היום הרת אסון?

ראש השנה תשפ"א

בשנים תקצ"א-תקצ"ב (1831-1832) התחוללה מגפת דבר בקרב ארצות מזרח אירופה, והתעוררו שאלות הלכתיות קשות ומרובות בקרב יהודי מדינות אלה. רבני ומנהיגי הקהילות פנו אל גדול הדור דאז, ר' עקיבא איגר, "למען ידעו להתנהג בעיתים קשים הללו". והשיב "מכתב אשר בו מודיע גם כן הנהגות אשר יסד להגן מהחולי רע". הנהגותיו דומות להפליא לאלה אשר נקבעות בימינו על ידי מנהיגי המדינה, המכוונות "למצוא תיקונים להגן משליטת החולי… שנתפשט בעוונותינו הרבים כמעט בכל מדינה ומדינה ועיר ועיר, ה' ירחם מהרה".

הוא עמד על כך "שהקיבוץ במקום צר אינו נכון. אבל אפשר להתפלל כתות כתות בכל פעם במתי מעט, ערך ט"ו אנשים… ובימים הנוראים יתפסו רק מחצית המקומות דהיינו, בסמוך לכל אדם יהיה כיסא ריק לבל ישבו צפופים זה לצד זה".  ויש "לחוש שלא ידחקו אנשים יותר מהסך הנ"ל לבוא לבית הכנסת, ואפשר על ידי עמידת שומר… להשגיח בזה שמאחר שיש כבר המספר אל יניחו לאחר לבוא לשם עד שישלחוהום".

ובאיגרת אחרת, עומד הוא על כך ש"העובר על ציווי הרופאים בסדר ההנהגה חוטא לה', כי גדול סכנתא מאיסורא ובפרט במקום סכנה לו ולאחרים שגורם חס ושלום התפשטות החולי בעיר, וגדול עוונו מנשוא. ומודע הוא היטב לנזק הכלכלי הנגרם בעיקר לעניי העם, "כי נתמעטה הפרנסה מהסרסרים ומבעלי אומנים, והמעט מסחר שם כלה לגמרי על ידי התפשטות החולי רע אשר סוגרו השערים מלילך ולבוא הסוחרים הנה והנה עד שנתרוששו ונתמוטטו כמעט עד ככר לחם, ובמסתורים בכתה נפשם לסבול דוחק מבלי לבזות את עצמם בפני אחרים…". ועל כן הטיל מעין מס, והעמיד אנשים "שיתעסקו בדבר הזה, והעיקר ליתן מזה מדי שבת ושבת סכומים גדולים לעניים וביותר לאביונים אשר מלפנים היו מפרנסים עצמם בכבוד ומשפיעים לאחרים… ויפקחו בסדר החלוקה מדי שבוע בשבוע, ולפניהם יגלו איש ואישה נגעו ומכאובו, ויהיה במסתר אצלם לכסות בלבבם מבלי לגלות מזה לאחרים חס ושלום… אף לזה הוסכם שמקובץ הנ"ל יינתנו גם דמי הרפואות, דהיינו הסממנים ושכר ורופאים וכל הצטרכות החולי ומשמשיו לבל יהיו נדחקים להיות נסוג אחור מעסק הרפואות".

עוד כתב שם "והזהרתי פעם אחר פעם שבהרגשת מעט מזעיר מענין החולי זו הקאה או שלשול וכדומה, שלא יאחרו רגע אחד, ויקראו מיד לרופא להודיע מהר בלי עיכוב. ואז ישלחו לו תיכף הרופא לרפאותו בביתו וייתנו לו כל הצטרכותו מקופת [הקהל] עד כי נרפא מנגעו לגמרי, ויהיה בריא…".

עוד עצות טובות נתן בענייני מאכל ומשתה, ולפי אשר "שפטו הרופאים להיזהר… וירחיקו כמטחוי קשת כאילו הם מאכלות אסורות, ולא יעברו על דבריהם אף כמלוא נימה…".

ולשונו האחרון מזכיר לנו את קריאת התורה של יום ראשון של ראש השנה, בה מסופר כיצד נאלצה הגר לשבת לה מנגד "הרחק כמטחוי קשת" (בראשית כ"א ט"ז), וגם עלינו להרחיק שלא לגרום למותנו ומות שכנינו.

ואף החת"ם סופר (שו"ת חת"ם סופר ח"ו סי' כ"ג) כתב, שבעידן ריתחא של מגיפה טוב יותר לא לצאת מפתח הבית, אלא להיות סגורים בבתים, כי זוהי ההגנה הטובה בפני החולי רע.

עוד מצינו בפסקים ותקנות רבי עקיבא איגר ( מדור הנהגות, תקנות סי' כ', אות ט') כי "בעלי התפילות לא יאריכו כלל וכלל בניגונים ובחזנות, רק יאמרו את התפילות מילה במילה ויטעימוה ברגש ובכוונה… [ו] הפיוטים שלפני הקדושה שחרית, מן "מלך במשפט וכו'", וביום השני מן אשר יעשה וכו' לא ייאמרו כלל".

עוד הוסיף (שם אות י"ב): "הגאב"ד ובד"צ מודיעים שכל מי שמרגיש חולשה קלה ביותר מחוייב תכף אחר תקיעת שופר ללכת לביתו לאכול ארוחת בוקר בעשיית קידוש במקום סעודה, ואף שהוא הפסק בין תקיעות מיושב לתקיעות מעומד… וכו'.

כה ראו חכמינו גדולי הדורות את חומרת שמירת הגוף והנפש המחייבות נורמות התנהגותיות הלכתיות בלתי שגרתיות לעת מצוא. וכה ראוי לנו ללכת בדרכי רבותינו, כי צווינו "ונשמרתם מאד לנפשותיכם" (דברים ד' ט"ו), "השמר לך ושמר נפשך מאוד" (שם ד' ט').

והנה בימים אלה כל העם רואים את הקולות וריבבות הכנסת הדורשות דרישות סותרות ומנוגדות. כאלה האומרים הכניסו במסגר נפשותינו, וכאלה הזועקים פתחו שערי הפרנסה והכלכלה, כאלה הטוענים מי ייאלץ לנוח מחוסר מחזור במסחרו, ולעומתם מי ינוע קדימה בעידוד עסקיו. אלה מצביעים: מי יחיה ומי ימות, מי בקיצו ומי לא בקיצו, מי בדבר ומי במגיפה, כי אם הבחירה היא בין דיני ממונות לדיני נפשות, דיני נפשות גוברים, קרובים ימשיכו להידבק ואותה מריבה מי יוכל להצדיק.

על כן, ברוח נשברה נצטופף בבתינו לבקש רחמים על עמנו, כי לפתח חטאת רובץ, ועל כן תרחקנה נשימותינו, ננקוט במשפט יושבי אהלים, כי בכך נסתרו דרכי הדין, כי מי שיצא ממחבואיהו, איך יינצל במעניהו, ובייחוד זקנינו הזוחלים מאימתה של המכה.

ועתה נועדים אנו ביום קרב, מול נבג נגיף מתלחמים על כן לליבוב תרועתינו. שעה ממרומים, כיסא דין להמיר ברחמים.

השנה נהיה בכסה ביום חגינו, טמונים וספונים בבתינו, מיעוטינו יושבי מקדשך, ברם כולנו ממקומותינו נפגיע בעד בני עמנו, בלשון של חמול על מעשיך ועצור מגיפה מנחלתך, ושלח רפואה שלמה לחולי עמך. וכתבנו בספר פרנסה טובה וכלכלה, וחננו  ועננו כי אתה בעל הצדקה והרחמים. ותחינתנו  ללובש צדקות שחסד מעילך, שתקשיב ותושיע ואף כי במרומים אתה, זכור זכות צורים ויצורים, ויוודע בגויים חסדך החקוק בכס ישעך לעשות צדקות ביום הדין, ויכבשו רחמיך את חרונך, ותחתוך קצבה ארוכה לכל חי, ותכתבנו ותחתמנו לחיים טובים וארוכים, כי אנו בני בריתך.

ויהי רצון כי היום הזה תביאנו ששים ושמחים לקול תרועותינו, וצדקה וברכה ורחמים ושלום יהיה לנו ולכל עמי תבל עד עולם. אכי"ר.