הפעם אני רוצה להתמקד בהוראה המעודדת חשיבה מסדר גבוה, ולשם כך נציג כאן את הטקסונומיה של בלום:
בלום קטלג שש רמות של חשיבה כפי שמוצג בתרשים. (יש המציעים להחליף את ההגדרה 'סינתזה' ב'יצירה' ולהציב אותה בראש הפירמידה, כאשר 'הערכה' עוברת למקום השני).
המטרה היא להבין שיש מגוון של רמות חשיבה השונות אחת מחברתה, ואתה כמורה צריך להחליט לאיזו רמה אתה חותר להגיע ובאיזה מינון.
ברור לכולם שידע הוא מאוד חשוב ולכן הוא הבסיס הרחב הממוקם בתחתית הפירמידה. עם זאת, מובן שרצוי למשוך תלמידים לרמות חשיבה גבוהות יותר. לכן בכל שיעור, דף עבודה, מבחן או אפילו כאשר אתה שואל שאלה בכיתה, רצוי שתברר קודם: "לאיזו רמה של חשיבה אני חותר כעת?" ובהמשך לשאול את עצמך: "האם אני מצליח בזה?".
איך זה עובד?
אדגים בהוראה מאוד פשוטה של אוצר מילים:
ברמת הידע – התלמיד רק זוכר את המילה ואת התרגום בעל-פה.
ברמת ההבנה – התלמיד מסביר מתי ואיך משתמשים במילה הזאת.
ברמת היישום – התלמיד כותב משפט או בדיחה עם המילה.
ברמת הניתוח (אנליזה)– התלמיד משתמש במילה דומה, ומסביר מה ההבדל ביניהן ומתי מתאים להשתמש בכל אחת מהן.
ברמת ההערכה – התלמיד נותן דוגמה עם כמה אפשרויות של מילים מנחות, ומסביר מדוע אחת עדיפה על השנייה.
ברמת היצירה (סינתזה) – התלמיד יוצר מילים חדשות בעזרת השורש של המילה, ומסביר אותן לפי הצורה הדקדוקית.
ניתן לראות שסוג השאלות שאני שואל וסוג הביצועים שאני מבקש מהתלמיד, משתנים לפי רמות החשיבה השונות. הדגמתי זאת באמצעות משימה יחסית פשוטה – רכישת אוצר מילים – אבל העיקרון נכון לגבי כל נושא שנלמד.
איך משתמשים בזה?
בדרך כלל רצוי שאחוז מסויים של המשימות בשיעורים, בעבודות ובמבחנים ידרוש חשיבה ברמה גבוהה – גם משום שזה מאתגר יותר את התלמיד ומפיק ממנו יותר, גם מפני שזה הופך את העבודה ליותר מעניינת וגם מכיוון שזה גורם להבנה יותר עמוקה ויסודית של הנושא ומהווה אינדיקציה טובה יותר להבנה של החומר הנלמד.
זה גם תלוי בנושא – ניתן כמובן לרכוש אוצר מילים בצורה מאוד פשוטה וזה יספיק, אולם יש נושאים שבהם בלי הבנה וניתוח ברמה יותר גבוהה אי אפשר להניח שהתלמיד אכן למד כנדרש.
· במדעים ובמתימטיקה למשל, אם לא נעבוד על הבנה, יישום וניתוח אנו עלולים לגלות לבסוף שהתלמיד לא יודע, לא מבין או לא שולט בנושא.
· בהקניית מיומנויות – בלי להתאמן היטב על יישום המיומנות, יש להניח שהתלמיד לא הבין אותה כפי שצריך ולא יוכל ליישם אותה בעצמו.
· באזרחות יש נושאים שבהם דווקא הערכה היא קריטית, כי בלעדיה התלמיד לא מבין את מדרג הערכים הכרוך בנושא הנדון, את סדרי העדיפויות או את ההיררכיה של מערכות.
· בהוראת ספרות ואמנות מתבקש לשלב את תחום היצירה, אשר עשוי גם להעמיק את ההבנה ביצירות שנלמדו בכיתה וגם להפוך אותן למקור השראה ליצירות נוספות.
ולסיכום
נאמר אם כן, שנושאים שונים דורשים רמות שונות של חשיבה. לכן, כדאי לעבור על משימות ושאלות בתכנון שיעורים, בדפי עבודה ובמבחנים, על מנת לבדוק לאיזו רמה של חשיבה השאלה מכוונת, ולוודא שאנו יוצרים שאלות הבוחנות רמות שונות של חשיבה. אם הכל נשאר רק ברמת הידע – ההוראה עלולה להישאר שטחית ולא מספיק מאתגרת. כדי להגיע ללימוד עומק חייבים גם להגיע לרמות גבוהות של חשיבה, וחייבים לוודא שיש התאמה בין הנושא הנלמד לרמת החשיבה הנדרשת.
למאמר המלא כפי שמופיע בבלוג לחצו כאן
