על כחה של התשובה, פרשת יתרו תשפ"ג (נספח לפרשת בא).
על הפסוק בפרשתנו, "ויספר משה לחתנו את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים…" וכו', (שמות י"ח ח'), איתא במדרש לקח טוב: מיכן שכללותיה של תורה מרובין יותר מפרטותיה, ופירושו שהתורה מדברת כאן באופן כללי ולא חוזרת על הפרטים שכבר נזכרו בפרשת בא. והשאלה היא, מה באמת קרה לפרעה? והנה בשמות י"ד כ"ח קראנו, "וישבו המים ויכסו את הרכב ואת הפרשים לכל חיל פרעה הבאים אחריהם בים, לא נשאר בהם עד אחד". ועל המילים האלה של "עד אחד" מביאה המכילתא בשלח (מסכתא ב' פרשה ו'), פ"ו, ל"ג ע"ג, וכן הוא במדרש שוחר טוב, מזמור ק"ו, סי' ה' , מהדורת בובר עמ' 455, מחלוקת תנאים: "עד אחד"- אפילו פרעה. דברי ר' יהודה, שנאמר, "מרכבות פרעה [וחילו ירה בים]" (שמות ט"ו ד'). ר' נחמיה אומר: עד פרעה. ועליו הוא אומר, "ואולם בעבור זאת העמדתיך [בעבור הראתך את כחי ולמען ספר שמי בכל הארץ]", (שם, ט' ט"ז). ובאמת, כשיטת ר' נחמיה משמע משופטים ד' ט"ז ששם מסופר, "ויפל כל מחנה סיסרא לפי חרב, לא נשאר עד אחד". ואילו בפסוק שלאחר מכן כתוב, "וסיסרא נס ברגליו"… וכו'. מחלוקת זו היא בהתאמה עם מה שמובא בברכות כ"ו ע"ב, ובמנחות ס"ח ע"ב וכו', בעניין משמעותה של מילת "עד", דשיטת ר' יהודה היא שעד ועד בכלל, ואילו שיטת ר' נחמיה כרבנן, דעד ולא עד בכלל. הרי שעשה ר' נחמיה חסד עם פרעה, והחזירו בתשובה. (וראה משך חכמה ושבות יהודה לר' יהודה נג'אר, ביאורים על המכילתא, ליוורונו תקס"ט. וראה עוד בתורה שלמה לרמ"מ כשר, בשלח עמ' 82-81, אות קפ"ו.)
שיטתו של ר' נחמיה מובאת בהרחבה בפרקי דר' אליעזר, פרק מ"ג, ק"ג ע"א, וזה לשונו: ר' נחוניה בן הקנה אומר: תדע לך כח התשובה. בא וראה מפרעה מלך מצרים שמרד בצור עליון הרבה מאד, שנאמר, "מי ה' אשר אשמע בקולו?" (שמות ה' ה'). ובאותו לשון שחטא בו בלשון עשה תשובה, שנאמר, "מי כמכה באלים ה'" (שם ט"ו י"א). והצילו הקב"ה מבין המתים… לספר כח גבורתו… והלך ומלך בנינוה… והיו אנשי נינוה… גוזלים איש לרעהו ועושים מעשי זימה וכאלו מעשים רעים. וכששלח הקב"ה ליונה להינבא עליה להחריבה, שמע פרעה ועמד מכסאו וקרע בגדיו וילבש שק ואפר והכריז בכל עמו…. (והשווה ילקוט יונה כאן, והערת הרד"ל לפרקי דר' אליעזר כאן.)
ובמדרש ויושע (מובא בבית המדרש ליעלניק, חלק א' עמ' 53) איתא: אמרו חכמים ז"ל: בשעה שאמרו ישראל זאת השירה לפני הקב"ה, שמע אותה פרעה שהיה מטורף בים , ונשא אצבעו לשמיים ואמר: אני מאמין בך שאתה הצדיק ואני ועמי הרשעים, ולא יש בעולם אלא אתה. באותה שעה ירד גבריאל והטיל על צווארו [של פרעה] שלשלת של ברזל ואמר לו: רשע, אתמול אמרת, "מי ה' אשר אשמע בקולו?", ועתה אתה אומר, "ה' הצדיק"! מיד הורידו למצולת ים חמישים יום, וציער אותו כדי שיכיר גבורותיו של הקב"ה [חמושים, חמישים], ולאחר מכן המליכו על נינוה… ועדיין פרעה חי ועומד על פתח גיהנום, וכשנכנסים מלכי אומות העולם מיד הוא מודיע להם את גבורותיו של הקב"ה.
רואים אנו שישנן מסורות אגדה לפי שיטתו של ר' נחמיה, שפרעה לא מת בים סוף, אלא שסבל ייסורים בים, (וראה בתרגום יונתן שם י"ד כ"ד, על מילת "וינער", ורש"י שם, שאינו מיתה אלא ייסורים, ודברי הרד"ל שם, והשווה סנהדרין ק"ז ע"ב, שנותן הקב"ה כח ברשעים לקבל פורענויותיו), ולאחר מכן חזר בתשובה, כי "תשובה ומעשים טובים כתריס לפני הפורענות" (פרקי דר' אליעזר ריש פרק מ"ג). וכבר העירו המפרשים שכד נדייק בפסוקים, נראה שלא נמצא מפורשות שפרעה מת בים, כי בפרק ט"ו ד', כתוב, "מרכבות פרעה וחילו ירה בים ומבחר שלישיו טבעו בים סוף- מרכבותיו, אבל לא הוא עצמו. ושם פסוק י"ט "כי בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו בים…" וכו'- סוס רכבו ופרשיו, אבל פרעה עצמו לא נזכר כלל.
ובדומה לכך מצינו במשנה שבסנהדרין ק"ח ע"א ובהרחבת מה במדרש שמואל ה' ט', מחלוקת בין ר' עקיבא ור' אלעזר, שלפי ר' עקיבא עדת קרח אינה עתידה לעלות, שנאמר "ותכס עליהם הארץ"… וגו', [בעולם הזה ויאבדו מתוך הקהל לעולם הבא], ואילו דעתו של ר' אלעזר היא: עליהם הוא אומר, "ה' ממית ומחיה מוריד שאולה ויעל" (שמואל א' ב' ו'). ואותה מחלוקת שם לגבי דור המדבר, ועשרת השבטים, שלגבי עשרת השבטים נאמר שם: עשרת השבטים אינן עתידין לחזור, שנאמר "וישלכם אל ארץ אחרת כהיום הזה" (דברים כ"ט כ"ז), מה היום הזה הולך ואינו חוזר, אף הם הולכים ואינם חוזרים- דברי ר' עקיבא. ר' אלעזר [או ר' אליעזר] אומר: מה היום מאפילו ומאיר, אף עשרת השבטים שאפל להן, כך בשם ר' חלבו עתיד להאיר להן וגו'. ובמדרש שמואל שם אותה מחלוקת בין ר' ברכיה בשם ר' חלבו ור' יהושע בן לוי, בשם רבי, לגבי עדת קרח, דאיתא שם: ר' ברכיה בשם ר' חלבו: אף שמותן אבדו מתחת טרמוסיהן [פי' פנקסיהם], ר' יהושע בן לוי בשם רבי אמר: כך הייתה עדתו של קרח שוקעת ויורדת עד שעמדה חנה והתפללה עליהם, "ה' ממית ומחיה" וגו'. ועל שיטתו של ר' עקיבא אמר רבא ברבר חנה אמר ר' יוחנן (סנהדרין ק"י ע"ב):שבקה ר' עקיבא לחסידותיה, שנאמר, "הלך וקראתי את הדברים האלה צפונה ואמרת שובה משבת ישראל נאום ה', לא אפיל פני בכם, וכי חסיד אני נאום ה', לא אטור לעולם". כי חסדי ה' לא תמו, ורחמיו על כל מעשיו. ונחזור לעניינינו ולמשפטו של פרעה.
ונראה, אם כן, כי נחלקו בעלי האגדה בשאלה שהטרידה רבים, כיצד מנע הקב"ה את פרעה מלשוב בתשובה, ומאחר והוא ית' הקשה את לבו, כלום ראוי הוא להענישו על מעשיו? ותשובתם, שאכן ניתנה לו האפשרות לכפר על עוונותיו על ידי ייסורים, ולאחר מכן יכול היה לחזור בתשובה ולתקן את מעשיו, כי שערי תשובה אף פעם אינם ננעלים. (וראה במקורות המוסלמים שהביא חיים שוורצבאום, בספרו ממקור ישראל וישמעאל, תל אביב תשל"ה, עמ' 73-72, שהם פחות נדיבים כלפי פרעה.) ואכן איתא במדרש קהלת רבא ז' ט"ו, שאמר ר' יאשיה, הקב"ה מאריך פנים עם הרשעים בעולם הזה, שמא יעשו תשובה. (והשווה הנוסח הקטוע בקהלת זוטא, מהדורת בובר, עמ' 139.) כי ברוך הוא ה' הרוצה בתשובה (פרקי דר' אליעזר סוף פרק מ"ג.)
