על החוברת "אתה בחרתנו" בתקשורת

התשובה לתורת המלך: גוי ויהודי שווים בטבעם

מחברי "תורת המלך" לא יועמדו לדין, אך בציבור הדתי ממשיכים להילחם ברעיונות הקיצוניים של הספר. חוברת שתפורסם בקרוב מציעה תפיסה דתית הפוכה: "אין להשפיל אדם בגלל הדם הזורם בעורקיו, ההבדל בין ישראל לעמים לא תורשתי"
קובי נחשוני, ווינט, 31/5/12

תיק החקירה נגד רבני "תורת המלך" נסגר, אבל הבלבול והמבוכה בקרב הנוער הדתי עדיין גדולים. כעת, עם הסרת העננה הפלילית מעל המחברים וכותבי ההסכמות, מבקשים רבנים ואנשי חינוך לתת מענה לשאלות הקשות של הדור הצעיר בדבר היחס הראוי לנוכרים, ונוכח הקביעה כי ישראל הוא "העם הנבחר".

בימים הקרובים תצא לאור התשובה לספר "תורת המלך" השנוי במחלוקת – חוברת עיון והדרכה המציגה עמדה מוסרית-יהודית שונה בתכלית מזו שהציעו רבני הישיבה ביצהר. את החוברת – רביעית בסדרת "עצ"ה לדרך", המוצאת לאור על-ידי "נאמני תורה ועבודה" ו"הקיבוץ הדתי" – כתב הרב ד"ר דוד בן-זזון.

תחת הכותרת "אתה בחרתנו", כותב בן-זזון על "ההלכה וההכלה ביחס לגוי" ומשרטט את דרך המלך שלו לשילוב בין ערכי התורה והמוסר בנושא זה. שם החוברת נלקח מתוך קטע תפילה הנאמרת בחגי ישראל, שבה הצהרה כי האל בחר, רומם, אהב וקידש את ישראל מכל העמים. בחיבורו דן הרב במשמעות בחירה זו, תוך שהוא מצטט ומנתח מספרות חז"ל ומחשבת ישראל.

לגנות את תורת המלך
בהתייחסות ספציפית ל"תורת המלך", כתב הרב בן-זזון: "מן הראוי לגנות את הספר הזה, הן בשל התפיסה ההלכתית והמחשבתית המסוכנת המצויה בו, והן בשל החשש שלפרסום ספר זה ושכמותו עלולות להיות השלכות כלפי יהודי התפוצות … חסרה בספר מידת הזהירות, והוא נוטה להכליל ולהקל בחייהם של הגויים".

הרב מצטט מדברים שכתבו הרבנים יצחק שפירא ויוסף אליצור ב"תורת המלך", וטוען: "השילוב של גישה המתירה את דמם של ילדים ותינוקות ש'מוּחזקים לגדול להיות רשעים כמו הוריהם', לצד המחשבה כי כל אחד רשאי, צריך וחייב להיות השופט והמוציא להורג על דעת עצמו – אינה מתאימה לדת משה ולעם ישראל לדורותיו".

על הקביעה ב"תורת המלך" כי "אין משמעות לחיי הגויים", כתב: "ההשוואה בין חיי הגויים לחייהם של בעלי חיים נראית כסותרת את דבר ה' הנצחי הקובע כי 'בצלם אלוהים עשה את האדם' (בראשית ט, ו) ולכן אסור לשפוך את דמו… לא יעלה על הדעת לומר שתורת משה, תורת האמת, סוברת שמותר לשפוך את דמם של הגויים סתם… לאדם יש תפקיד חיובי בעולם – להרבות חיים".

ההבדל בין ישראל לעמים לא תורשתי : בפרק העיוני-מחשבתי, שהוא עיקר החוברת, נכתב: "היחס לנוכרים במקורות היהדות הוא מגוון ורב-פנים, ולא נכון יהיה להתייחס לשום צד כמבטא את 'עמדת היהדות' באופן מוחלט… ניתן למצוא במקורות היהודיים גישות היוצרות חיץ ברור בין ישראל לנוכרי, המכוונות את האדם מישראל להתרחק כמה שיותר מן הגויים ולהסתכל עליהם בעין עוינת, כשם שניתן למצוא גם גישות המביעות יחס אוהד כלפי הגויים".

בן-זזון מציע ליישב בין שתי השיטות. "היחס כלפי הגוי תלוי בהתנהגותו", הוא מסביר "לא בהכרח קיימת סתירה בין המקורות השונים, ואולי הם מבטאים הבדלים בהתנהגותם של הגויים". לטענת הרב, ניתן למצוא לגישתו חיזוק בדברי של פוסקי הלכה רבים, ולפיכך "גם אם אולי ניתן למצוא אי-אילו ציטוטים במקורות חז"ל שלכאורה תומכים בעמדה גזענית או מפלה, עלינו להסבירם כדת וכראוי".

בהמשך, מאמץ המחבר את שיטת הרמב"ם, שלפיה אין בהכרח עליונות ליהודים על הגויים. לפי דעה זו, התורה לא ניתנה לעם ישראל בגלל מעמד רם שהם נהנים ממנו, אלא היא עצמה יתרונם היחיד. "ההבדל בין ישראל לעמים איננו תורשתי-סגולי", קובע בן-זזון.

הכותב שולל מכל וכל תפיסות יהודיות גזעניות, ומבהיר: "הגזענות הנאצית שפטה בני אדם לפי גזעם ומוצאם… אנו מצווים לזכור את שעבר עלינו בדורות האחרונים, ולהסיק מכך התנהגות הולמת כלפי עמים אחרים. אסור לנו לאמץ את תפיסת העולם, ההתנהגות והיחס הרע שסבלנו אנחנו באירופה ובגלויות אחרות… אסור לנו להשפיל בני אדם בגלל מוצאם, הדם הזורם בעורקיהם, צורת אפם וכדומה".

דרך ארץ וגמילות חסדים ל"גר תושב" : ממסקנות הדיון התיאורטי גוזר הרב ד"ר בן-זזון לתקופתנו, שבה יש ליהודים מדינה ריבונית, וקבוע כי על-פי ההלכה, במקרה שגוי מקבל עליו את שבע מצוות בני נח – הוא מוגדר כ"גר תושב", ואז יש מצווה להחיותו, להתנהג איתו בדרך ארץ וגמילות חסדים ולהושיבו בינינו בארץ ישראל. "אם הוא לא מקבל עליו שבע מצוות בני נח, כל עוד הוא איננו נלחם עמנו, יש לנהוג כלפיו בדרכי שלום ואסור להורגו או לגרום למותו", כתב.

בנוסף, המחבר מציע לבחון פסיקה שאינה קיימת כיום, לפיה "מבחינה מוסרית והלכתית נוכל להתייחס אל גויים שמקבלים עליהם את שלטון החוק במדינת ישראל כמו שמתייחסים ל'גר תושב'". בהקשר זה הוא הוא מזכיר הן את הדרוזים ש"מצייתים לחוקי המדינה, מתגייסים לצבא ומוכנים להקריב עצמם
למען עם ישראל" והן את העולים הלא-יהודים ממדינות חבר בעמים, שאף רואים את עצמם כחלק מהעם.

ומה לגבי השכרת דירות לנכרים ולערבים? בן-זזון דן בחוברת בציווי המקראי "לא תחֹנם" שעומד בבסיס העניין, וטוען כי מטרתו היא להגביל את יכולת הקיום בארץ דווקא לשבעת עממי כנען. ביחס ל"מכתב הרבנים" בעניין טען כי מדובר ב"מסמך פוליטי חברתי, משום שהוא נועד לשנות את המציאות או לפחות להעלות את המודעות הציבורית לנושא מסוים".

עם זאת, בתום סיקרה תלמודית והיסטורית של הנושא, הפתיע המחבר וכתב: "ייתכן שאף שמצד ההגדרה ההלכתית מותר להשכיר בתים לערבים, הרי ששיקולים לאומיים עשויים להצטרף למרחב ההלכתי ולאסור זאת, כשיתברר שאכן יש בכך צורך לאומי".

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4236508,00.html

 

מן הראוי לגנות את ספר תורת המלך/ישי קרוב

הדיון והויכוח בעקבות הוצאתו לאור של הספר 'תורת המלך' על ידי הרב יצחק שפירא והרב יוסף אליצור, יצאו מהסיקור התקשורתי, אך כנראה לא כולם דחקו את הנושא הצידה.

בחוברת חדשה בסדרת 'עצ"ה לדרך' של תנועת הקיבוץ הדתי ותנועת 'נאמני תורה ועבודה' – 'אתה בחרתנו', דן המחבר על הספר 'תורת המלך', שעורר מהומה גדולה בעקבות מאמרים שנכתבו בו, אודות היחס לגויים.

הרב ד"ר דוד בן זזון, שהיה רבו של קיבוץ עין צורים וכיום ראש המכינה הקדם צבאית בקיבוץ עלומים, דן בחוברת בהרחבה על הנושא הטעון – יחס ישראל לגוים.

בפתח החוברת, מביא המחבר את דברי חז"ל השונים בדבר יחסם לגויים, מהאימרה 'חביב אדם שנברא בצלם' – בהדגשה כי כל אדם נברא בצלם, כולל הגויים, ועד לאמרותיו החריפות של רשב"י – אמירות שהביאו בסופו של דבר לבריחתו למערה יחד עם בנו.

אך שאלת המפתח שמציב הכותב, היא "מהי המשמעות לכך שרשב"י שולל את התואר 'אדם' מן הגויים? לא ייתכן לשלול מהגויים את צלם א-לקים שבקרבם".

לאורך הספר מביא המחבר מקורות רבים – גמרות, רמב"ם, כוזרי ופוסקים בני זמננו, והוא מנסה להוכיח כי היחס לגויים מורכב, ושולל את הכיוון בו הלכו מחברי הספר 'תורת המלך', "לדעתי, מן הראוי לגנות את הספר הזה, הן בשל התפיסה ההלכתית והמחשבתית המסוכנת המצויה בו, והן בשל החשש שלפרסום ספר זה ושכמותו, עלולות להיות השלכות כלפי יהודי התפוצות".

על הדרך, וכחלק מנושא החוברת, יוצא הרב בן זזון גם נגד חותמי 'מכתב הרבנים' שאסרו להשכיר דירות בארץ ישראל לגויים.

בסופה של החוברת, צורף 'מערך הדרכה והצעות לפעולה בתנועות נוער' מאת אייל ברגר. במערך זה מביא ברגר מספר פעולות אותן ניתן להעביר לחניכים במסגרת פעילויות תנועות הנוער ולהטמיע בהם את הערכים שנכתבו בחוברת.

http://www.inn.co.il/Controls/SendFriend.ashx?print=1&type=0&item=241024

אתה בחרתנו: לקראת המפגש עם הגוי
התשובה ל"תורת המלך" מגיעה בדמות חוברת חדשה שמוציאה "נאמני תורה ועבודה", המציעה לנתק בין היחס הפוליטי לבין היחס האישי כלפי מי שאינם יהודים. ביקורת

דניאל להמן
כ"ח סיון תשע"ב, 18/06/2012 10:28
בימים אלו, מצטרפת חוברת רביעית לסדרת החוברות "עצ"ה לדרך – הנחלת ערכי הציונות הדתית לדור הבא", מיזם חינוכי משותף לקיבוץ הדתי ותנועת "נאמני תורה ועבודה". בדומה לקודמיה, החוברת החדשה – "אתה בחרתנו: ההלכה וההכלה ביחס לגוי", מאת הרב ד"ר דוד בן זזון– פונה אל בני נוער וצעירים, מבקשת ללבן את תפיסותיהם ולחדש דיון בנושאי ליבה בציונות הדתית. החוברות משלבות התייחסות הלכתית והשקפתית לסוגיה העומדת על הפרק – החוברות הקודמות עסקו ביחס למדינת ישראל, סמכות חכמים וחברה צנועה מעורבת – עם מערך הדרכה המיועד לאנשי חינוך, מורים, רכזים ומדריכים בתנועות נוער בנושא.
למרות שמרבית גילויי היחס לגוי בחיינו היום-יומיים מתבטאות במישור הפוליטי – במסגרת הסכסוך הישראלי-ערבי, בסוגיית המסתננים ומבקשי המקלט מאפריקה– החוברת "אתה בחרתנו" מתמודדת עם הנושא דווקא ממבט תורני והשקפתי. "בחוברת זו אעסוק בשאלות שונות הקשורות ליחס הראוי כלפי הגויים. לנגד עיני עומדת השאיפה לבחון את המקורות לגופם, ולהציג את הדברים, עד כמה שאוכל, לפי האמת ההלכתית והמחשבתית שנראית לי, מבלי שהדברים מזוהים עם הצד הימני או השמאלי שבמפה הפוליטית" (עמ' 4). כל זאת, אמנם, לא מתוך מגמה – נאיבית, אולי – לפתור בעיות פוליטיות במישור המחשבתי. לעדותה שלה, החוברת נולדה בצל הסכסוך הישראלי-ערבי – אך סכסוך זה, ביסודו, אינו פוליטי, אינו מתמקד בנרטיבים ועמים וגבולות, אלא רעיונות: "שנים רבות אנו שומעים בתקשורת על תופעות שונות הקשורות בשנאה הקיימת בין יהודים לערבים… המשותף לשני הצדדים, היהודי והערבי, הוא ששניהם מבקשים להתגורר במדינה ריבונית בארץ ישראל… המחלוקת בין הצדדים היא על סוגיות הליבה הקיומיות: ההנהגה השלטת, אזורי המחיה, דרך החיים והתרבות, והשאלה היא עד כמה, אם בכלל, דו-קיום הוא אפשרי. מחלוקת זו מלובה כל העת באירועים ובמשברים המגבירים את מפלס השנאה והעוינות" (שם). לאמור, מצוקה מחשבתית דורשת פיתרון מחשבתי.

האומנם ניתן לגשת לגוי מבלי לערב את תודעתנו הפוליטית, מימין או משמאל? לגשת אליו מנקודת מבט אנושית, מנקודת מבט מוסרית? האומנם ניתן להמיר את השיקולים הפוליטיים בשיקולים מחשבתיים?האם ייתכן יחס כנה והומאני שאינו מושפע משיקולים חיצוניים – השקפתיים, תועלתניים, פוליטיים? בספרו "הלכה בעולם חדש: שיח רבני בחברה מודרנית", מראה ד"ר אריאל פיקאר כיצד שינוי המפה הפוליטית – בעקבות מלחמת ששת הימים, הקמת גוש אמונים, הסכמי קמפ דיוויד, ועוד – הכתיב שינוי מקביל בעמדתם של רבנים ביחס למעמד הלא-יהודי במדינת ישראל. ללמדך, שאי-אפשר לנתק את המציאות הפוליטית מהתייחסותנו לגוי.

זהו, למעשה, האתגר המרכזי שהחוברת מעמידה לפנינו. להוכיח שיחסנו לגוי ותודעתנו הפוליטית אכן ניתנים להפרדה. להוכיח שניתן לגשת לגוי מנקודת מוצא א-פוליטית, שאפשר לנטרל את השקפתנו המדינית מלכתחילה. להוכיח שהתופעה שפיקאר מתאר אינה מוכרחת. רוצה לומר, טרם נוכל לדון בצורת ההתייחסות הראויה לגוי ברגע עומדי מולו, עלינו ללמוד כיצד יש לגשת למפגש;לא די בהתייחסות מכובדת לגוי שעה שאני בא במגע עמו.

ברוח זו, החוברת דורשת מאתנו לבחון אלו קריטריונים נחוצים לקראת מפגש תקין עם הגוי: נטרול ההיבט הפוליטי אינו התנאי היחיד. הצעתנו הצנועה: עצם הגדרת האחר כ'גוי', כ'לא-יהודי' גורמת לו עוול. היהודי מגדיר את הגוי על-פי מה שהוא לא, ולא על-פי מה שהוא כן. הפלסטיני והאריתריאי נכללים בחדא מחתא כ'לא-יהודיים', כ'גויים', והדעת אינה ניתנת להבדלים שביניהם, לייחודיותם. כך, הלא-יהודי נכפף, באלימות ושלא-ברצון, לעולם מושגיו של היהודי – וכך, נרמסת זהותו האישית. במקביל, בכינוי האחר כ'גוי', היהודי יוצר לעצמו תמונה חצויה, שאינה מסוגלת להקיף את שלמותו או את מורכבותו של העומד מולו– ומתוך ראייה חלקית, עשוי לבוא לידי זלזול בזולתו. כלומר, כדי לאפשר מערכת יחסים אמיתית עם הגוי, מחויבותנו – מתוך יושרה אינטלקטואלית, מתוך ראייה מוסרית ובלתי-כוחנית– להתייחס אליו על-פי הגדרתו העצמית, החיובית, לזהותו.

"אתה בחרתנו", הרב דוד בן זזון, בהוצאת נאמני תורה ועבודה והקיבוץ הדתי.

http://www.kipa.co.il/tarbut/177/48728.html

 

תשובת הקיבוץ הדתי לספר "תורת המלך"

הרב דוד בן זזון מקיבוץ עין צורים ניסח את חוברת התשובה של "הקיבוץ הדתי" לספר "תורת המלך", והוא מתנער מהאמירות של הימין הדתי הקיצוני, ארנון לפיד, ווינט מקומי, 13/6/12
באיחור מה, משיבים "הקיבוץ הדתי" ו"נאמני תורה ועבודה" בציונות הדתית, בחוברת משלהם, על הספר השערורייתי "תורת המלך" ("דיני נפשות בין ישראל לעמים"), שפרסמו ב-2009 שני רבנים מישיבת "עוד יוסף חי" ביצהר.

את חוברת התשובה, "אתה בחרתנו" ("היחס הראוי לגוי"), כתב הרב דוד בן זזון מקיבוץ עין צורים – עד לפני כשנה רבו של הקיבוץ, וכיום מורה וראש מכינה.

מדוע פנו דווקא אליך לכתוב את החוברת?
דוד בן זזון: "שאלה טובה… כנראה חיפשו מישהו שלא מזוהה עם השמאל הדתי, וגם לא עם הימין הדתי הקיצוני. אני משתדל לראות דברים טובים בשני העולמות: מצד אחד – העמידה על זכות קיומנו בארץ ישראל, ומצד שני – התייחסות שווה, חיובית, לכל אדם, כמי שנברא בצלם. היהדות קובעת כי היחס לגוי תלוי בהתנהגותו. אם הוא מקבל עליו את שבע מצוות בני נח – הוא מוגדר כגר-תושב, ומצווה להחיותו ולנהוג כלפיו בדרך ארץ. גם אם אינו מקבל עליו שבע מצוות בני נח, ואינו נלחם בנו, עדיין יש לנהוג כלפיו בדרכי שלום, ואסור להורגו או לגרום למותו".

קראת את "תורת המלך"?
"ודאי. יש בו כמה דיונים חשובים, כמו בשאלה איך לנהוג באויב שמשתמש בילדים כמגן אנושי. אבל – וכאן האבל הגדול – במקרים רבים, גישת הכותבים היא שחור-לבן, מאוד מוקצנת. תכלס – כמה קטעים בספר ממש עצבנו אותי. הם מבטאים תפישה מחשבתית והלכתית מסוכנת, וגם עלולים לפגוע ביהודי התפוצות.

"למשל, האמירה שמותר להרוג ילדים אם יש סיכוי שיגדלו להיות מחבלים. זו טענה שמעבר לכל היגיון, ולא רק מוסרי, אלא גם הלכתי ודתי. אדם אינו אמור לפגוע במי שלא צריך לפגוע בו. בכלל, ברמה הבסיסית, אין הבדל בין יהודי לגוי. דווקא אנחנו, כיהודים, מתוך מה שעברנו בדורות האחרונים, מצווים בהתנהגות הולמת ומוסרית כלפי בני עמים אחרים, ואסור לנו להשפילם בגלל מוצאם, צבעם או מנהגיהם".

למה ולמי מיועדת החוברת?
"בעיקר לבני הנוער, ולכל מי שיצאו מבולבלים בעקבות הספר ההוא. החוברת אמורה להזכיר למי שלא יודע, או שכח, שהתורה – דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום, ושהיהדות שואפת לעולם טוב יותר, כפי שמבטאים זאת היטב עשרת הדיברות".

החוברת היא בת קול נדירה של "נאמני תורה ועבודה", לא כך?
"לאו דווקא. זו חוברת רביעית בסדרת 'עצ"ה לדרך', שיזמו נאמני תורה ועבודה והקיבוץ-הדתי: גם השלוש הקודמות – 'אתחלתא דתקווה', 'חברה שלמה', ו'חירות, סמכות, אחריות' – מבטאות את המחנה המתון בציונות הדתית. אני מסכים בצער, שהקול הציבורי של המחנה הזה נחלש בשנים האחרונות. זה לא מפתיע: תמיד שומעים יותר את הקולניים והקיצוניים".

דבר אחד, מגלה הרב בן זזון, בכל זאת הפתיע אותו: "בעקבות הפרסום על החוברת ב-'ynet', הגיע מבול של טוקבקים, שהדהימו אותי. היו שבירכו, אבל היו גם התבטאויות תוקפניות ברמה שלא הכרתי. זה המחיש לי כמה רבים האנשים שמחוברים לסיסמאות, ואינם עוצרים לחשוב בראש צלול ובלב נקי".

http://www.mynet.co.il/articles/0,7340,L-4241612,00.html