על סתימת הלב, פרשת בא תשפ"ג

אחת השאלות הקשות שהתחבטו בה הפילוסופים שבכל הדורות היא בעיית מידת החופש שיש לבני אדם, החופש לבחור כיצד לכלכל את מעשיהם. כי אם הקב"ה יודע את כל העתידות, משמע שהעתיד כבר הוכרע, ואין לאדם חופש להחליט כיצד לפעול. וזה הנקרא Predestination, ושאלה נוספת הקשורה לעניין זה היא האם ידיעתו זו של הקב"ה מונעת למעשה מן האדם לעשות תשובה במקרים מסוימים.

ולכאורה ישנם פסוקים במקרא שלפי פשוטם נראה כי לעיתים מכתיב הקב"ה לאדם את אשר יעשה, ובכך מונע ממנו את בחירתו החופשית. ואם אכן כן, האם ישנם גם מקרים שבהם יחטא אדם ולא יוכל לחזור בתשובה, כי מונע הקב"ה ממנו אפשרות זו?

והנה הרמב"ם בהלכות תשובה פרק ד' מונה עשרים וארבעה דברים המעכבין את התשובה. אך מסיים הוא את הפרק באמרו שאין הם מונעין את התשובה, אלא אם עשה תשובה מהן. זה בעל תשובה ויש לו חלק בעולם הבא. אך בפרק ו' הלכה ג' כתב הרמב"ם: ואפשר שיחטא האדם חטא גדול או חטאים הרבה עד שייתן לפני דיין האמת שיהא הפרעון מזה החוטא על חטאים אלו שיעשה כרצונו ומדעתו שמונעין ממנו התשובה ואין מניחין לו רשות לשוב מרשעו, כדי שימות ויאבד בחטאיו שעשה… לפיכך כתוב בתורה, "ואני אחזק את לבו [ולא ישלח את העם]" (שמות ד' כ"א), לפי שחטא מעצמו תחילה והרע לישראל הגרים בארצו… נתן הדין למנוע ממנו התשובה עד שנפרעין ממנו… לפיכך חיזק הקב"ה את לבו… וכו'.

ובדומה לכך מצינו בשמות רבה י"א: כיוון שראה הקב"ה שלא חזר בו [פרעה] מחמש המכות הראשונות, מכאן ואילך, אמר הקב"ה, אפילו אם ירצה לשוב, אני מחזק לבו כדי שאפרע כל הדין ממנו, וגו'. אמר ר' יוחנן: מכאן פתחון פה למינים לומר: לא הייתה ממנו שיעשה תשובה, שהרי נאמר, "כי אני הכבדתי את לבו" וכו'? אמר לו ריש לקיש: הקב"ה מתרה בו באדם פעם ראשונה, שנייה, שלישית, ואינו חוזר בו, והוא נועל לבו מן התשובה, כדי לפרוע ממנו מה שחטא. אף כן פרעה הרשע כיוון ששיגר הקב"ה ה' פעמים ולא השגיח על דבריו [שהרי היו ה' התראות, ראה פירוש מהרצ"ו כאן], כדי לפרוע ממנו מה שחטא וגו'.

מן המובא לעיל משתמע שלפעמים הקב"ה מונע מן החוטא את האפשרות לשוב בתשובה, עד כי ,"אינו יכול לשוב", כלשון הרמב"ם (שם). אך הרמב"ם סוף הלכה ד' מסכם: נמצאת אומר: שלא גזר הקב"ה על פרעה להרע לישראל… אלא כולן חטאו מעצמן וכולן נתחייבו למנוע מהם התשובה, וכלשון הפסוק (במלכים א' י"ח ל"ז), "ואתה הסבת את לבם אחרנית"- כלומר מנעת מהם התשובה (לשון הרמב"ם שם).

יוצא אפוא שלדעת הרמב"ם עצם מתן חופש הבחירה לחטוא ולהמשיך לחטוא, הוא אשר באופן טבעי, ולא כגזרת שמיים, מונע את אפשרות התשובה.

אכן, הרחיב הרמב"ם את הדיבור בעניין זה בפרק השמיני להקדמתו למסכת אבות (במהדורתו של ר"י קאפח, עמ' ת' ואילך), ותחילתו בזה הלשון: והנה נשאר לנו דבר אחד לבאר בעניין זה, והוא שנאמרו מקצת פסוקים שמדמים בהם בני אדם שה' גוזר את המרי ושהוא מכריח בהם, ודבר זה בטל. ולכן נבארם לפי שהרבה נשאו ונתנו בהם בני אדם, מהם אמרו [שאמר] לאברהם "ועבדום וענו אותם" (בראשית ט"ו י"ג)… אמרו: הנה כבר גזר על המצרים להרע … ומדוע הענישם, והם מוכרחים על כל פנים לשעבדם כמו שגזר… אמרו, "וחזקתי את לב פרעה", ואחר כך הענישו והשמידו. הנה זה מקום שיש לדבר בו ויושג בו יסוד גדול, ולכך התבונן בדבריי בעניין זה ושים לבך בו… ואחר כך מענישו על שלא שלח, ומשמיד עבדיו, וזה וודאי יהיה עוול וסותר לכל מה שהקדמנו. אלא שאין הדבר כן. כי פרעה ועבדיו המרו ברצונם בלי הכרח וללא אונס, והרעו לגרים אשר באו בארצם ועשו להם עוול מוחלט… ומעשה זה עשו מרצונם וברוע מחשבתם, ולא היה עליהם בזה הכרח. והיה עונש ה' להם על כך שמנעם מן התשובה, כדי שיביא עליה מן העונש מה שחייב מזה הדין ומצדק שזהו עונשם… ואין בכך זרות אם נאמר כי יש שהקב"ה מעניש את האדם שלא ישוב ולא ישאיר לו הבחירה, לפי שהוא יתעלה יודע העוונות ומחייבת חכמתו וצדקו שיעור העונש… וכו'. וראה המשך דבריו הארוכים והסבוכים. ונראה מדבריו שכוונתו היא שלאחר שרואה הקב"ה שאדם מתמיד ברשעתו, אף כי התרה בו פעמים הרבה, וניתנו לו אפשרויות רבות ושונות לתקן את מעשיו, מענישו הקב"ה במניעת רצונו החופשי לחזור בתשובה. וזהו, כביכול, העונש הטבעי וההגיוני למי שמתמיד ברשעותו. וזה שאמרו חז"ל: רשעים אפילו על פתחו של גיהינום אינם חוזרים בתשובה (ערובין י"ט ע"א), כלומר, גם כאשר יש להם עדיין אפשרות למנוע את נפילתם לבור תחתיות, אין רצונם בכך. על אחת כמה וכמה כאשר הגיעו לשער החמישים, שמשם כבר אין כל פתחי חרטה, וכפי שנאמר, "ישובו רשעים לשאולה" (תהלים ט' י"ח). כי זוהי דיוטא תחתונה של גיהינום (ירושלמי יבמות א' ו'), שמשם לא תהיה פליטה. כי באופן חופשי וטבעי עבירה גוררת עבירה עד כי האדם יטבע במערבולת עבירותיו.

אך יש לדעת, שעם כל זה, שערי תשובה אף פעם אינם ננעלים, אך יש ולבם של רשעים נסתם על ידיהם הם, עד כי לא יוכלו לדפוק בשערי תשובה. על כן אמרו חז"ל: שוב יום אחד לפני מיתתך (אבות פרק י'), כדי שלא תידרדר למבוי סתום, וד"ל. ותפילתנו כי בעלי עוונות ישכילו לאזור כח להציל את עצמם מבאר שחת. אמכי"ר.