מבוא
לאחר 2000 שנות גלות בהם עמנו נדד ממקום למקום והיה מפוזר ומפורד זכינו בדורנו שהקיץ הקץ ושבנו לארץ אבותינו. ברם, שיבה זו הביאה עמה אתגר גדול שכן כל עוד התקיים עמנו בקהילות-קהילות בפזורות שונות נשתמרו המנהגים, המסורות ונוסחי התפילה בדרך הטבעית, מהורים לבניהם. אך כעת כששבנו לארץ אבותינו הועמדה לפנינו השאלה מה נעשה עם ריבוי המנהגים והתרבויות שהביאה עמה כל קהילה מגלותה.
סוגיא זו בכללותה רחבה וארוכה וראויה שיכתבו עליה ספרים ומחקרים רבים. בעבודה זו השתדלנו להתמקד בהיבט אחד מתוך רבים והוא – שילוב נוסחי התפילה בבתי הספר. ובפירוט שאלת המחקר: האם ישנה דרך ראויה לשלב את מסורות התפילה השונות בבתי"ס יסודיים בחינוך הממלכתי דתי )להלן: החמ"ד(. החמ"ד אמנם החל את דרכו כזרם חינוכי של תנועת המזרחי המזרח אירופאית אך כבר מראשית דרכו הוא מכיל תלמידים המגיעים מתפוצות שונות בעלי מנהגים ונוסחי תפילה שונים. כבן לאב שעלה ממרוקו ולאם שעלתה מבוכרה חשתי כיצד נוצר ניתוק בין מנהגי הבית, נעימות התפילה והתרבות שהביאו עמהם הורי ובין בית הספר שהציג מודל אשכנזי בתפילה ובמנהגים. כדי לעמוד על שורשי תופעה זו יש לחזור אל השורש, גם של התפתחות החמ"ד וגם לתחילת דרכו של הילד במנהגים ובנוסחי תפילה – כיתות היסוד בבית הספר היסודי. בפרק הסקירה הספרותית נסקור את קליטת יהודי ארצות האסלאם בחמ"ד ואת הצעדים הרשמיים שנעשו על מנת לשלבם כראוי.
על פי הסקירה גם תעלה לנגד עינינו התמונה כפי שהיא מאז אותם נסיונות ועד ימינו. האם הצעדים לשילוב הראוי צלחו? בפרק השני נבחן מספר אפשרויות לפתרונות לתפילה משותפת שעלו מתוך המחקר הספרותי ונדון ביתרונות ובחסרונות של כל אחד מהן. בפרק המתודולוגיה נציג את שאלת המחקר, האוכלוסיה אותה בחרנו לחקור, דרכי והליך המחקר עצמו. בפרק הרביעי נציג את הממצאים שעלו מתוך הראיונות שערכנו על נוסח התפילה ועל פתרונות השילוב, וננתחם על פי ארבעה מדדים שונים. בפרק הדיון נעמת בין הממצאים ובין הסקירה שערכנו לעיל ונציג את המסקנות ממחקר זה. לאחר מכן נציג את המלצתנו לשדה לפתרון סוגיא זו. כולי תקווה שפרי מחקר זה יונח לפתחם של מקבלי ההחלטות בחמ"ד. לאו דווקא בכדי שיקבלו את המלצתי אלא בעיקר בכדי שהנושא החשוב הזה יהיה חלק מסדר יומם. שכן בעיני רוחי, בית הספר חייב להוות נדבך נוסף על מה שקיים בבית, ולא כמתנגד אליו חלילה.
