סרוגים, צאו מהאדישות

"מי שיסתכל על הנוער הסרוג יראה שחיקה בכל מרכיבי האידיאולוגיה של משנת הציונית דתית ומשנת תורה ועבודה, כמו: היחס למדע ואקדמיה, משמעותה של מדינת ישראל, סובלנות לאחר ועוד". יעל משאלי לא מתרגשת ממגמת ההתחרדות, שמואל שטח קורא לה לצאת מהאדישות
שמואל שטח
פורסם: 15.12.08
"בני-עקיבא, אחרי הכל, היא רק תנועת נוער, לא יותר" – (יעל משאלי מנסה להרגיע את גולשי ynet יהדות החוששים מהתחרדות התנועה). משפט זה מייצג יותר מכל את עמדותיו של הציבור הדתי הפתוח לנוכח מגמות ההתחרדות הפוקדות אותו.

בני עקיבא גם כיום היא תנועת נוער לתפארת, ואני גאה, גם ב"גילי המופלג", לשים עלי את חולצת התנועה בהיותי שליח במחנה בני עקיבא, מידי שנה בגולה. לתנועה יש מפעלים חברתיים ודתיים מדהימים שחלקם נוספו בשנים האחרונות וזכות גדולה היא לכל אחד להיות חלק ממנה או מראשיה. עם זאת, אין הדבר מונע מאיתנו לשים לב למגמות ארוכות טווח שאת תוצאותיהן נראה רק בעוד עשור אחד או שניים. יש לציין כי לא בני עקיבא היא זו אשר מובילה את המגמות. אלה, מתקיימות בה בהיותה בבואה של הנוער הדתי.

נתחיל בקצת היסטוריה. רק לפני כמה עשרות שנים, היו כאן כמה ארגונים שדיברו הרבה על "שילוב תורה עם דרך ארץ", על תמיכה בפועלים, על התיישבות חקלאית ברחבי הארץ ואפילו על חלקם האקטיבי במפעל הציוני. לא מדובר בבני עקיבא ולא במזרחי, מדובר בציבור רחב שהגדיר עצמו אז כחלק מ"אגודת ישראל", "פועלי אגודת ישראל", "שלומי אמוני ישראל" וכדומה. היה כאן פעם מגזר חרדי השונה מאוד ממה שהמגזר הזה נראה כיום. אנשים עבדו והתפרנסו, אפילו שירתו בצבא וחיו חיים דתיים מלאי התלהבות רוחנית, בריאה ויצרנית.

מהצד ההונגרי של משפחתי עלו לארץ חסידים ואנשי מעשה שהתיישבו בישובי פאג"י (פועלי אגודת ישראל) ברחבי ארץ ישראל וכחרדים שילבו כל יום את לימוד התורה יחד עם עבודת כפיים מפרנסת. ר' שמשון רפאל הירש, מי שצידד כל כך בשילוב התורה והתפתחות המדע, היה חלק מאגודת ישראל ולא דבק בו שמץ של "ציונות דתית".בקרב בניהם של כל אלה, לא נותר זכר לאידיאולוגיה זו, אא"כ עברו את המתרס, לציבור הכיפות הסרוגות.

מה קרה? מסיבות רבות ומורכבות, הלך הציבור החרדי, אט אט, ויישר קו עם אנשי היישוב הישן. לא צריך להכביר מילים מה חושבת אגודת ישראל כיום על צבא, עבודה, חקלאות או על שיתוף פעולה עם הציונים. תהליך דומה של התחרדות, אך מסיבות אחרות, קרה גם בציבור הדתי הספרדי וגם בקהילות דתיות רבות ברחבי העולם שתוך שני עשורים בלבד הפכו מציונים דתיים לחרדים (מודרנים). תהליך שכזה יכול להתרחש רק כאשר ישנו צד אחד פעיל ומסור וצד אחר, אדיש, או ליתר דיוק, עסוק .

כיום הציבור הדתי לאומי עובר תהליך דומה. מי שיסתכל על הנוער יראה שחיקה בכל מרכיבי האידיאולוגיה של משנת הציונית דתית ומשנת תורה ועבודה, כמו: יחס למדע ולאקדמיה, משמעותה של מדינת ישראל, סובלנות לאחר ולדעות אחרות ועוד .

הקושי לראות את התהליך נובע משתי סיבות עיקריות:
האחת, משום הצדדים החיוביים שבו. לפני כשבוע, עם פרסום הדיון שיתקיים בנושא בני עקיבא, פנה אלי הורה וקבל על כך שהסניף הפך ל"כולל". כאברך בעברי שהפעיל כולל ערב לצעירים, עניתי לו: "ומה רע ? אדרבה , שיוסיפו תורה! ו"מי יתן כל עם ה' נביאים". ההורה ענה ואמר: "במקרה הזה, זה בא במקום דברים אחרים. המושג "תורה" מתחיל לקבל הבנה אחרת ומושג ה"עבודה" הולך ופוחת ונעשה טכני במשמעות של "השגת כסף לאוכל בלבד". הקמת הכולל, היא שינוי חיובי אך במקרה הספציפי של מוביליו, מטרתו אחרת ממטרת לימוד התורה כפי שאנו, אנשי הציונות הדתית, תופסים. גם הפרדה בין בנים לבנות יכולה להיות נצרכת וחיובית מאד במקומות מסוימים, כפי שחז"ל החליטו יום אחד להפריד את שמחת בית השואבה (ומאז חסידי ההפרדה רואים בכך חיוב לכל ההפרדות שבעולם). אולם, הבעיה היא שיש כאן מגמה חד כיוונית שמקורה נובע מתפיסה חרדית של העולם.

הסיבה השנייה לכך שציבורינו אינו שם לב מספיק לתהליך ההתחרדות, נובעת מחוסר היכולת לזהות מי מושך לאיזה כיוון. בעבר, בימים בהם היו רבנים חרדים בישיבות התיכוניות, היה מבחן עקרונות פשוט: "האם הוא שולח את בניו לצבא או לא". התלמיד וההורה ידעו בדיוק מה דעותיו של המחנך ובמקביל גם היה להם תמיד איזון מצד תנועת הנוער בני עקיבא, אליה היה הולך הנער בזמנו החופשי.

כיום גם מצד המוסד החינוכי וגם מצד תנועת הנוער, הנער/ה יכול להיחשף לתכנים אולטרה-חרדיים במסווה של כיפה סרוגה. ה"עבודה" מעוקרת מתוכנה, מדינת ישראל כבר לא חשובה, עם החילונים אין דבר במשותף אלא אם כן יחזרו בתשובה מלאה, לימודים אקדמאים רק בדיעבד, ואולי אף שרות צבאי מינימלי.

ולטוקבקיסטים והדמגוגים

שיטענו: "מה רע בהתקדמות דתית?", עלי לצערי להבהיר שוב ושוב, כי יש המון מה להתקדם בלימוד תורה, ביראת שמים, בחינוך לצניעות, ביחס לאחר וכד', אולם כל אלה אינם מחייבים התחרדות. להיפך, הפרדת מערכי הפעילות בסמינריון חנוכה הקרב ובא, רק תעביר את השיחות בין בנים ובנות למקומות נטולי השגחה וערכים. די מקומם שקיים ציבור החושב שיש "דוסומטר" אופקי בו ככל שאתה מוסיף חומרות, אתה דתי משובח וקרוב יותר לאלוקים.

הבעיה הקשה ביותר של ציבור הכיפות הסרוגות אינה ההתחרדות אלא האדישות. אם נמשיך להתגאות במעשי ידינו ולטמון את ראשינו בחול, בל נתפלא אם בעוד כמה עשורים, "הנוער הטוב והאידיאליסטי ביותר" יישאר היסטוריה לערבי חזנות בהיכל התרבות.

שמואל שטח הוא מנכ"ל תנועת "נאמני תורה ועבודה". נאמני תורה ועבודה, מרכז יעקב הרצוג והקיבוץ הדתי יקיימו מחר כנס "על מקומנו ואתגרנו בתנועת בני עקיבא", בהשתתפות המזכ"ל, הרב בני נכטיילר, הרב יובל שרלו, יוס'קה אחיטוב ואחרים. יום שלישי, 20:30, רח' יוני נתניהו 34 גבעת שמואל.