עושים לנו בית ספר-ההדחה של פרופ' גליק ממכללת ליפשיץ
ההדחה של פרופ' שמואל ממכללת ליפשיץ היא למעשה הפניית עורף לכל עולם הדעת האקדמי.
בלחץ הרבנים בוטל מינויו של הפרופ' שמואל גליק לנשיא מכללת ליפשיץ. הלב מתקומם כנגד עוד מופע של הסתגרות, של הצרת עולם הדעת האורתודוכסי, של פסילה רעת לב. התקוממות הלב היא רגשית, קמאית ולא רציונאלית.
ננשום לרגע ונכלא את רגשותינו, כדי לבחון מה מפריע לאדם אורתודוכסי שכמוני בפסילה הזאת? כדי לבחון באזמל התבונה, הבא נעשה את התרגיל הבא: העילה לפסילתו של הפרופ' גליק היא העובדה שהוא מלמד במוסד המשתייך לתנועה הקונסרבטיבית. נניח שלא היה מדובר באדם המלמד במכון קונסרבטיבי, אלא באדם שהוא קונסרבטיבי. האם מישהו שאל את עצמו מהו קונסרבטיבי? מה מאיים כל כך האיש האורתודוכסי בהווייתו ובקיומו של אחיו הקונסרבטיבי? נתעלה לרגע מעל לאמירה הפרימיטיבית: הוא אחר, הוא לא אורתודוכס, הוא לא מתפלל בבית הכנסת בו אני מתפלל.
מה בזהות הקונסרבטיבית עומד בסתירה לזהות האורתודוכסית? הזהות הקונסרבטיבית עומדת על מושג אחד: ההתפתחות. טענתה היא כי התורה תלויה בזמן, היא מתפתחת בהתאמה אליו, ופוסק ההלכה צריך לקחת את ההתפתחות הזאת בחשבון. מושג ההתפתחות מאיים על סוג של זהות אורתודוכסית הרואה בו מושג הפוך למושג התורה. התורה על פי תמונה זו איננה תלויה בזמן, היתה הווה ותהיה ללא כל תמורה ושינוי. אין הבדל – בתמונה זו בין התורה שבכתב לתורה שבעל פה, וכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש – כבר נאמר למשה מסיני.
מושג ההתפתחות נכנס אל תוככי ההוויה האורתודוכסית עלי ידי הגותם של שני המורים הגדולים של הציונות הדתית – הרב קוק מהצד האחד והרב סולובייצ'יק מהצד השני. שניהם שוזרים אותו בהגותם המטא-הלכתית, כל אחד בדרכו. מושג זה הוא העומד ביסוד שדה ההיסטוריה. אין היסטוריה ללא מושג ההתפתחות. כל העיסוק האקדמי במדעי היהדות – בתנ"ך, בספרות חז"ל, במחשבה היהודית ובהיסטוריה היהודית מבוסס על מושג היסוד המתודי: ההתפתחות. טול את המושג הזה – ואין לך אפשרות לעסוק בכל אחד מהתחומים הללו באופן בו עוסקים בו באקדמיה – וגם במכללת ליפשיץ.
מכאן שההחלטה לבטל את מינויו של הפרופסור גליק היא עמוקה ורחבה הרבה מעבר לתוכנה הגלוי. משמעה הוא הניסיון לבטל את התשתית המדעית של המוסד ולהציע לו אלטרנטיבה הנובעת מעולם דעת אחר. לא מקרה הוא שבאותה כתבה בה סוקר הביטול, מסופר על הצעת החוק שהורה הרב מלמד לאנשי האיחוד הלאומי להציע לכנסת, על פיה אפשר יהיה למנות כראש מכללה אדם שהשכלתו תורנית רבנית ולא אקדמית.
האורתודוכסיה הציונית דתית מכילה קהילה גדולה הכוללת בזהותה את עולם הדעת האקדמי. בניה מוצאים דרכים מדרכים שונות כדי למזג תמונה זו עם עבודת אלוהים, עם יראתו ועם אהבתו. כל בני הקבוצה הזאת השולחים את ילדיהם למוסדות החינוך הממלכתיים-דתיים, הלומדים באוניברסיטה, הקוראים ונוטלים חלק בספרות ובתרבות הנובעת ממעיינות אלה – אינם מוכנים לקבל את הפניית העורף המתמשכת של חלק אחר באורתודוכסיה הציונית דתית לכל השדה הזה. השאלה איננה שאלת זהותו הדתית של הפרופ' גליק, השאלה היא שאלת הזהות הציונית דתית.
ערכי הפלוראליזם והאחדות הנוטלים חלק בזהות הציונית הדתית מחייבים להכיל גם את האחרים, גם את אלה שעולמם שונה גם אם מקומם. זכותה של קהילה להכריז כי אין מוכנה ללמוד היסטוריה, כי היא מפנה עורף לשורשי התמונה המדעית. אך לדבר אחד אסור לתת מקום: לחוסר הכנות. הודיעו ברבים כי מכללת ליפשיץ איננה עוד חלק מהעולם האקדמי, אין היא מתיימרת לתת תארים אקדמיים, אין בה 'קורסים' ולא 'ביבליוגרפיה', לא קוראים בה 'מאמרים' וכל מרצה נבחן האם מושג ההתפתחות איננו חלק מהשפה בו הוא משתמש. פרסמו זאת ברבים. אל תעטפו את עצמכם במעטפת תועלתנית שתכליתה לתת תארים נבובים שיאפשרו לבוגרים שלכם לגנוב את דעת עצמם ואת דעת המוסדות בהם ירצו ללמד באומרם: יש לנו תואר אקדמי, תואר שנרכש במכללת ליפשיץ. לאחר שתודיעו על הפניית עורף לכל עולם הדעת האקדמי, ראו האם הרווחתם עוד מתלמידי הרבנים המפנים עורף למושג ההתפתחות, או הפסדתם את אלה שאינם מוכנים לוותר עליו.
הכותב הינו מרצה למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית וחבר מערכת כתב העת "דעות"
