סנובים, בואו לממ"ד

בעוד מספר ימים תיפתח ההרשמה לבתי הספר היסודיים. לאן אשלח את ילדתי? ובכן, לבית הספר הממ"ד הקרוב לביתי. כי התבדלות והסתגרות לא יפתרו את הבעיה, הם רק יעמיקו אותה. תרזה פרנקל נשארת בחינוך הממלכתי-דתי

תרזה פרנקל | 26/1/2009 7:37 . nrg

מכל עבר מתקשרים חברים לשאול על בית הספר ההוא שכבר סיימנו. הבנות שלנו יקבלו שם יחס טוב? הן תלמדנה גמרא? כמה שעורי בית נותנים? עד איזו כיתה מותר לבוא במכנסיים? ומה עם אורך השרוולים בקיץ? ואיך המורות? טוב, תודה! וחברים אחרים רוצים להקים בית ספר. שיהיו שם רק מורות כלבבנו, שלא יכניסו לילדים שטויות לראש, ושילמדו תורה ופחות מדרשים, ומשניות בע"פ, וקריאה בשיטה יחידנית וחשבון בשיטה הכוללת, ושלא ישכחו ערכים, לכבד את כולם, לאהוב את הגר, ואם אפשר גם קצת פמיניזם, אבל לא יותר מדי כי הבנות עוד קטנות. אה כן, ושיתנו לילדים לשחק, לא מיד יושיבו אותם ליד שולחן וכסאות, כי זה ממש משבר נורא לילדים. ומה רע בבית הספר הממ"ד השכונתי הרגיל? צילום ארכיון: ישראל ברדוגו

אז אף אחד לא יודע מה להחליט. כי יש גם את בית הספר הזה, שכולם רוצים להתקבל אליו, ששם בוחרים את הילדים לפי ההורים, וזה ממש קורץ כי אז כולם יהיו נורמלים כאלו, ויהיה אפשר ללמוד בשקט, בלי אלימות, ותהיה הפסקה נפרדת לבנים ולבנות, ולומדים שם ממש כמו בחדר של פעם, גן עדן.

הבעיה שבית הספר רחוק, וצריך להסיע, אבל מצד שני את זה נעשה בשמחה, כי מה לא עושים למען הילדה שלי, והחינוך שלה. יש לה הרי כזה פוטנציאל, שהמורות חייבות לראות את זה, לפחות כמו שהגננת מיד זיהתה.

ויש עוד כמה אופציות פחות מושכות, כמו בית הספר לחילוניים ודתיים, אבל שבעצם הוא לחילוניים שרוצים קצת דת. ובית הספר החדש לדתיים וחילוניים, שבעצם הוא לדתיים שרוצים גם קצת נאורות. ויש גם לערבים ויהודים שזו לא אפשרות, וההוא הרחוק שפותח רק כיתה אחת, וההוא שבו מקבלים רק ילדים לאימהות שמכסות, בקיצור, ירושלים עיר הקודש עם שלל תפאורתה.

נלמד לחיות ביחד
לפעמים יש לי תחושה שנפלנו על הראש. כל המחקרים מראים שהגורם המכריע בעיצוב זהותם של הילדים ובהצלחתם האקדמית, הוא הבית. אז מה אנחנו מתלבטים כל כך הרבה? ולמה להרחיק עד לאינסוף? ואיפה כל אחד מאיתנו למד, ומה כל כך נורא באיך שיצאנו? כל יום צומח אצלנו בית ספר חדש, ובדיוק באותה שעה מתרוקן ומתפורר לו בית ספר אחר, שהוא פסה רק בגלל האופנה החולפת. והילדים? הם אותם ילדים.

ויש ציבור אחר גדול ורב, שלא מתרוצץ, ולא מתקשר ולא מתלבט, אלא ממשיך שנה אחרי שנה לשלוח לבית הספר השכונתי, שיוקרתו ומעמדו יורדת ואז עולה, ויורדת ועולה, כמו גלים בים.

והם שם, בבית הספר הממ"ד, עם המורים, לעיתים מרגישים בודדים ודחויים, ולפעמים מרגישים טוב ואפילו קצת בעננים. האם מישהו מאיתנו הכניס לצרור השאלות והבדיקות של בית הספר את השאלה כמה אינטגרציה יש בבית הספר, עם כמה אתגרים חינוכיים אדירים מתמודד בית הספר, והאם אפשר לעזור (כן, תודה!)? האם מי מבינינו חשב לברר האם החינוך לערכים שיזכו בו ילדינו יכלול גם התנסות בפועל, יומיומית, בכבוד האדם ובסובלנות תוך ישיבה משותפת בספסל הלימודים עם האחר, השונה, הזר, אך אולי גם המאתגר?

ומה בעצם רע בבית הספר הממ"ד השכונתי הרגיל? לא חקרתי, אבל כאימא אין לי ספק שהוא לא נופל כהוא זה בהכשרת ילדי להישגים לימודיים גבוהים, ובנוסף לכך אין כמוהו לחנך את ילדי המוכשרים לאהבת הרע, לקבלת השונה, לוויתור, להתחשבות.

וזהו ערך מוסף שלא אקבל באף בית ספר מתבדל אחר.

אני יודעת, יש אלימות ויש ציוני מיצ"ב נמוכים, ויש חשש גדול מכישלון ואכזבה. כל זה לא אשמת הילדים, לא שלנו ולא של אף אחד אחר. אולי שיטות הלימוד מיושנות, אולי המערכת לא עובדת, אבל התבדלות והסתגרות לא יפתרו את הבעיה, הם רק יעמיקו אותה, ובגדול.

באלימות צריך להילחם בהחלטיות רבה, גם חוזרי מנכ"ל של משרד החינוך מייפים את כוחם של המורים לעשות זאת, ואנחנו ההורים צריכים לשתף איתם פעולה באופן המלא ביותר, למען שלומם של ילדינו שלנו, ושל כל המדינה.

בריחה מבתי הספר הציבוריים רק תגביר את המרמור ואת האלימות, לא תעלים אותה. במקום בבית הספר של הילדים שלנו היא תתגלה כלפי כל אחד מאיתנו בכביש וברחוב ובמכולת, ולא עשינו כלום.

בואו ניקח אחריות אישית על תפקידנו לעצב את דמותם הדתית והערכית של ילדינו בעצמנו. בואו ניתן לבית הספר השכונתי שלנו את הכוח לסייע לנו בכך. בואו ניקח אחריות לאומית על ילדי ישראל ונלמד לחיות עם כולם ביחד, הספרדים והאשכנזים, העניים והעשירים, העולים והוותיקים, כולם יחד. נלמד ונלמד את ילדינו לכבד את כולם, לא רק במילים גדולות ונבובות, אלא גם במעשים יומיומיים, בחיים, בשותפות. בעיני זה צו השעה לפחות כמו להילחם במלחמה.

זו המלחמה שאנו ההורים מגויסים לה עכשיו, בהרשמה לבתי הספר היסודיים שמתחילה בשבועות הקרובים, ומוטב מיד לפני שיהיה מאוחר מדי. אנא מכם חברי ההורים, עכשיו זה אחרי החגים – קחו אחריות ורשמו את ילדיכם לממ"ד השכונתי, הציבורי, הרגיל.

הכותבת היא חברת "נאמני תורה ועבודה".