לקריאת הכתבה המלאה כפי שפורסמה בערוץ שבע לחצו כאן 

עלינו לדאוג תחילה למגזרנו הדתי, כתב הרב אברהם וסרמן בשבוע שעבר, תוך שהוא פותח את מאמרו בסיפור על פקיד דתי המופקד על כספי מדינה, אשר ממנו ציפה שייתן תעדוף תקציבי לפעולות תורניות השייכות למגזרנו.

כנער שגדל בקהילה שבה מכהן הרב וסרמן כרב, זכיתי ללמוד ממנו תורה רבה שמדברת על אחריות וממלכתיות, ועל כן התקשיתי להבין את הדברים שפורסמו.

אכן חז"ל קבעו את המונח "עניי עירך קודמים" על מנת למנוע את ניתוקו של האדם מסביבתו הקרובה. אלא שמשפט זה עוסק בפעילות פילנטרופית הנוצקת מכספו הפרטי של האדם. לעומת זאת הפקיד אשר סירב לסייע למגזרו בהעדפה תקציבית איננו עוסק בכספו הפרטי אלא בכספי ציבור השייכים לכלל המגזרים בישראל. בתקציב ציבורי לא ניתן סתם כך להעניק יותר לאחד על פני השני, ואם הדבר נעשה הרי שהוא מחייב תבחינים מסודרים, קריטריונים שוויוניים ושקיפות מלאה. האם באותן הלכות צדקה שציטט הרב יעלה על הדעת שגבאי הצדקה יחלק מהקופה הציבורית, השייכת לבני העיר, סכום גדול יותר למי שגרים ברחוב שלו? בוודאי שלא!

הקופה הציבורית שייכת לכלל ומחובתו של גבאי הצדקה לוודא שכולם מקבלים ממנה בשווה. אין זו "התנחמדות" ואין פה רצון לאהדת שווא. מדובר בחובה מוסרית פשוטה אשר דורשת מאיתנו "להיות נקיים מה' ומישראל". אכן לצערנו, יש רבים הדואגים למגזרם. וכי הדבר מהווה גושפנקא על מנת לעשות כן גם אנו?

יתרה מכך, אבקש לטעון שצורת החשיבה המבקשת "לדאוג לתקציבים בשבילנו" גם איננה יעילה מבחינה מעשית בטווח הארוך. כאשר חלוקת הכסף נעשית על פי תקנות וקריטריונים השווים לכולם, הרי שהכסף הממשלתי מגיע באופן סדיר וקבוע. ואולם, כאשר מנסים להכפיף את הכסף למשחקים פוליטיים ואינטרסנטיים, הרי שיום אחד אתה על הסוס אך למחרת אתה עלול להירמס תחתיו. חוסר היציבות הכלכלית של רבים ממוסדות החינוך הדתי קשורה בדיוק בבעיה זו, אשר נוצרה במידה רבה בגלל פוליטיקאים שכופפו את הפקידים לאשר פתיחת מוסדות מיותרים או להעניק הטבות זמניות שנעלמו ביום שלמחרת. כאשר אנו חושבים שעלינו לקבל יותר כסף למגזר שלנו, הרי שאנו מעצימים את השיטה הקלוקלת ומחר יבוא פקיד אחר שישאב מכך לגיטימציה לטובת מגזרו שלו. לבושתנו ראיתי לעיתים כיצד דווקא מי שרוממות א-ל בגרונו היה הראשון לעגל פינות ולפעול בצורה שאינה שקופה והגונה כלפי כלל הציבור והממלכה.

מבקריי יטענו שאני תמים, אך זה בדיוק המקום שבו עדיף להיות "תמים תהיה עם ה' אלוקיך" ולדבוק ב"צדק צדק תרדוף". כפל הלשון במילה צדק בא לדעת רבים להדגיש כי הרדיפה אחרי הצדק צריכה אף היא להיות בצדק. זה אכן נראה כ"נחמדות", אלא שלהתייפייפות אשר באה לידי ביטוי בהתנהלות שוויונית והוגנת קוראים קידוש השם, ובוודאי דרכה גם יהא שם שמיים מתאהב על ידנו.

הכותב הוא מנכ"ל תנועת נאמני תורה ועבודה