עמנואל זה גם אנחנו

 

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3883302,00.html

 

מה אנחנו – ציונים דתיים – עושים מול האפליה העדתית בעמנואל? מצקצקים בלשוננו – זה חרדים ולא אנחנו. אז זהו שלא

זו כבר הפעם השלישית או הרביעית שבג"ץ דן בהפרדה הפסולה בין תלמידות אשכנזיות לספרדיות בבית הספר בית יעקב בעמנואל. כל פעם המערכה מסלימה – בית המשפט קובע שאסור, בית הספר מתחכם, ההורים מסרבים לשלוח את הבנות, פותחים בית ספר חדש, מוחים – "זו לא אפליה על רקע עדתי, זהו עניין דתי", ועוד.

ואנחנו – ציונים דתיים – מה אנחנו עושים אל מול הבושה?! מצקצקים בלשוננו, מגלגלים עיניים לשמיים, מפטירים בחצי פה: "אוי לאותה בושה", ומיתממים – "זה הם ולא אנחנו". אז זהו שלא, עמנואל זה גם אנחנו! רק מתוחכם יותר, מוסתר יותר, מוסווה, שהבושה לא תיראה.

זה לא סוד שבמוסדות בית יעקב יש הפרדה מוחלטת בין תלמידות ספרדיות לאשכנזיות, בכל המוסדות, לא רק בעמנואל. אלא מה? עוד לא קם האמיץ שימחה על כך בשאר המוסדות, כמו שנעשה בעמנואל.

לפני כשנתיים הוזמנתי לפגישה במסגרת עבודתי באחד ממוסדות בית יעקב בירושלים. כשהגעתי לבית הספר המטופח ורחב הידיים הסתבר שטעיתי וזהו לא בית הספר אליו הוזמנתי. אחרי חיפוש ממושך, וללא שאיש יודע היכן המוסד הנעלם, הגעתי לבית הספר השני, המוסתר והזנוח, שנמצא בקומה תחתונה של אותה כתובת, בבית דירות שקומה אחת ממנו הפכה לבית ספר, עם חצאי קירות של "אופן ספייס", בתנאים לא תנאים. בהסתכלות מהירה הבנתי שאני בבית הספר של המזרחיות. וכן, שם למעלה, בלי שהן יודעות שמתחתן יש עוד מוסד, שוכן בית הספר האשכנזי, העליון, הנעלה. אני נשבעת, כמעט ביקשתי מהמנהלת והמורות שם סליחה שנולדתי אשכנזייה. האפליה וההשפלה, כמבקרת מבחוץ, הייתה בשבילי פשוט בלתי נסבלת.

 

אבל מה? זה ממש לא רק אצלם. אצלנו זה פשוט מעודן יותר, אנחנו מייפים את זה ואז מגלגלים עיניים לשמיים ומתהדרים בצדקתנו. אז זהו שלא, אין לנו במה להתהדר. אצלנו יש בתי ספר אליטיסטיים שנפתחים חדשות לבקרים, מן היסודי ועד לסוף התיכון, אליהם מתקבלים ילדים לכיתה א' "על פי התרשמותה של היועצת החינוכית", במקום אחד, או על פי הרקע התורני של ההורים, במקום אחר. אבל אחוז הילדים האשכנזים בתוכם מגיע לשמיים, וזעקת העשוקים נשארת בבתי הספר שאינם ממיינים ואינם מפלים, העושים עבודת קודש של חינוך לרב תרבותיות והכלת כל העולמות בתוכם.

 

במעבר לכיתה ז' זה כבר יותר מתוחכם, מתקבלים כבר על פי התעודה של כיתה ה' או ו', ועל פי ציון המבחן. המבחן

המוטה תרבותית – לאשכנזים ומשוכנזים בלבד. במעבר לכיתה ט' החגיגה כבר בעיצומה, כבר אין בושה, הרי רוב בתי הספר הם פרטיים בשלב הזה, ואפשר לדחות תלמידים גם בלי סיבה. סתם. כי "הילד/ה לא מתאים לרוח בית הספר". לכל אלה שקוראים עכשיו וכועסים על דבריי – עשו מבחן קטן, עמדו ליד בית ספר תיכון יוקרתי דתי באזור מגוריכם בבוקר יום אחד, וסיפרו כמה אשכנזים נכנסים. עכשיו עשו אותו תרגיל בבית הספר העירוני המקומי. מה גיליתם?

החברה הדתית ציונית שקועה עמוק עמוק בתוך האפליה שלה, במסווה של תלמודי תורה, כיתות בית מדרש, בתי ספר למצוינות, שמתהדרים בנתוני ציוני הבגרות הגבוהים בארץ, ועוד ועוד.

ההודאה היא תנאי ראשון לחזרה בתשובה, אומר הרמב"ם ולכן עלינו לומר לעצמנו בכנות וביושר שגם אנו נגועים במה שיש "להם", לחרדים . בשלב הבא, כל אחד שמאמין שאפליה היא דבר פסול, פוגע, מבזה ומשפיל, יכול וחייב, מוסרית ודתית, לשלוח את ילדיו לחינוך שאינו מפלה. אם כולנו נשלח לשם, נוכל להביא לתיקון המצב.

 

 תרזה פרנקל היא מורה לאזרחות, וחברה ב"נאמני תורה ועבודה".