על ההרחקה מן העבירה והדומה לה,  אחרי מות- קדשים, אייר תשפ"ג

בריש פרשת קדשים קוראים אנו את הפסוקים המפורסמים הללו: "וידבר ה' אל משה לאמר: דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אלהם: קדשים תהיו כי קדוש אני ה' אלקיכם" (ויקרא י"ט א'-ב'). ועל פסוקים אלה איתא בתורת כהנים (כאן): "קדשים תהיו", מלמד שהפרשה נאמרה בהקהל. ומפני מה נאמרה בהקהל? מפני שרוב גופי תורה תלויים בה. "קדשים תהיו"- פרושים היו… וכו'. וכתב רבינו הלל, בפירושו לתורת כהנים (שם): פרושים היו, כלומר מן העריות ומן האיסורים שבתורה וגו'. ובפירוש קרבן אהרן עשירית האיפה, לר' יצחק אייזיק יהודה יחיאל, למברג 1848, ביאר המחבר לשון התורת כהנים, "שהפרשה נאמרה בהקהל", ועל הלשון "גופי תורה": ונדייק, אמרו "שרוב גופי תורה" ולא אמר "שרוב התורה" והוא שכל הפרשיות יש מגוף התורה שהוא הנקרא חלק הפשט  של תורה, ויש בה מעט, והעיקר הוא הסוד הכמוס, ולזה הוצרך ללמדה לישראל כח אחר כח, כי לא לימוד לכל אחד במדרגה אחת, ולכל אחד מגלה האדם כפי מה שיוכל לסבול. אבל בפרשה זו, שרוב פשוטי התורה תלויים בה, לזה אמרה בהקהל, כי לחלק הפשט כולם שווים … וכו'.

והר"ש משאנץ והראב"ד, בפירושם לתורת כהנים (כאן) כתבו שפרשה זו נאמרה בהקהל, לא כדרך שאר הפרשיות, שהיה אהרן נכנס תחלה, ואחר כך בניו, ואחר כך הזקנים, ואחר כך כל ישראל, אבל כאן כולם שמעו אותו בבת אחת, מפני שגופי תורה תלויים בה, וגו'. כלומר, פרשה זו נאמרה בפשטות לכל ישראל ללא צורך בתוספת ביאורים, כפי שהיה בשאר פרשיות שנלמדו בארבעה שלבים. ועוד כתב האור החיים הקדוש, שמה שצוה פרשה זו בהקהל, משמע שהצווי היה לכל עדת ישראל, אנשים ונשים וטף. (וראה מה שדן בזה במגדים חדשים לר' דוד יואל וייס, לפרשת קדשים שם. עמ' ת"ק וכו'.) הוי אומר שללא התעמקות יתר, צריך כל אדם לדעת, כל אחד לפי מה שהוא, שיש לו להיות פרוש מן העבירות, ולהתרחק מהן שלא יגרר אליהן, ולעמוד מנגד כמטחוי קשת, בכדי להנצל מפיתויים.

ומפורסמים הם דברי הרמב"ן במקום, שהאריך לבאר מה טיבה של פרשה זו, שלא כדברי רש"י שפירש "פרושים מן העריות ומן העבירה", אלא דעתו: אין הפרישות הזו לפרוש מן העריות כדברי הרב (רש"י), אבל הפרישה היא המוזכרת בכל מקום בתלמוד, שעליה נקראים פרושים. והעניין כי התורה הזהירה בעריות ובמאכלות אסורים, והתירה הביאה איש באשתו ואכילת בשר והיין. ואם כן ימצא בעל התאווה מקום… להיות מסובאי יין בזוללי בשר למו (על פי משלי כ"ג כ'), וידבר כרצונו בכל הנבלות שלא הוזכר איסור זה בתורה, והנה יהיה נבל ברשות התורה. לפיכך בא הכתוב, אחר שפירט האיסורים שאסר אותם לגמרי, וצוה בדבר כללי שנהיה פרושים מן המותרות… ויקדש עצמו מן היין במיעוטו, כמו שקרא הכתוב הנזיר קדוש (ראה במדבר ד' ח'), ויזכור הרעות הנזכרות ממנו בתורה בנח (ראה בראשית ט' כ"א) ובלוט (שם י"ט ל"ג), וכן יפריש עצמו מן הטומאה, אף על פי שלא הוזהר ממנה בתורה… וכמו שנקרא הנזיר קדוש (במדבר ו' ח') בשמרו מטומאת המת גם כן, וגם ישמור פיו ולשונו מהתגעל בריבוי אכילה הגסה ומן הדיבור הנמאס, כעניין שהזכיר הכתוב, "וכל פה דבר נבלה" (ישעיה ט' ט"ז)… עיקר הכתוב בכיוצא בזה. יזהיר שנהיה נקיים וטהורים ופרושים מהמון בני אדם שהם מלכלכים עצמם במותרות ובכיעורים. וזה דרך התורה לפרוט ולכלול בכיוצא בזה. כי אחרי הזהרת פרטי הדינים וכל משא ומתן שבין בני אדם, לא תגנוב ולא תגזול ולא תונו ושאר האזהרות, אמר בכלל "ועשית הישר והטוב" (דברים ו' י"ח), שיכניס בעשה היושר וההשויה (=הפשרה), וכל לפנים משורת הדין לרצון חברו … וכו'.

ורמז הרמב"ן לאנשי דור המבול, וכדאיתא בירושלמי בבא מציעא ד' ב', על הפסוק בבראשית ו' י"ג, "כי מלאה הארץ חמס"-  אמר רב אחא:… מה היה חמסן? הוה בר נש נפיק טעין קופה מלאת תורמוסין, והוו מתכוונין ונוטלין פחות משוה פרוטה, דבר שאינו יוצא בדיינין… וכו'. (השוה בראשית רבה ל"ג ב', ומה שכתב רמ"מ כשר, בתורה שלמה שם, עמ' שצ"ט אות קנ"ח. ואילו לגבי אנשי סדום, ראה סנהדרין ק"ט ע"ב, ופרקי דר' אליעזר פרק כ"ה.)

וקצת דומה לזה מה דאיתא בתוספתא שבועות ג' ב': ר"י אומר: ד' אין חייבין לשלם מן הדין ואין השמיים מוחלין להם עד שישלמו: היודע עדות לחברו ואינו מעיד, אינו חייב לשלם מן הדין ואין השמיים מוחלין לו עד שישלם. והשוכר עדי שקר… וכו'. ועל כגון דא אמרו בכמה מקומות "פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמיים" (בבא קמא כ"ט ע"א, נ"ו ע"א, בבא מציעא פ"ב ע"ב. וראה מה שכתב ר' ישכר תמר, בעלי תמר לבבא מציעא שם, עמ' ל"ח-ל"ט).

ולפי מה שראינו לעיל, דומה גישה זו של הצורך בהרחקה מן העבירה, למה שלמדנו בסוף פרשת אחרי מות (ויקרא י"ח ל'), "ושמרתם את משמרתי לבלתי עשות מחקות התועבת אשר נעשו לפניכם, ולא תטמאו בהם, אני ה' אלקיכם", שהרי באבות א' א' נאמר: ועשו סייג לתורה. ופירש הרמב"ם שם: כלומר, הגזירות והתקנות שמרחיקים את האדם מן העבירה, כמו שאמר, "ושמרתם את משמרתי", אמרו בפירוש: עשו משמרת למשמרתי, וכו'.

וכן מצינו בדרך ארץ (הובא בילקוט תלמוד תורה לר"י סקלי, תורה שלמה, אחרי מות, שם עמ' רי"ג): "ושמרתם את משמרתי"- הרחק מן הכיעור ומן הדומה לכיעור, שמא יחשדוך אחרים בעבירה. ומנא הני מילי? דכתיב, "ושמרתם את משמרתי לבלתי עשות מחקות התועבות". ושמרתם לבלתי עשות- אינו אומר, אלא "ושמרת את משמרתי לבלתי עשות מחקות…", שמור המשמרת עד שלא תכנסו לחוקה. (והשוה כל הלימודים מן הפסוק הזה ביבמות כ"א ע"א- רמז לשניות מן התורה, ומועד קטן ה' ע"א- רמז לציון קברות מן התורה, ובביצה ב' ע"א, וכו'.

והרחבתי דברים במסכת דרך ארץ זוטא שלי, ירושלים תשנ"ד, לדרך ארץ זוטא א' י"ב, עמ' 81, ששם כתבתי: ומה שאמרו "[הרחק מן הכיעור] ומן הדומה לו", הכוונה שיגדור את עצמו אפילו מדברים שאין בהם כיעור ממש, אלא דומים ומתקרבים אליו. ובכלה רבתי (מהדורת היגער עמ' 242) מבאר: מנא הני מילי? דכתיב "ושמרתם את משמרתי [לבלתי עשות מחקות התועבות…] "חוקותי" אינו אומר, אלא "משמרתי"- שמור את המשמרת עד שלא תכנס לחקה (פירוש לעבור על החוקה). (והשוה עוד תוספתא יבמות ד' ז', מהדורת הר"ש ליברמן עמ' 2= חולין מ"ד ע"ב: אבל אמרו חכמים: הרחק מן הכיעור והדומה לו, וכן הוא במכילתא דברים (מדרש תנאים עמ' 134), ובאבות דרבי נתן, נוסח א' פרק א', מהדורת שעכטער עמ' 9, ובתוספתא חולין ב' כ"ב, מהדורת צוקרמנדל עמ' 503. וקרוב לו בסדר אליהו רבה פרק י"ד, מהדורת איש שלום עמ' 69: מרחיקין עצמן… ומן דבר מכוער, וכו'. וראה מה שכתב ג' אלון, בתרביץ י"א, ת"ש, עמ' 136-135, והגר"ש ליברמן בתוספתא כפשוטה ו',  נויארק תשכ"ז, עמ' 31, ואכמ"ל.)

ובדומה לכך באור החיים  הקדוש (שם): יצו על הגדרים השומרים לבלתי בא למכשול התיעוב, והוא אמרו, "ושמרתם את משמרתי", ופירוש משמרת הגדר, והטעם "לבלתי עשות" וגו', אפילו בשוגג, הגם שלא תתחייב על התיעוב בשוגג, אף על פי כן אתם מיטמאים במעשה התיעוב. והוא אמרו, "ולא תטמאו בהם". ולחשש זה תשמרו משמרתי. ואמרו "אני ה' אלקיכם", נתכוון לומר כי בהיטמאם אפילו בשוגג, הם נגרעים מערך זה שיתייחד שמו יתברך עליהם. כי התיעוב בכל מציאות שיהיה יפעל פירוד בין ישראל ובין השכינה, שאין השכינה שורה אלא על המשולל מן הכיעור ההוא. וקדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים (על פי ישעיה ד' ג').

כל המקראות והמאמרות והאזהרות הללו, אף ששונות הן בפרטיהן ובדקדוקיהן ובגלגוליהן, מכוונות אותנו בכיוון אחד, והוא שיש להתרחק מכל דבר עבירה והדומה לה, ואף ממה שאינו מפורש איסורו, אך גלויה וידועה השלילה שבו, על כל אלה הוזהרנו מלהילכד בחרמם, ומלהיאחז בסבך רשתם-רשעתם, ונזכה שהקב"ה ישמרנו בכל משמרת מליפול במוקשם. ובכך נזכה לקבל מאת בורא העולם פרס על הפרישה (ראה דברים רבא ב', ופסחים כ"ב ע"ב), אמכי"ר