סקר מותגים/ אורית לסר 

הפרדה לא מבטיחה צניעות. הפרדה גם איננה מבטיחה חינוך דתי איכותי. המושג "הפרדה" הפך לפופולארי מאוד, עד כדי כך שרבים הם ההורים המשוכנעים כי הוא הפרמטר הבלעדי לאיכות בית הספר. הפרדה נתפסת כ"מותג" שעובד. פטנט, קמע או איך שתקראו לזה. אולם, בחינוך אין קפיצות הדרך ואין תעודות ביטוח. יש עמל, תהליך וכמובן תפילה.

יש הרבה "סקרים". כאלו המבקשים לבדוק את מצב הרוח של הציבור הסרוג, וכאלו שתכליתם להכריע ביחס למוסד חינוכי מסוים. אלא שהציבור, נוטה לשקר במענה לסקרים, וגם לעצמו. כי אנחנו רוצים את הכי טוב לילדים שלנו, ועוד יותר מכך- נרצה לענות "תשובה נכונה" כדי להעיד על עצמנו שאנחנו טובים דיים. לכן, ברוב המקרים, גם על סקר אנונימי – אנשים יעדיפו לענות לפי הציפייה והנורמה החברתית.

אלא שהמותג "הפרדה", כמו מותגים בכלל, עלול לזרות חול בעיניים, לתעתע ואף להיות בעל מחיר גבוה. הוא עלול להחליף את כל מה שנדרש מאתנו באמת, בנוגע לסלילת הדרך לילדים שלנו. עם יד על הלב, אף אחד לא באמת מאמין שהכול עומד על מידת וכיתת ההפרדה. אלא שהמותג עשוי לבלבל, להתיישב בתת המודע שלנו ולשכנע את ההורה התמים, שבהחלטתו לבחור בזרם הנפרד, הוא יצא ידי חובת דאגה לעתיד ילדיו.

מותג כמו מותג, לפעמים הוא העתק זול של המקור. מספיק שנדע שהוא "בכיס שלנו" ולא נתאמץ מעבר לכך. מבחינת ההורה, הוא עשה את הבחירה הראשונית והמהותית – ושלח את ילדיו למסגרת הממותגת. גם אם את תוכנה הוא לא בדק.

ובכל זאת, האם יש קשר בין "הפרדה" ל"צניעות"? אין ספק שצניעות היא ערך תורני גבוה, בכל תחומי החיים ובכל הלבושים. אבל צריך להדגיש, צניעות היא מידה שיש לרכוש ולעמול כדי לקנותה. חינוך לצניעות איננו רק "הרחקה", ולא רק "סור מרע". ומדעו? ראשית, מפני שגם בכיתה "נפרדת", יכולות לצוץ סוגיות של צניעות, כגון- קנאה, תחרות וגאווה. הם ידרשו מהמחנכים תגובה, לימוד והעמקה במושג הצניעות. רכישת ערך הצניעות דורשת מהמחנכים להיות שם כל הזמן. לתווך, לשוחח, להראות דוגמא אישית טובה. שנית, בכל הנוגע לקרבה בין בנים לבנות, גם כאן בעיניי עדיפה ההתמודדות, והתיווך היומיומי. לענ"ד עדיף שלא להדחיק את השאלות הגדולות של חיים בחברה מעורבת, לגילאים היותר מאוחרים, או מאוחרים מדי. טוב יותר אילו ננסה לחנך את הילדים לתמונת מציאות ריאליסטית, נכונה וטובה, של העולם המעורב שבו אנו חיים. צריך וחשוב למצוא את המינון ואת העיתוי שבו רצוי להפריד, כמו למשל בשיעורי חינוך שבהם דנים בתהליכי התבגרות, בנושאים אינטימיים ועוד. אבל המסר של הפרדה מוחלטת, עלול להעביר לילדים שהתמודדות היא דבר פסול ומניעה היא תשובה הולמת. עדיף שהמפגש בין המינים, ייעשה דווקא בין כותלי בית הספר, ולא רק בתנועת הנוער או ברחוב. דווקא כשהוא יהיה מובל ומונחה על ידי מבוגרים מנוסים ואחראיים.

לסיכום, האשליה של חינוך נפרד, שהוא כשלעצמו יוצר קרקע בטוחה לצמיחת הילדים בצורה טובה, עלולה לבוא על חשבון השקעה ותשומות בתחומים אחרים. בדומה לכך שלא מספיק לגדל ילדים ביישוב דתי, כדי שיגדלו "דתיים". כל ילד זכאי שהוריו ומחנכיו ידאגו לחנכו, ולא יחפשו קיצורי דרך או פטנטים.

*פורסם בעלון עולם קטן, 12.7.2018