לאורך חודשי המגיפה, מדי יום ביומו שומעים אנו ברשתות התקשורת מספרים שונים: מספר הנדבקים, מספר המונשמים, מספר המחוסנים ואף מספר המתים. ומובן הוא מאליו שבכדי להגיע למספרים אלה יש צורך למנות את האנשים במצביהם השונים. והנה בראשיתה של פרשת השבוע שלנו נאמר, "כי תשא את ראש בני ישראל לפקדיהם, ונתנו איש כפר נפשו לה' בפקד אותם, ולא יהיה בהם נגף בפקד אותם" (שמות ל' י"ב). כלומר, על ידי ספירת מניין מחציות השקל יגיעו למספר האנשים, ובדרך של ספירה עקיפה זו ינצלו ממגיפה. וכתב רש"י שם: "ולא יהיה בהם נגף" – שהמניין, שולט בו עין הרע, והדֶבֶר בא עליהם, כפי שמצינו בימי דוד וגו'. וכוונתו להא דאיתא בברכות ס"ב ע"ב, ששם מובא משמו של ר' אליעזר:

אמר ליה הקב"ה לדוד: מסית קרית לי! הרי אני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעים אותו דכתיב, "כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם, ונתנו איש כפר נפשו וכו'" עוד "ויעמוד שטן על ישראל …", וכתיב, "ויסת את דוד בהם לאמר, לך מנה את ישראל" (דברי הימים א' כ"א, א'). וכיון דמנינהו לא שקל מינייהו כופר דכתיב, "ויתן ה' דבר בישראל מהבקר ועד עת מועד" (שמואל ב' כ"ד, ט"ו) מה מועד? אמר שמואל סבא חתניה דרבי חנינא משמיה דרבי חנינא: משעת שחיטת התמיד עד שעת זריקתו. רבי יוחנן אמר: עד חצות ממש.

הגמרא שם קיצרה בדיבור, ואילו הפסוקים בדברי הימים שם מפורטים יותר:

ויאמר דויד אל יואב ואל שרי העם, לכו ספרו את ישראל מבאר שבע ועד דן, והביאו אלי ואדעה את מספרם (שם פסוק ב')… וירע בעיני האלקים על הדבר הזה ויך את ישראל (שם פסוק ז') ויאמר דויד אל האלקים, חטאתי מאד אשר עשיתי את הדבר הזה, ועתה העבר נא את עוון עבדך כי נסכלתי מאד (שם פסוק ח') ויתן ה' דבר בישראל ויפל מישראל שבעים אלף איש" (שם פסוק י"ד)… וכן הוא בשמואל שם.

ובמסכת יומא כ"ב ע"ב איתא משמו דר' יצחק:

אסור למנות את ישראל אפילו לדבר מצוה, דכתיב, "ויפקדם בבזק" (שברי חרסים) ויהיו בני ישראל שלש מאות אלף ואיש יהודה שלשים אלף" (שמואל א' י"א ח')… אלא מהכא, "וישמע שאול את העם ויפקדם בטלאים" (שמואל א' ט"ו, ד'). [כלומר: ציווה לפקוד הטלאים ולא העם פן יהיה בהם נגף בפקוד אותם כמו שקרה לדוד… ראה רש"י שם] אמר ר' אלעזר- אותו ר' אלעזר שראינו לעיל, כל המונה את ישראל עובר בלאו, שנאמר, "והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד" (הושע ב', א'). רב נחמן בר יצחק אמר: עובר בשני לאוין, שנאמר "לא ימד ולא יספר" (שם).

נחלקו ראשונים ואחרונים אם אף בימינו איסור זה מדאורייתא או מדרבנן (ראה רמב"ם, הלכות תמידים ומוספים ד' ד') ובשו"ת ציץ אליעזר חלק ז', סי' ג' ( ח' א') סיכם ר' אליעזר ולדינברג שיש בזה משום איסור דאורייתא.

ומן הטעם הזה כתב הקיצור שולחן ערוך ט"ו ג' בזה"ל:

צריכים ליזהר שלא למנות את האנשים לגולגלותם לידע אם יש מניין, [של עשרה גברים לכל דבר שבקדושה], כי אסור למנות את ישראל לגולגלותם, אפילו לדבר מצוה [ע"פ המגן אברהם בשו"ע אורח חיים סי' קנ"ו]. כדכתיב, "וישמע שאול את העם ויפקדם בטלאים". ונוהגין למנותם באמירת הפסוק (בתהילים כ"ח ט'), "הושיעה את עמך [וברך את נחלתך ורעם ונשאם עד העולם"], שיש בו עשר תיבות.

ונראה כי הכוונה היא להושיע מכל נגף ומחלה העשויים לבוא כתוצאה מהספירה. ויש אשר הציעו לומר את הפסוק שבתהילים ה' ח', "ואני ברב חסדך אבוא ביתך אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך" שאף בו יש עשר תיבות, ועוד כי מתאים הוא פסוק זה לבאים לבית הכנסת.

ועל פי כל שראינו לעיל, לכאורה מאוד תמוהות הן הספירות הנעשות מדי יום ביומו לברר את מספרם של החולים וכו', ספירות שהן בעצמן עשויות להביא לידי מגפה, ובוודאי לא יועילו להפסיקה.

עניין זה כבר התעורר לגבי שאלת ה"צנסוס", דהיינו ספירת מניין תושבי הארץ, והשאלה כיצד דבר זה מותר יהיה על פי ההלכה. וכמה תשובות הועלו:

א) הרא"ם (ר' אליהו מזרחי) בריש פרשת כי תשא, כתב שהאיסור הוא כאשר מונים את כל בני ישראל או רובם, דרק אז חל האיסור והנגע, ולא כאשר מונים רק מקצתם. ועל כן הביאה הגמרא את המקרה של שמואל שמנה רק חלק מן העם. ודבריו נדחו על ידי אחרים, שהרי בגמרא דיומא נאמר דגם שם איסור מיהו איכא, ואם לא מדאורייתא, בוודאי מדרבנן האיסור. ואף לפי הסוברים שלימוד זה הוא אך ורק אסמכתא בעלמא, כפי שסובר בעל החוות יאיר (סי' ט') בכל זאת ישנו איסור בכך.

ב) והרלב"ג בפירושו לפסוק בבמדבר א' ב', "שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחתם לבית אבתם במספר שמות כל זכר לגלגלתם", חידש כדלקמן: אחשוב כי הרצון במאמרו "במספר שמות" שהם מניין השמות לכל זכר, ולא מנו האנשים בעצמם כדי שלא יהיה בהם נגף בפקוד אותם כפי שהתבאר מדברינו בפרשת כי תשא. וזה אמנם היה באמצעות נשיאי השבטים שלקחו שמות כל שבט לגולגלותם ומנו כל השמות הנכתבים, כדי שלא ימנו האנשים בעצמם… וכו'.

ובפרשת פנחס כתב על הפסוק שם כ"ו ל"ג, "[לאלה תחלק הארץ בנחלה] במספר שמות":

לא רצתה התורה שימנו הם בעצמם, אבל ימנו שמותיהם, כמו שנזכר בפרשת במדבר סיני. וכבר נתבארה הסיבה בפרשת כי תשא, ובזה האופן גם כן מנאום בזה המקום… וכו'.

והנה ספירתם של החולים אינה על ידי ספירת גולגלתם, אלא על ידי רישומם במחשב. כלומר זוהי ספירה על ידי דבר אחר, וכשיטת הרלב"ג מותרת היא. והמחשב הוא שמצרף את הפרטים ומסכם את התוצאות, ואם כן אין כאן בכלל בן אדם שעליו יחול האיסור. (ראה שו"ת דברי מנחם, מאת הרב מנחם מנדל כשר, ח"א, ירושלים תשל"ז, ס' ל"ו, עמ' ק"כ אות ה').

חידוש נוסף שהציע הרב כשר שם (אות ג') הוא שמאחר שבמניין החולים יש גם יהודים וגם מי "שאינם יהודים, ובשעת המניין לא יודעים ברור כמה הם יהודים ואינם יהודים… מכיוון שעיקר האיסור הוא גזירת הכתוב וחידוש הוא, אם כן אין לך בו אלא חידושו כמו שנאמר במדבר שמנו רק יהודים… אין למניין זה אותה צורה של מניין ישראל במדבר…" ועל כן אין בו איסור כלל.

ובסיום תשובתו זו הוא כותב כדלקמן:

והנה הפעולה של מניין האוכלוסין- כי הוא עוסק בשאלת "הצנסוס"- הוא תיקון חשוב לטובת בני אדם… וזה צורך גדול ועניין חיוני ממדרגה ראשונה כדי שהמדינה תדע… כמה רופאים וכמות הרופאים [וכמובן בימינו, כמה חולים]… ובמצב זה [של המגיפה] ידיעת המניין המדביק… זה צורך חיוני … וכו'.

על כן, מניין זה הופך להיות מצוה גדולה כחלק מפיקוח נפש והצלת נפשות, ואין בו איסור כלשהו. ויהי רצון שנזכה למנות אך ורק מספר המחוסנים והנקיים מכל צרה ומחלה.