על החוברת "למען תשכיל" בתקשורת

למען תאמין / אבי וולף

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י' טבת תשע"ד,  13.12.13

לכתבה לחצו כאן

החוברת הנסקרת היא חלק מסדרת "עצה לדרך" של נאמני תורה ועבודה, שמטרתה להילחם במגמות חרד"ליות ולקדם גישות פתוחות יותר כלפי העולם החיצון. ספציפית, "למען תשכיל" טוענת בעד החשיבות הדתית וההכרח שבשילוב לימודי חול במלואם במערכת החינוך הדתית.

החוברת כוללת סקירה היסטורית של יחס המקורות לידע "חילוני" או למדעים, מחז"ל ועד לרב קוק, עם דגש על מקורות בעלי יחס חיובי. בנוסף, החוברת כוללת דרכים להתמודד עם הבעיות של שילוב קדושה וחול, לא רק בגוף החוברת אלא גם בחלק ה"הדרכות" המצורף בסופה ונועד למדריכים ולמחנכים.

לכאורה, מדובר במאמץ מבורך העוזר להפיג את חששות העולם הדתי מהסכנות הרוחניות הגלומות בפתיחות לעולם שמחוץ לבועה הדתית. ברם, למרות הכוונות הראויות, החוברת סובלת מפגמים מהותיים הפוגעים באמינותה וסופה לשכנע את המשוכנעים בלבד.

הבעיה הראשונה נוגעת לתיאור ההיסטורי הסלקטיבי. המחברת מעלה על נס קהילות כמו אלה של הרב שמשון רפאל הירש כמופת של שילוב של תורה ומדע. ברם, היא “שוכחת“ להזכיר את היהודים האירופים הרבים יותר שנטשו את הדת המסורתית, אם לרפורמה או מה שהיה יותר מצוי – לחילוניות. בכל מקום באירופה שבו תבחרו, במאות ה־19 וה־20 עזיבת הדת וההתבוללות הכו שורשים וצמחו במהירות.

הסחף הזה, המדיר שינה מעיני העולם החרדי והדתי גם היום, הוא לא רוח רפאים או “מדרון חלקלק“ תיאורטי – הוא עובדה היסטורית. חוסר התייחסותה של המחברת לקיומה של התופעה הוא בעוכריה, לפחות אם מטרתה לשכנע הורים מתלבטים המודעים לכך.

הבעיה השנייה בחוברת נוגעת לשאפתנות היתרה שבפרויקט ה“שילוב“ שהמחברת מציעה. אם לצעוד בעקבות המחברת, תלמידי המערכת הדתית צריכים לצאת ממנה עם שליטה בשפות רבות, במדעים ופילוסופיה – בשילוב עם ידע תורני מעמיק, כמובן. מעטים האנשים – דתיים ולא־דתיים, יהודים ולא־יהודים – המסוגלים להגיע לרמות ידע כאלה. הציפייה שמכל תלמיד, או אפילו מרוב התלמידים, יצא הגר“א, או אפילו קרוב לכך, היא פנטזיונרית לא פחות מהניסיון להצמיח עם של גדולי תורה בחברה החרדית. אם בכך תלוי השילוב בין תורה ומדע, אין פלא שהורים רבים בוחרים ללכת לכיוון יותר חד־ממדי אך גם יותר מציאותי.

חוסר הבנה של עיקר העימות בין תורה למדע. שיעור מדעים בירושלים

ההלכה כמערכת אנושית

ברם, הבעיה העיקרית בחוברת נוגעת לחוסר הבנתה את עיקר העימות בין התורה והתרבות המערבית והמדע בתוכה. על־פי החוברת, הסתירות בין גיל העולם והאבולוציה לפשט הכתובים בספר בראשית הינן עיקר הבעיה – ולא היא. כפי שמודה המחברת, ישנם מחברים המתמודדים בהצלחה לא מועטה עם בעיות אלה (לא ברור למה היא לא מציינת אותם בחוברת). עיקר הבעיה הוא הנחת היסוד הפילוסופית העומדת בבסיסו של העולם המערבי, הקרויה הנטורליזם הפילוסופי. לפי הנחה זו, העולם מתנהל יפה מאוד בלי אל כלשהו. ייתכן שיש אלוהים וייתכן שלא – יכול להיות שאפילו "ברא" את העולם – אבל הוא לא שייך לעולמנו בצורה כלשהי; רק הטבע יכול לשמש הסבר לעולם ותופעותיו.

לפי גישה זו אלוהים לא מתערב בטבע, הוא לא “מתגלה“ לאף אחד ובוודאי לא מעביר חוקים מחייבים או “תורה“ לבני אדם. גם אם הייתה נמצאת דרך להוכיח את התרחשות מעמד הר סיני, למשל, היחס אליו היה כאל מעמד היסטורי־טבעי־אנושי מעניין ולא יותר.

כפועל יוצא מכך, התפיסה היא שכל המערכת ההלכתית היא אנושית לחלוטין, נתונה למניפולציות אנושיות של בני אדם וללא מעמד מחייב של ממש – שהרי אין קשר בינה לבין אלוהים, גם אם הוא קיים. כדוקטור לתלמוד, אני בטוח שהמחברת נתקלה לא פעם בגישה המבטלת הזאת, אם בגלוי ואם במובלע.

הנחות אלה קיימות לא רק במחקר ובאקדמיה אלא גם בספרות פופולרית מערבית. הספרות הפוסט־מודרנית לכל היותר מודה בקיומן של “פיקציות שימושיות“; היא לא מבטלת את ביטול יסודות האמת שבעולם הסקפטי והרציונליסטי של ימינו.

האם זה אומר שגישת “תורה ומדע“ היא חסרת תועלת, ושחסידי “קודש בלבד“ צודקים? לאו דווקא. ראשית, כמו שאמרתי, אין דרך להימלט מגישות מנטרלות קדושה בעולם המערבי מלבד בריחה לאי בודד או למדבר – ולא נראה שאפילו נטורי קרתא מוכנים לעשות את הצעד הזה. שנית, עולם המדע ועולם החול באופן כללי באמת יכולים להביא ברכה רבה להעשרת עולם התורה וקיום המצוות.

התמודדות בעיניים פקוחות

אז מה כן צריך לעשות? קודם כול, אסור להתכחש לסכנות או להמעיט אותן. בהחלט ייתכן שגישת "תורה ומדע" תביא לירידה ברמת המחויבות והאמונה הדתית של חלק מאנשיה לא פחות ואולי אפילו יותר מאשר גישות אחרות. טוב וראוי להדגיש את החיובי שבגישה כמו שעושה החוברת, אבל חובה לעשות כן בעיניים פקוחות. הרב הירש והרב קוק יכלו לדבר במילים אידיאליות; לנו אין המותרות האלה לאור ניסיון ההיסטוריה.

כמו כן, צריך להפנים שהרוב המוחלט של תלמידינו לא צפויים להיות "גדולים" בתחומי המחשבה אלא "בעלבתים" טובים המקימים משפחה ומקיימים בית דתי. כל תוכנית ל"תורה ומדע" צריכה לקחת זאת בחשבון ולהכין תוכניות, גישות ודרכי עבודת ה' המתאימות להם ולא רק לאליטה.

ברם, הדבר החשוב ביותר הוא ההתמודדות עם הנטורליזם הפילוסופי בצורה מעמיקה. זאת ניתן לעשות רק על ידי התעמקות בנושא שנדמה כלא מדובר בקהילה הדתית: אלוהים ויחסו לעולם – ואלינו – היום. מרוב דיונים על הלכה, עיקרי אמונה ועוד, הקב"ה נעלם מעולמנו לא פחות מאשר אצל האתיאיסט הכפרני ביותר. יש לא רק להביא "הוכחות" בדבר קיומו אי־שם אלא גם לדון על מחויבותנו כלפיו וכלפי תורתו, ועל הדרכים לראות את מעשי ה' בעולם המתנהל לפי חוקים מדויקים להפליא. ואולי כך אפשר יהיה להשיג את הסינתזה בין אמונה בבורא, מנהיג ומצווה ובין עולם טבעי שניתן לבני אדם ומנוהל על ידם.

אבי וולף הוא בוגר לימודי ארץ ישראל באוניברסיטת בר־אילן, עורך ומתרגם

________________________________________________________________

בין לימודי 
חול לחילון

בתגובה ל"למען תאמין" מאת אבי וולף גיליון פרשת ויחי

אבי וולף, במאמר ביקורת על החוברת "למען תשכיל" של נאמני תורה ועבודה, מבלבל בין לימודי חול לחילון. החוברת ממליצה על שילוב לימודי חול, לא על חילון ואפילו לא על אימוץ המודרנה. הרבנית פרידמן כתבה על החשיבות בשילוב מקצועות כגון מתמטיקה, ביולוגיה, פיזיקה, ספרות ומדעי הרוח לצד לימודי קודש. היא בכלל לא מתייחסת לשאלה אם לאמץ דרך חיים חרדית או מודרנית. כשמבינים את ההבדל המהותי בין החילון ללימודי החול ממילא נופלות רוב טענותיו של מר וולף (שתיים מתוך שלוש).

כותב המאמר אכן צודק בניתוחו: שתי רעות גורמים החילון ודרך החשיבה הפילוסופית: 1) הם הוליכו שולל הרבה מהקהילות היהודית באירופה. 2) הם בקלות יכולים להביא לאימוץ רעיון הפילוסופיה הנטורליסטית ולהוביל לתוצאות הרסניות ומרחיקות לכת. אלא שזו כלל לא כוונת החוברת הנדונה. החוברת “למען תשכיל“ מציעה תוכן לימודים, לא דרך חיים. לחששות של מר וולף אין שום קשר לתוכנית שד“ר פרידמן מציגה.

הפלא הוא שד“ר פרידמן דווקא מתייחסת לעניין הזה במפורש. היא מסבירה למה לדעתה אין קשר בין מה שהיא מציעה ובין מה שקרה ליהודים באירופה, “שנטשו את הדת המסורתית, אם לרפורמה או מה שהיה יותר מצוי – לחילוניות״. היא כותבת: ״מהפכת ההשכלה והחילון שעברה על העולם המערבי הובילה להפרדה כמעט מוחלטת בין דת לבין מדע, ובין דת לבין השכלה. אם בעבר היו התיאולוגיה והקוסמולוגיה כרוכות זו בזו, ותפיסות מדעיות ואמונות דתיות השיקו והסתמכו זו על זו, הרי שעם התפתחות עולם הלימוד וההשכלה חלה התמקצעות רבה בכל תחומי הדעת, באופן שכמעט לא שייך לדבר על מדעים ‘כפירתיים‘: מתמטיקה, פיזיקה ומחשבים, גיאוגרפיה ומדעי כדור הארץ, ביולוגיה ורפואה, לשון, כלכלה״. מסיבה כלשהי בחר כותב המאמר להתעלם מדברים מפורשים אלו. אפשר כמובן לדון ולהתווכח על הניתוח שלה, אבל הטחת האשמה גורפת של ״תיאור היסטורי סלקטיבי״ אינה במקום.

זה ביחס לתוכן. אבל גם נימת הביקורת אינה במקום ויש בה חוסר כבוד לתורה. הרבנית פרידמן היא תלמידה חכמה ומרביצת תורה ידועת־שם. היא זו שהקימה בעבר ומחזיקה בהווה את עולה של תורה, עבודה ויראת שמים בתל אביב (ביחד עם עוד כמה חלוצים), שהייתה שממה מבלי תורה עד לפני עשר שנים. אולי אני רגיש מדי, אבל ביקורת של ״אמינותה״ ושימוש במילים כמו ״שוכחת״, ״חוסר הבנה״ וכדומה נראים לי לא מתאימים ומבטאים זלזול וחוסר כבוד הראוי לתופשי התורה והוגיה. וגם יש משהו פטרנליסטי בהתבטאויות כאלו.
לימדו אותנו חז״ל: “האי צורבא מרבנן דקא רתח אוריתא דקא מרתחא ליה. מכל מקום מיבעיא למילף נפשיה בניחותא“. מר וולף הוא צעיר עם עתיד מזהיר אבל אל לו להיסחף לנימה הווכחנית של העולם האקדמי. דברי תורה בנחת נשמעים.

יששכר כ״ץ

הרב יששכר כ״ץ, ראש המחלקה לתלמוד בישיבת “חובבי תורה“, ריוורדייל, ניו יורק

_____________________________________________________________________

 

 

"למען תשכיל": כתב הגנה לשילוב שמעוגן בפשוטו של מקרא / דניאל להמן

פורסם באתר כיפה, ד אב תשע"ג, 11/07/2013
לכתבה לחצו כאן

 

החוברת החדשה של "נאמני תורה ועבודה" היא כתב-הגנה אמיץ לשילוב בין השכלה כללית לבין אורח חיים דתי, שילוב שמעוגן בהלכה ובמחשבה ובמסורת. ביקורת

—–

"למען תשכיל: היחס ללימודי חול ולהשכלה כללית במציאות זמננו" מאת הרבנית ד"ר חנה פרידמן, היא החוברת החמישית והחדשה בסדרת "עצ"ה לדרך – הנחלת ערכי הציונות הדתית לדור הבא", מיזם משותף של הקיבוץ הדתי ותנועת "נאמני תורה ועבודה". החוברות מיועדות לצעירים ובני נוער, ומבקשות להציג עמדה הלכתית והשקפתית בסוגיות העומדות על סדר יומה של הציונות הדתית; בנוסף לכך, החוברות כוללות מערך הדרכה בנושא הנדון. עד כה, עסקו החוברות ביחס למדינת ישראל, סמכות חכמים, חברה צנועה מעורבת והיחס לגוי.

"למען תשכיל" פותחת בסקירת מקורות האוסרים, לכאורה, לימוד חוכמות חיצוניות; אמנם, עיון מדויק במקורות אלו מוכיח שאין הם איסורים גורפים, השוללים לימוד חוכמות זרות מכל וכל. בהתאם, חכמי ישראל, לאורך הדורות, היו מעורים בתרבות ובהשכלה הכללית. יחד עם זאת, החוברת אינה מסתפקת במתן היתר דיעבדי ללימודי חול, אלא טוענת שמדובר בהכרח של ממש. "ראשית, משום שהם מזמנים מדי פעם מפגש ייחודי עם החכמה הא-לוהית ויופייה, וידע מעשי רב שלא יכולנו למצוא בספרות התורנית. אך מעבר לכך, במציאות המודרנית שבה כל בן תרבות נחשף לאוצרות ידע רחבים, ישנו חילול ה' גדול בעובדה שדווקא יראי ה' מתגלים כנעדרי שפה וכלים ומציגים הבנה חלקית ועילגת של הוויות העולם" (מתוך דברי הסיכום של החוברת).

נימוקים אלו אינם מצדיקים לימודי חול בשל עצמם, אלא בעין מושגים דתיים מבוהקים: עבודת ה' וחילול ה'. אין הם מעודדים לימודי רפואה לשם רפואה או לימודי היסטוריה לשם היסטוריה. המודל שהסברים אלו מציבים אינו של עיסוק אינטנסיבי או יומיומי בתחומי חולין; מספיק – אולי רצוי – להיות מיושבי בית המדרש, שמרחיב מעט את אופקיו.

ואולם, בגוף החוברת מובא טעם נוסף, המעודד השכלה כללית מבחינה פרקטית. "חובת ניהול המדינה שבה אלינו אחרי אלפי שנות גלות, והתרשלות ברכישת הכלים שיסייעו לנו במלאכה זו, היא בבחינת עוון של ממש" (עמ' 17-18). חיים פוליטיים-אוטונומיים מחייבים עיסוק בתחומי חולין, מפני שרק באמצעותם, תוכל המדינה לתפקד. ממילא, ההימנעות מהשכלה כללית, מהווה, במקרה הרע, פגיעה אפשרית במדינת ישראל, ובמקרה הטוב, הסתמכות נצלנית-משהו על אחרים, שיתחזקו את המדינה עבורם.

ברם, גם בנימוק הזה קיים פן של דיעבדיות. המצב של החיים ביישות פוליטית עצמאית דורשת השכלה כללית: אין זו חובה מלכתחילה, אלא הכרח הנובע מנסיבות השעה. ואמנם, אותה יישות פוליטית עצמאית איננה רק אילוץ המציאות. היא האידיאל שהתורה מציבה לעם ישראל. עם בארצו, עם שמנהל את ארצו, עם שאיננו תלוי בתשתיות זרות. מצוות התורה ניתנות ליישום מלא ואידיאי רק בסיטואציה של אוטונומיה מדינית. רק עם ששולט על אורח חייו מסוגל לציין את השבת לא רק במרחב הפרטי, בתוך הבית, אלא גם להעניק לה משמעות במרחב הציבורי, בבחינת "לא תעשה כל מלאכה אתה בנך ובתך עבדך ואמתך ובהמתך וגרך אשר בשעריך" (שמות כ', י).

וכמובן, שניהול מדינה מחייב מגוון יכולות וידיעות החורגות מד' אמותיו של לימוד תורה. מדינה מתפקדת – בעולם העתיק, ובוודאי, בעולם המודרני – צריכה רופאים ומהנדסים, שוטרים וכלכלנים. אחרת, היא תקרוס. במילים אחרות, מדינה מתפקדת – מדינת התורה – מבוססת על השכלה כללית. לא תיתכן אוטונומיה מדינית בלעדיה. בעין התורה, לימודי חול הם חובה ברורה, לכתחילה לחלוטין.

החוברת "למען תשכיל" היא כתב-הגנה אמיץ לשילוב בין השכלה כללית לבין אורח חיים דתי. שילוב שמעוגן בהלכה ובמחשבה ובמסורת. שילוב שמעוגן בפשוטו של מקרא, בדברי אלוהים חיים.

 

________________________________________________________________

יום שישי, 30 באוגוסט 2013
לא אקטואלי – 30.08.13
דורש עיון

בארבע השנים האחרונות זכיתי להשתתף בבית המדרש של גשר לאנשי תקשורת. מדובר בבית מדרש ייחודי מהרבה בחינות, אחת מהן היא שבראשו עומדת אישה אורתודוקסית, ד"ר חנה פרידמן, חוקרת תלמוד אשר נולדה בירושלים, התגוררה בגוש עציון והיום חיה בתל-אביב. במסגרת מפעליה החינוכיים, כתבה לאחרונה חנה את 'למען תשכיל', חוברת אשר מבקשת לדון ביחס העולם הדתי ללימודי החול מהזווית ההלכתית, ההיסטורית והמחשבתית. החוברת, בהוצאת נאמני תורה ועבודה והקיבוץ הדתי, ידידותית מאד למורים, הורים ותלמידים, ומתאימה במיוחד עם תחילת שנת הלימודים. עבור מי שעדיין לא השתכנע לעיין בחוברת או להרחיב את ידיעותיו בלימודי החול, תמצתו אבותינו את כל התורה כולה למשפט אחד: איזהו חכם, הלומד מכל אדם.