותפיסת הנישואים שלנו; דבר שמקבל ביטוי ישיר בתנאי הכתובה לסוגיהם.

בסופו של דבר, אין זה לגיטימי להתגרש בחברה שלנו; המסר הוא: להישאר נשוי עד שאי אפשר אחרת. אני מגזים, כמובן, ואפילו מוסדות רבניים מכירים בכך שישנם מקרים שבהם אין להמליץ על שלום בית, אך אלו הם היוצאים מן הכלל. הלחץ הגלוי והסמוי להישאר נשוי – לחץ עם כוונות טובות – מצד המשפחה, החברים והחברה, הוא אדיר. לפיכך, עבור אנשים מסוימים גירושים הם חיים של תחושת אשמה מתמדת, של צורך להצדיק את עצמם. יש שסיפרו לי גם על הבדידות של חיים "מחוץ לחוק" מאז שהתגרשו.

הרבה נכתב על "ערך המשפחה" ביהדות, ועל היות היהדות דת משפחתית. המשפחה היהודית נתפסה בעיני רבים וטובים כאידיאל ראשון במעלה, אידאל שאף הורחב לממדי עם – בכל מקום בעולם שיהודי ייסע אליו, הוא ירגיש "בבית", חלק מהמשפחה היהודית הגדולה. אבל כשמדברים על משפחה כערך תמיד יש לשאול על חשבון איזה ערך אחר הוא בא, שהרי אין ערכים שאינם מתנגשים עם ערכים אחרים.

לכאורה ציינתי בזה את המובן מאליו, ולא הייתי עושה זאת לולא היו הדברים כה לא מובנים מאליהם בהרבה חברות דתיות: אחת ההנחות הילדותיות שמאפיינות חלק מהחינוך הדתי, היא ההנחה שדתיות מספקת שלמות. השיר המוכר "יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך", בתוספת פרשנות חז"ל – "אשריך בעולם הזה וטוב לך בעולם הבא" – עומד בסתירה למקרים שבהם על האדם לבחור בין העולם הזה לעולם הבא שלו. הסוגר חנותו בשבת ירוויח פחות כסף, והממון שאדם נותן לצדקה לא יושב לו לעולם (שאם לא כן – בטלה מצוות צדקה). הכרעות משמעותית תמיד נושאות תג מחיר, והאדם המודע לכך חי בתקווה שהמחיר שהוא משלם על בחירותיו האישיות והדתיות הוא כדאי ולא גבוה מדי.

ממש כך, גם זוגיות וגידול משפחה כרוכים בבחירות מתמידות, ובתחזוק הבחירות האלו באופן שבו המתחזקים מרגישים שהם יוצאים נשכרים. ישנם סוגים רבים של שכר, וייתכן ששכרו של אחד נרשם בטור ההפסדים של אדם אחר. אך בכל מקרה, יש לדעת כי כל בחירה שלנו – להתחתן, להיפרד, לא להיפרד – נושאת עמה שרשרת של מחירים.

בחיים שלנו יש "פרוטוקולים"
רבים, גלויים וסמויים, והם אלו שמכתיבים את דרכי ההתנהגות שלנו ואת האופן שבו אנחנו מתנהלים כמשפחה. רבים מהפרוטוקולים הללו נלמדים מהמשפחות שגדלנו בהן, וכשהבית שלנו שונה מהותית מבית הורינו – טבעי ששאלות יתעוררו על כל צעד ושעל. שאלות כאלו יכולות לפעול לשלילה, אם הן נוטלות את המצע הנעים, הנוח והטבעי לגדול בו, אך יש בהן גם יתרון פוטנציאלי – הן גורמות להורים לתהות יותר, לתת יתר תשומת לב. אחד הדברים שברורים למי שהתגרש הוא שמעט מאוד מובן מאליו. אי אפשר להניח שדברים יסתדרו מאליהם, ואין לצפות שהבית בלבד "יעשה את העבודה", בייחוד לאור העובדה שלרוב המתגרשים אין דגם הורי של גידול ילדים בסיטואציה כזו. גירושים מחייבים כל צד להיות יותר ממה שהוא או היא היו לולא נפרדו.

הגבר נדרש לחשוב איך ימלא את הצרכים שמילויים היה קודם באחריות האישה, והאישה – איך להיות לפעמים אבא. טמון כאן יתרון גדול, שהוא אף הכרחי בסיטואציה של גירושים; אך מאידך, בצילו האדם נדון גם למחשבה ולזיכרון תמידיים, לחוסר היכולת לשכוח ולהרפות.

הרב יהושע אנגלמן הוא מורה ופסיכותרפיסט, משמש ראש קהילת יקר בת"א. המאמר המלא מתפרסם בגיליון החדש של כתב העת "דעות".