ספיקא דיומא , יום א' ב' דראש חודש אלול תשפ"ב
הועלתה השאלה אצל הראשונים והאחרונים באיזה יום משני ימי ראש חודש אלול מתחילים לתקוע בשופר, כי הרי לחודש זה ישנם שני ימי ראש חודש, ל' אב וא' אלול. בדבר זה נחלקו המנהגים. הב"ח באורח חיים סי' תקפ"א, מאריך בעניין זה בהתייחסו לדברי הפרקי דר' אליעזר, וכפי שהובאו בטור, וז"ל: בראש חודש אלול אמר הקב"ה וכו'. וכן פירש רש"י בחומש. משמע, לכאורה דביום שני דראש חודש קאמר. וקשה שהרי מראש חודש עד בוקרו של יום הכיפורים אינו כי אם ל"ח יום ולילותיהן עמהם [שהרי באלול יש רק כ"ט ימים]! ותירץ הרא"ם- הוא ר' אליהו מזרחי, לשמות ל"ג י"א- שעלייתו בכ"ט באב בבוקר הייתה, ע"כ. ואין הלשון משמע כן, (שהרי זה א' דראש חודש אלול, מאחר שבאב יש ל' יום). ותו, דאם כן אמאי לא תקעינן בכ"ט באב? ויש מפרשים דאלול דההיא שעתא מלייא (דהיינו שהיו בו ל' יום). ובראש חודש שהיה ל' של אב עלה, וירד בבוקרו של יום הכיפורים, דהשתא איכא מ' יום ומ' לילות. ואף על פי דהאידנא לא מצינו אלול מעובר, קודם עזרא אפשר שהיה מעובר, כדאיתא בפרק קמא דביצה ופרק קמא דראש השנה. ועוד אפשר ליישב, דירידתו ביום הכיפורים סמוך לערב הייתה, ויום הכיפורים ממניין מ' הוא, ועלייתו בתחילת ליל ראש חודש, שהוא ל' של אב היה, כי אז אמר לו הקב"ה "עלה אלי ההרה", ועלה מיד. ומה שכתב [רש"י בשמות י"ט ג'] "כל עליותיו בהשכמה היו", אין זה אלא הבא מאליו. אבל על פי הדיבור עלה מיד, כמה שכתב הרא"ם בסדר יתרו (לשמות שם), עכ"ל. (וכהצעתו מובא בהדיא בסדר עולם רבא פרק ו', וכו'.)
ובמהרי"ל (עמ' ר"ס) איתא: דרש מהר"י סגל, דאז אין מתחילין לתקוע בהכנסת ראש חודש בערב. אך בשחרית יום ראשון של ראש חודש, משום דמאותו יום עד יום הכיפורים מ' יום, כנגד מ' יום ששהה משה רבינו ע"ה בהר לקבל לוחות אחרונות. משה רבינו ע"ה בהשכמת הבוקר עלה… והיה ראש חודש אלול. וכן פירש רש"י שם (שמות ל"ג א', ודברים ט' י"ח). (וחשבונו שמאחר שלאב ל' יום, לאלול שני ימי ראש חודש, והתחיל ביום א' דראש חודש, שהוא ל' באב, ובאלול כ"ט יום, הרי יחד עם א' דראש חודש ל' ימים. ועוד עשרה ימים שבתשרי, הרי לנו מ' יום.)
ואילו במנהגים דק"ק וורמייזא סי' ק"ט איתא: בראש חודש אלול מתחילין לתקוע בליל שני של ראש חודש, ותוקעין כל ערבית ושחרית אחר התפילה תשר"ת ג' פעמים, עד ג' ימים לפני ראש השנה מפסיקין לתקוע, וכו'. וכתבו על כך המהדירים (שם הערה לשורה 3): כן במקור חיים (לר' חיים יאיר בכרך), וכן נהגו בחלק מקהילות אשכנז. (עיין במנהגי ק"ק מגנצא עמ' 6; ר"מ גוטליב, דרכי נועם, פרק רל"ה דיבור א': מנהגי ק"ק ווירצבורג עמ' 27-26; מנהגי ק"ק האג, עמ' ג'.) ובשאר קהילות אשכנז התחילו לקבוע אחר שחרית של א' דראש חודש. ברור אפוא, שאלה שנהגו כק"ק וורמייזא לא הצריכו מ' ימי תקיעות ולא חששו למספר זה, שהרי הפסיקו ג' ימים לפני ראש השנה (וגם בחודש תשרי לא תקעו).
אף לשיטתו המיוחדת של ר' אייזיק טירנא התחילו בהם ביום ב' דראש חודש, שהרי בספר המנהגים שלו (עמ' פ"ו) כתב: מנהג כשר לתקוע מראש חודש אלול עד "זכור הברית" שהוא ערב ראש השנה, ואז מפסיקין מלתקוע וחוזרין ותוקעין בראש השנה, וזהו ל' יום. וסמך לזה "תקעו בחדש שופר" (תהילים פ"א ד')- משמע חודש שלם שהוא ל' יום….
חשבון זה של שלושים ימי תקיעה הוא רק אם ההתחלה היא ביום ב' דראש חודש (שהרי אלול יש בו כ"ט יום. דל מיניה חדא יומא, ערב ראש השנה, והרי לנו כ"ח יום, ותוסיף לכך עוד שני ימי ראש השנה, הרי לך ל' יום.)
אמנם באופן פרדוקסלי שיטה זו של ר' אייזיק טירנא נראית קרובה לשיטת ארץ ישראל שבקידוש ירחים דרבינו פנחס. דהרי שם נאמר "כל שלושים ביבוב", ומשמע מיניה שהתחילו בא' דראש חודש אלול, כי בלא כן לא נגיע לשלושים ימי יבבה. הרי שגם הוא הקפיד על שלושים ימי תקיעה. מספר זה של שלושים הוביל אותו להתחיל בא' דראש חודש אלול, ואילו אצל ר' אייזיק טירנא אותו מספר הביאו להתחיל בב' דראש חודש אלול.
מתוך כל המובא לעיל, נראה כי לא הייתה מסורת ברורה באיזה מימי ראש חודש יש להתחיל את התקיעות. כל אחד ואחד חיפש לו "סמך" ומסקנה בדרך אחרת. מי שהסתמך על מקור המדבר על מ' ימים, התחיל בא' דראש חודש. ומי שלא היה זה לו כמקור העיקרי, הלך לפי דרך הפשט, ופירש שראשית אלול הוא יום ב' דראש חודש אלול. ועוד חשבונות עשו לעצמם שהובילו אותם לתוצאות שונות. הרמ"א סתם את דבריו וכתב (אורח חיים סי' תקפ"א א'): ומנהג בני אשכנז אינו כן, אלא מראש חודש ואילך מתחילין לתקוע וכו'. וכתב המשנה ברורה (שם ס"ק ג'): יש מתחילין מיום ראשון דראש חודש, ויש מתחילין מיום שני דראש חודש, ונקרא נהרא ופשטיה (חולין י"ח ע"ב, נ"ז ע"א).
ומאחר והשנה ראש חודש אלול חל בשבת, יום שאין תוקעין בו (משנה ראש השנה ד' א', וגמרא שם כ"ט ע"ב, רמב"ם הלכות שופר ב' ו' וכו'. וראה רש"י זוין, המועדים בהלכה עמ' מ"ח-נ"ד), ולכולי עלמא יתקעו בב' דראש חודש, שהוא א' בחודש אלול. וקול השופר מכריז ואומר עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם, וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם (רמב"ם הלכות תשובה ג' ד'), ונזכה שתתקבלנה תקיעותינו לרצון, אמכי"ר.
