מאמר- על תשלומי הורים: הורים- תרגיעו!

 

מקור ראשון, מוסף שבת, בהר, כ' אייר תשע"ב. 12/5/12

הציבור הדתי עסוק לאחרונה ובצדק רב בסוגיית תשלומי ההורים בחינוך הדתי. נראה כי יש מקום נוסף להתחקות אחר עומקה של הבעיה, המשקף מאפיין חשוב מאוד בתודעה הדתית: הפחד! -החשש שמא הבן "יתקלקל" ויוריד את הכיפה. פחד זה, בהיותו נובע מנקודה פנימית (וחשובה) זוקף לזכותו תהליכים לא רציונלים ארוכי טווח אשר, במקרים רבים, מסיטים את התהליך החינוכי מקבלת החלטות שקולה. בחירת הורים בתוספת עוד ועוד לימודי קודש מסוימים ובהיבדלות חברתית, מגיעה במקרים רבים, לא מסיבות השקפתיות- ערכיות, אלא כתוצאה מסיבות סוציולוגיות שאנו מעדיפים להדחיק. כולן באות מהפחד (המוצדק) שמא הילד "יתקלקל" ויצא לא דתי.

בשבועות האחרונים, למשל, אנו בנאמני תורה ועבודה, עוסקים סביב ארבע מקומות בהם קיימת התלבטות בשאלה הנדושה האם ביה"ס צריך להיות נפרד או מעורב. במקום אחד אכן קיימת מחלוקת בין שתי קבוצות אידאולוגיות שונות המייצגות עמדות שונות סביב השאלה. לעומת זאת, בשלושת המקומות האחרים, אומרים כמה ממובילי ההפרדה כי אמנם בתפיסתם האישית הם תומכים בבי"ס מעורב ואולם הם חוששים שמא הדבר יביא לכניסתם של "ילדי מושבים/שכונה" מסורתיים. -ולכן הם תומכים בהפרדה. כלומר, החשש מכניסתם של הילדים הלא-אליטיסטים והפגיעה הצפויה בתדמית היוקרתית, אשר תוביל אח"כ ל"השפעתם הרעה" על ילדנו, היא זו שמהווה את הזרז המרכזי בשינויים ערכיים בתוך מערכת החינוך של הדור הבא. יש להודות כי הפחד פועל גם לצד השני- המתון, אלא שמעצם ההגדרה של התפיסה החרדית, כחרדה-חוששת, הוא נע לרוב לכיוונה.
כשאדם חושש על מצבו הבריאותי הוא ייתן את כל הונו, יזרום עם כל טרנד אלטרנטיבי ואולי אף יבודד עצמו מן העולם. כך גם במקרים אלו. ה"פחד" מעוור עיני חכמים ומוביל אותם לפעול כחולה חסר ביטחון אשר עושה כל שביכולתו וכספו למצוא מזור.

אלא ש"מחלת הדתל"שיות" (תיאור לחששות ההורים), כמעט ואינה קשורה בסוג המסגרת של המוסדות החינוכיים, אלא דווקא בבית פנימה. "חברת הביטוח" שמבטחת את ילדינו מפני החילון, אינה מבדילה בין בוגרי בי"ס פתוח לבין בוגרי בי"ס בעל תפיסה חרדית לאומית ובין ישיבה פנימייתית קטנה לבין תיכון דתי גדול. בחוף דוגית או בכיכר ציון, תוכלו לפגוש את כולם, מכאן ומשם. ובדאי שאין מתאם בין דרגת ה"דוסומטר" של הילד לבין מס' אלפי השקלים מהם נפרדים הוריו מידי שנה.
-מה שכן קובע בחינוך הילדים, הוא בעיקר הבית, המשפחה הטבעית, ואין זה המקום לפרט את המחקרים הרבים בתחום. אם יש השפעה למערכת החינוך הרי שהיא תלויה במשתנים אחרים לחלוטין ואולי אפילו הפוכים. כאשר דתל"שים מתארים את המערכת כבעלת תפקיד בעזיבת הדת שלהם- הם מציינים שהדבר קרה משום שחשו שהמערכת סגורה, צרת אופקים ולא מאפשרת מקום לשאלות ולתהיות.

הפתרון לבעיית התשלומים הרבים, הינו קודם כל בהחזרת הביטחון להורים ובחיזוק ההבנה שחינוך לתורה תלוי קודם כל באווירה המשפחתית, ביחסים ההדדיים ובניהול התקין של המבנה המשפחתי. זה דורש המון יחס, השקעה והורות נכונה, אך זה לא עולה ולו שקל אחד. זוהי גם דעת התורה, המפקידה בידי ההורים את האחריות לחינוך ילדיהם, גם זה הדתי והאמוני, ולא מאפשרת החצנה של אחריות זו לידי גורמים אחרים.
אשר על כן, קודם כל יש להירגע ולהבין שמוסד חינוכי עם יותר שעות קודש/ניפרד/אקסלוסיבי/מובדל וכו' אינו בהכרח טוב יותר. החינוך לחיי תורה ומצוות הוא תהליך ארוך שמצריך אורך רוח וביטחון עצמי בדרך. תשלומי ההורים המופרזים אינם אלא עוד ביטוי לתזזיות וחוסר הביטחון שלנו בתהליך החינוכי הטבעי.

שמואל שטח הוא מנכ"ל נאמני תורה ועבודה