עתירה בנושא מתן כושר לרבנים ללא בחינות הסמכה:

מן העתירה:

 1.מדוע לא יקבעו תבחינים (קריטריונים) אחידים, גלויים, ברורים ושוויוניים, שיפורסמו ברבים, למתן כשירות לרב שלא עבר בחינות בכתב לשם כהונתו ברבנות יישוב בכלל, ו'רב עיר' בפרט, ויפעלו רק על פיהם ובדרך שוויונית;

2.לחלופין, היה ותבחינים (קריטריונים) כאלה הם בנמצא, מדוע לא יפרסמו אותם ברבים;

3.מדוע לא יעמידו לרשות הציבור את שמות כל הרבנים שקיבלו למן שנת 1983 ועד היום תעודת כושר לרב עיר ללא שעמדו בבחינות בכתב.

בבית-המשפט העליון בירושלים                                                             בג"צ 12/

בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק

1. ברית נאמני תורה ועבודה, ע"ר
2. שמואל שטח

ע"י ב"כ עוה"ד  ד"ר אביעד הכהן או  ישעיהו אברהם

או משה בן דוד או הודיה היינוביץ  או משה כרמל או

אלדר שוחטמן או שרית פוזן מרחוב הלל 23 ירושלים

טלפון: 02-6259333 פקס: 02-6259332

דוא"ל aviad@mishpat.ac.il

העותרים

                                                                         נגד

1. מועצת הרבנות הראשית לישראל
2. הרבנים הראשיים לישראל
3. מנהל מחלקת הבחינות ברבנות הראשית

 

ע"י פרקליטות המדינה, משרד המשפטים

מרחוב צלאח א-דין 29 ירושלים

 

          המשיבים

 

עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים

מוגשת בזאת עתירה למתן צו על תנאי המורה למשיבים  לבוא וליתן טעם:

1. מדוע לא יקבעו תבחינים (קריטריונים) אחידים, גלויים, ברורים ושוויוניים, שיפורסמו ברבים, למתן כשירות לרב שלא עבר בחינות בכתב לשם כהונתו ברבנות יישוב בכלל, ו'רב עיר' בפרט, ויפעלו רק על פיהם ובדרך שוויונית;
2. לחלופין, היה ותבחינים (קריטריונים) כאלה הם בנמצא, מדוע לא יפרסמו אותם ברבים;
3. מדוע לא יעמידו לרשות הציבור את שמות כל הרבנים שקיבלו למן שנת 1983 ועד היום תעודת כושר לרב עיר ללא שעמדו בבחינות בכתב.

ולמתן צו ביניים

האוסר על  המשיבים או מי מהם ליתן פטור מעמידה בבחינות בכתב לצורך כהונה ברבנות בכלל, וברבנות עיר בפרט, עד אם תישמע העתירה ותוכרע לגופה.

וזה דבר העתירה

אקדמות מילין, והיא ראשית היא תכלית

1. עניינה של עתירה זו: יצירת "מסלול עוקף" לקבלת תעודת כשירות לכהן ברבנות בכלל, וכרב עיר בפרט [להלן – תעודת כושר], ללא צורך בעמידה בבחינות בכתב, תוך פגיעה קשה בעקרון השוויון ובסדרי מנהל תקינים.
2. כפי שיפורט בהמשך, מסלול עוקף זה, שמתחילה היה צריך להיות מכוון למקרים חריגים שבחריגים, היה לא אחת לדרך המלך. ככל שידוע לעותרים, למן קום המדינה ועד היום עברו דרכו עשרות אם לא מאות רבנים שקיבלו "תעודת כושר" לכהן ברבנות – כרב שכונה, רב מושב או יישוב, רב מועצה מקומית, רב מועצה אזורית, וגולת הכותרת – רב עיר, וכל זאת בלי שהיו צריכים לעמוד בבחינות בכתב כחבריהם.
3. למותר לומר שהיעדר קריטריונים שווים, ברורים, גלויים ואחידים, להענקת תעודת כושר כאמור, פותח פתח להפליה ושרירות לב, ופוגע פגיעה קשה בעקרון היסוד של מתן שוויון הזדמנויות ובחופש העיסוק של מי שמתעתד לכהן ברבנות.
4. בהיות תעודת ה"כושר" ועמידה בבחינות בכתב – תנאי בסיסי לקבלת משרות שונות בשירות המדינה (ולעתים אף מחוצה לו), כמו גם להטבות שכר שונות, הפלייה בעניין זה פוגעת פגיעה קשה במי שנאלץ לעבור את המסלול הארוך של עמידה בבחינות בכתב.
5. עמידה בבחינות בכתב דורשת שנים רבות של לימוד מעמיק, תשלום אגרה ועמידה במבחן כתוב שהוא שוויוני לכל.
6. לא כן ההליך ב"מסלול המקוצר", שניתן רק ליחידי סגולה – לא ברור על סמך אלו קריטריונים – ואורך לרוב זמן קצר ביותר. מהמידע שבידי העותרים עולה כי לעתים מקבל הפונה לדרך זו, באמצעות קשריו ולאו דווקא כישוריו, את ה"כושר" לכהן כרב בתוך שבועות או חודשים ספורים מעת פנייתו הראשונה.
7. למותר לומר שבהיעדר שקיפות מלאה, גם תוכן המבחן על פה, משכו וקשיותו, אם בכלל, לוטים בערפל היוצרים חשש כבד של הפליה לטובה. המשיבים אינם מוסרים נתונים כמה מבין הנבחנים על פה עומדים בבחינה, אך מהמידע שבידי העותרים עולה כי מדובר בשיעור מעבר של 100% או קרוב לכך (בעוד שבבחינה בכתב יש גם נכשלים לא מעטים), תוצאה המעוררת יותר מחשד שלא מדובר אלא בהליך למראית עין שנועד להכשיר מלכתחילה את בר המזל שזכה להיכנס בשערי המסלול המקוצר.
8. למותר להוסיף שבחינה על פה, מטיבה וטבעה, אינה שוויונית לכל, ויש בה פתח רחב, כפתחו של אולם, לשרירות לב ולהפליה במתן ה"כושר".
9. ככל שידוע לעותרים, בשער זה שנפתח לרווחה באו לא רק צדיקים ותלמידי חכמים אמתיים מובהקים, אלא לעתים גם רבנים שקיים ספק רב בדבר כשירותם לכהן כרבני יישוב, שכונה, מועצה אזורית או מקומית, או כרבני עיר, ובהם אף רבנים שכשלו בבחינות בכתב ופנו ל"מסלול העוקף והמקוצר" של קבלת "כושר" ללא צורך בעמידה בכל הבחינות שבכתב.
10. סירוב המשיבים לפרסם את הקריטריונים לקבלת "כושר" לכהונת רב ואת שמות כל הרבנים שקיבלו תעודת כושר בדרך זו, מונע ביקורת ראויה על ההליך כולו, מנוגד לסדרי מנהל תקינים ולעקרונות חופש המידע ופוגע באמון הציבור.

 

העותרים והמשיבים

1. העותרת מס' 1, ברית תנועת נאמני תורה ועבודה היא עמותה הפועלת לשיפור ותיקון שירותי הדת בישראל, וזאת לצד פעילותה בתחומים אחרים, הלכתיים, חינוכיים וחברתיים, רבים ומגוונים.
2. כך, למשל, הגישה העותרת עתירה בעניין הבחירות לרבני העיר ירושלים (בג"ץ 7613/09 עמותת נאמני תורה ועבודה ואח' נ' ועדת הבחירות לבחירת רבני העיר ירושלים ואח'); ולאחרונה ממש עתרה לבג"צ בעניין משקלם של נציגי הציבור בגוף הבוחר רבני עיר (בג"ץ 2430/11 עמותת ברית נאמני תורה ועבודה נ' השר לשירותי דת ואח'), עתירה שעודנה תלויה ועומדת בפני בית משפט נכבד זה.

13. העותר 2 מכהן כמנכ"ל העותרת 1.
14. המשיבה 1, מועצת הרבנות הראשית לישראל, היא הגוף המוסמך על פי דין להעניק "תעודת כושר" לרב עיר.
15. המשיבים 2, שני הרבנים הראשיים לישראל עומדים בראש מועצת הרבנות הראשית לישראל ולעניין "רב עיר" הסכמתם היא תנאי לקבלת תעודת כושר שלא בדרך של בחינה.
16. המשיב 3 עומד בראש מחלקת הבחינות ברבנות הראשית ואחראי, מכוח תפקידו, על ניהול מערכת הבחינות לרבנות.

 

המסגרת הנורמטיבית: קבלת "הכשר" לכהן ברבנות יישוב  

1. המסגרת הנורמטיבית לקבלת "הכשר" לכהן ברבנות יישוב נחלקת לשניים. לגבי "סתם" רבנים, אין הסדר בחקיקה ראשית או משנית, והדברים מוסדרים, אם בכלל, בדרך של הנחיות פנימיות, נסתרות מעין כל, שאינן מפורסמות לציבור ומאפשרות נגישות של ממש אליהן.
2. ככל שידוע לעותרים, הרבנים הראשיים לישראל לדורותיהם, או מי מהם, העניקו בדרך זו עשרות (ואולי אף  מאות) "תעודות  כושר" לכהן ברבנות: רבנות יישובים קטנים, רבנות מועצות אזוריות ומועצות מקומיות, ורבנות קהילות בחו"ל (שלגביהן לא ברור כלל מניין שואבים המשיבים את סמכותם).
3. למיטב ידיעת העותרים, הענקת "כושר" בדרך זו נעשית ללא כל קריטריונים של ממש, ובוודאי שאם יש כללים המנחים אותה – הרי שאלה נעשו, אם בכלל, רק על דרך של הנחיות פנימיות ונהלים שרק מקצתם כתובים (וגם אלה, לא ברור האם אושרו אי פעם כדת וכדין על ידי היועץ המשפטי לממשלה, במועצת הרבנות הראשית או בגוף מוסמך אחר) ומקצתם, ככל שידוע לעותרים, נותרו בגנזי המשיבים, ועוברים מפה לאוזן, כ"נוהג" וכמסורת על פה שרק יחידי סגולה נהנים מהם.
4. כאמור לעיל ולהלן, בשל הערפול הרב שנוהגים המשיבים בסוגיה זו, אי מתן תשובות לפניות העותרים ואי פרסום הכללים והנהלים באתר שלהם, נאלצים העותרים להיות ניזונים משברי מידע. למרות בקשותיהם החוזרות ונשנות נמנעים המשיבים מגילוי כל המידע ויש לקוות שלפחות בפני בית המשפט ייחשף כולו.
5. לעומת "סתם רבנים", הרי שביחס ל"רב עיר" הנושא מוסדר בתקנות, אם כי גם כאן בדרך כללית ביותר שאינה יוצרת תבחינים (קריטריונים) של ממש, כראוי וכנכון.
6. סעיף 5 לתקנות שירותי הדת היהודיים (בחירות רבני עיר), תשס"ז-2007 [להלן – התקנות], קובעת את התנאים למתן "תעודת כשירות" לרב עיר. יודגש כי בהקשר זה "רב עיר" כולל גם רב של מועצה מקומית גדולה, בת עשרות אלפי תושבים, דוגמת אפרתה או מבשרת ציון, על אף שאינן "עיר" ממש לעניין מערכת הדין המוניצפלי.
7. וכך מורה אותנו הסעיף לאמור:

5. 5. (א) מועצת הרבנות הראשית תיתן תעודת כשירות למי שמתקיימים בו כל אלה:

(1) אורח חייו ואופיו הולמים לדעתה את מעמדו של רב בישראל;

(2) הוא עמד בבחינות בתלמוד ובפוסקים; בחינות אלה תערוך בכתב ועדת רבנים של שלושה או יותר שמינתה מועצת הרבנות הראשית;

(3) הוא חתם על תצהיר כי יקיים כל החלטה של מועצת הרבנות הראשית.

24. הנה כי כן, דרך המלך והכלל הוא שהמבקש לקבל תעודת כשירות יעמוד בבחינות – בכתב דווקא, ולא רק על פה – בתלמוד ובפוסקים. כאמור לעיל, בחינות אלה כוללות חומר רחב היקף, וההכנה לקראתן אורכת חודשים רבים, ונמשכת לרוב על פני מספר שנים.
25. לשיבור האוזן נצרף לכאן דברים שמופיעים באתר האינטרנט רשמי של הרבנות הראשית לישראל בעניין זה:

מחלקת בחינות:

המחלקה אחראית על הליך הבחינות למתן כושר לרבנים ודיינים.

על מועמדים לרבנות למלא טפסי הרשמה במחלקה בחינות, לשלם אגרת בחינה, להציג מסמכים המעידים על לימודים בישיבה או בכולל במשך שש שנים לאחר גיל שמונה עשרה ולהציג המלצה מראש ישיבה או כולל. לצורך קבלת תעודת הסמכה "יורה יורה" על המועמדים לעמוד בהצלחה בבחינות בנושאים הבאים: הלכות שבת, הלכות חופה וקידושין, הלכות איסור והיתר, הלכות נידה ומקוואות והלכות שמחות. לצורך קבלת תעודת כושר לרב עיר יש לעמוד בהצלחה גם בשש בחינות נוספות מתוך הנושאים הבאים – הלכות: 1. שחיטה וטריפות, 2. מצוות התלויות בארץ, 3. פסח ויו"ט, 4. חגים, 5. סת"ם, 6. מילה וגרות, 7. תפילה, ברכות ובית כנסת 8. עירובין.

… בשנים האחרונות חל גידול משמעותי במספר הנבחנים לכושר לרבנות ודיינות מטעם הרבנות הראשית לישראל בשיעור של למעלה מ-50% ומספרם מגיע לכ-5,000 נבחנים מכל קצות הקשת האורתודוכסית בארץ ובעולם.

26. מכאן למדנו שמדי שנה נבחנים אלפי תלמידי חכמים בבחינות שוויוניות ואחידות בכתב, לאחר שעמלו ויגעו לקראתן במשך חודשים ושנים. הדבר רק מגביר את תחושת ההפליה שהם חשים, בעודם עומדים ותמהים במה זכו אותם "יחידי סגולה" – ורבים מהם בזכות "פרוטקציוניזם" וקשרים, לאו דווקא כישורים – שנפטרים מבחינות אלה?
27. לא למותר להדגיש כי הבחינות בכתב הן שוויוניות לכלל הנבחנים, ואמורות להיבדק – כראוי וכנכון – מתוך אנונימיות מוחלטת, בלא שהבודק אמור לדעת את זהות הנבחן. כך מושגת מידה מקסימאלית של שוויון ויושר.
28. לא כן "דרך הקיצור" שכמסתבר הייתה ל"כביש עוקף בחינות", כביש שבראשיתו היה צר וככל שעוברות השנים הלך ורחב. בחינה זו נעשית – אם בכלל – על פה, בפני ועדת בוחנים שמוקמת אד-הוק, ואיש אינו יכול לדעת ולבקר את תוכנה, משכה ואת תוצאותיה באופן ממשי.
29. ככל שידוע לעותרים, למן קום המדינה ועד היום באו בשערי "כביש עוקף בחינות" זה עשרות אם לא מאות רבנים, שנפטרו מהצורך לעמוד בבחינות וקיבלו "הכשר" לכהן כרבנים במקומות שונים: רב שכונה, רב מושב, רב אזורי, רב מועצה מקומית או אזורית, וגולת הכותרת "רב עיר".

• בעניין אחרון זה אמנם נקבע חריג לחוק. וכך מורה אותנו סעיף 5(ב) לתקנות:

(ב) השתכנעה מועצת הרבנות הראשית כי אדם הוא תלמיד חכם מובהק הבקי, בין השאר, בכל פרטי ההלכות הנוגעות למילוי תפקיד רב עיר, רשאית היא לפטרו מן הבחינות האמורות בתקנת משנה (א)(2), ובלבד שבין המצביעים בעד הפטור היו הרבנים הראשיים לישראל.

31. על חריגותה של דרך עוקפת זו ניתן ללמוד גם מס"ק (ג), שמתלה את תוקפה של תעודת כשירות שניתנה ללא בחינות למשך שלוש שנים בלבד. זאת, לעומת תעודת כשירות שניתנה למי שעמד בבחינות בכתב ואשר תוקפה, למעט מקרים חריגים, אינו מותנה בזמן.

• וכך מורים אותנו ס"ק (ה)-(ו) לתקנות:

(ה)       תעודת כשירות שניתנה לפי תקנת משנה (ב), תהיה בתוקף למשך 3 שנים, זולת אם בוטלה קודם לכן לפי תקנת משנה (ג); מונה בעל התעודה לכהונת רב עיר – תוקפה של תעודת הכשירות יהיה בלא הגבלת זמן.

(ו)        מי שהיתה בידו תעודת כשירות שפג תוקפה כאמור בתקנת משנה (ה) והגיש למועצת הרבנות הראשית בקשה לחידושה, תדון המועצה בבקשתו ותחליט בה בתוך 30 ימים ממועד הגשת הבקשה; מועצת הרבנות הראשית רשאית לחייב את מגיש הבקשה לעמוד בבחינות לפי תקנת משנה (א)(2), מקצתן או כולן; החליטה המועצה כאמור, יתקיימו הבחינות למבקש בתוך 60 ימים ממועד הגשת הבקשה.

1. המעיין בתקנות ילמד על נקלה כי דרך המלך – בוודאי ככל שמדובר בבחירת רב עיר, אך הדעת נותנת שכך הוא גם לעניין שאר הכהונות – היא עמידה בבחינות, בחינות שהן שוות לכל הנבחנים ובדיקתן נעשית בצורה אנונימית, בלא שהבוחן יודע את זהות הנבחן.
2. ככל שמדובר ב"רב עיר", החריג של מתן תעודת כושר אמור להיות חריג שבחריגים, מעין תנאי  ה"משפטאי מובהק", שנקבע בסעיף 2(3) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 לעניין כשירות אדם לכהן בבית המשפט העליון. כידוע, פרט למקרה הבודד של הרב פרופ' שמחה אסף ז"ל, לא נעשה מעולם שימוש בסעיף עוקף זה, בוודאי לא שימוש סיטוני כבמקרה דנן.
3. לשם השוואה, נתאר לעצמנו מה היינו אומרים אילו שופטים, עורכי דין, רואי חשבון, שמאי מקרקעין וכיוצ"ב, היו פותחים לעצמם "מסלול עוקף בחינות", שפוטר אותם מעמידה בבחינות הקשות לשם מתן היתר לעיסוק במקצועם, ותחת זאת היינו מאפשרים ל"יחידי סגולה" מביניהם לעמוד בבחינה על פה – בלי קריטריונים – שפותחת פתח להפלייה ושרירות לב.

החריג היה לכלל, ו"הכביש העוקף" היה ל"דרך המלך"

 

 

36. המידע שבידי העותרים מלמד שברבות השנים החריג היה לכלל, וה"סמטה הצרה" של ה"דרך עוקפת בחינות בכתב" הייתה ל"דרך המלך".
37. ממידע שהגיע לידי העותרים עולה כי ברבות השנים עלו ובאו בשערי סעיף זה עשרות רבנים (אם לא מאות), שניתן בידם "הכשר" לכהן ברבנות כרבני שכונות, יישובים, רבנים אזוריים, ואפילו כ"רב עיר". זאת, הגם שלא עמדו כלל בבחינות בכתב. חלקם, כך לפי המידע שבידי העותרים, עברו בחינה קצרה על פה על ידי "ועדת בוחנים" שהורכבה, אד הוק, לצורכם, וחלקם הוכרו כ"גדולים בתורה" על ידי מועצת הרבנות הראשית, בדרך שהותוותה בתקנות.
38. בניגוד לחבריהם שעמדו בבחינות קשות ולשם כך שקדו על תלמודם יומם ולילה חודשים ושנים, זכו אלה לקבל "הכשר" לכהן ברבנות, לרבות תעודת כושר לרב עיר, תוך ניצול לא רק של כישוריהם אלא גם של קשריהם ברבנות הראשית ובגופים הקרובים אליה.
39. יתר על כן: מהמידע שבידי העותרים עולה כי לפחות באחד המקרים ניתנה תעודת הכושר לרב שכשל בבחינות שבכתב. לאחר שכשל פנה למסלול ה"עוקף" וניתנה בידו תעודת כושר ללא בחינות, לא ברור על סמך מה.
40. הוא הדין לרבנים שרק מתי מעט, אם בכלל, שמעו על גדולתם בתורה, אך בשל קשריהם הצליחו לקבל תעודת כושר מהמשיבים ללא בחינות. כאילוסטרציה בלבד, נצרף לכאן תחקיר עיתונאי שפורסם בשנה האחרונה, וממנו עולה – לפי תגובת אנשי הרבנות הראשית עצמם – כי מדובר בעשרות רבנים שקיבלו "הכשר" לכהן ברבנות בלי שעברו בחינות בכתב רק בשנים האחרונות. העתק הפרסום מצורף ומסומן עת/1.
41. לא למותר להזכיר את מכתבו של ראש מחלקת הבחינות ברבנות הראשית לרבנים הראשיים, שמצוטט – ככתבו וכלשונו – בכתבה הנזכרת, וממנו עולה כי אף הוא סבור שהמצב אינו ראוי:

זה מכבר הנני מתריע בפני כבוד הרבנים הראשיים לישראל על מתן תעודות 'כושר' למי שלא עבר בחינות כלל ואף לא קיים לגביו תיק במחלקת הבחינות. המדובר בכושרים לכהן כרב מושב, רב שכונה, רב אזורי…

בכל הכבוד ולעניות דעתי, התרעתי בעבר, ואני שב ומתריע עתה, כי אין הדבר מתיישב עם הוראות נוהל מתן תעודות בנושאי רבנות משנת תשנ"ו המצ"ב אשר נתקבלו על ידי מועצת הרבנות הראשית לישראל כתקנות מחייבות. [=למרות מאמציהם לא הצליחו העותרים לאתר עד כה נוהל זה, ולמיטב ידיעתם הנוהל, כמו גם החלטות מועצמת הרבנות הראשית בעניינו, לא הועמדו מעולם לרשות הציבור בדרך נגישה – א.ה.]

42. וכאילו לא די בזעקה זו, מוסיף מנהל מחלקת הבחינות, המשיב 3:

לעניות דעתי, יש להקפיד על הוראות הנוהל הנ"ל לבל נהיה ללעג ולקלס בעיני הציבור… כל עוד לא שונה הנוהל, הריהו מחייב ויש להקפיא ולברר את כל התעודות שניתנו ללא בחינות, בניגוד לנוהל".

43. הדברים מדברים בעד עצמם וכל המוסיף עליהם אך יגרע.
44. מנהל מחלקת הבחינות זעק את זעקתו, אך דומה שאיש ברבנות הראשית לא באמת התייחס אליה.
45. להשלמת התמונה נוסיף עוד כי מתן "תעודת כושר" מידי הרבנות הראשית אינה בת השפעה רק לעניין כשירות הרב לכהן בכהונת רבנות, אלא יש לה גם השלכה ישירה על תנאי שכרם של רבנים העובדים בשירות המדינה כמורים במערכת החינוך וכיוצ"ב. מכאן, שהשלכות ההפליה בין רבנים שעברו בחינות בכתב לבין כאלה שנפטרו מהן רחבות הרבה יותר מאשר עניין כהונתם בפועל כרבנים בשירות המדינה, ויש לה השלכות הן לעניין חופש העיסוק של המבקשים לעסוק במשרות וכהונות ש"תעודת הכושר" מהווה תנאי להן או בת השפעה על תנאי השכר.

הסתרת הקריטריונים והנתונים

 

46. למותר להרחיב דברים בעניין פגיעתה הקשה של מדיניות זו, של "איפה ואיפה", בין רבנים שנדרשים לעמוד בבחינות קשות בכתב, לבין כאלה שזוכים ל"מסלול מקוצר".

47. יתר על כן: "עם ספינקס", כמאמר השופט לנדוי (כתוארו אז), "אי אפשר להתווכח". בהיעדר קריטריונים, גלויים, ברורים, שווים ואחידים, לא ניתן לדעת האמנם כל הרבנים שקיבלו תעודת כושר בגין גדולתם בתורה אכן עומדים בהגדרה זו, ולא ניתן לדעת האמנם בדין הועדפו אלה שזכו לפטור ולתעודת כושר מן המוכן על פני עמיתיהם שעמלו וטרחו קשה כדי לעמוד בבחינות.

48. למרות פניותיהם החוזרות ונשנות – ארבע במספר – של העותרים לקבלת הקריטריונים שעל פיהם פועלת הרבנות הראשית בעניין זה, ולקבלת רשימת הרבנים שזכו לפטור מבחינות ולמרות זאת קיבלו תעודת כושר, מסרבת הרבנות להעמיד מידע זה לרשותם ולרשות הציבור, משל היה מדובר בסוד ביטחוני רגיש.
49. בהיעדר נתונים על מיהות הרבנים שזכו לפטור לא ניתן לקיים כל ביקורת של ממש על מקבלי הפטור מבחינות, ודבר זה – כמו מידע שהצטבר במשך השנים על מקבלי תעודות כושר בשל קשרים ולא בשל כישורים – רק מגביר את חוסר האימון במערכת הרבנות בכלל, וברבנות הראשית בפרט.

50. יתר על כן: מהמידע שבידי העותרים עולה כי גם בימים אלה ממש מתעתדים כמה ממקבלי ה"פטור" להתמודד על משרות רבנות שונות, תוך שהם מועדפים על פני רבנים אחרים שמצויים באמצע התהליך הארוך והמייגע של עמידה בבחינות בכתב, ולמרות חפצם של חלק מהם לקבל "פטור" מבחינות אלה – בדומה לעמיתיהם – הפטור לא ניתן להם אך בשל העובדה שאין הם בעלי ה"קשרים" הראויים במקומות הנכונים.

51. נוסיף עוד כי דווקא לנוכח העובדה שמצויים אנו בתקופת בחירות, ובשלהי כהונת הרבנים הראשיים הנוכחיים שעתידה להסתיים בעוד מספר חודשיים, מתגבר החשש כי ייעשה שימוש רב עוד יותר ב"דרך הקיצור" שנזכרת לעיל. כידוע, שעת "בין הערביים", של דמדומי חמה, מנוצלת לא אחת לעריכת "מחטפים", ורבנים שקיבלו כושר ב"דרך הקיצור" בסיום כהונת הרבנים הראשיים הקודמים יוכיחו.

52. למען הסר ספק יודגש כי העותרים ערים היטב לכך שבעניין ספציפי זה, של קבלת המידע, ניתן לכאורה לפנות למסלול החלופי של הגשת עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים לפי חוק חופש המידע.

 

53. ברם, מאחר שסעד גילוי המידע אינו אלא טפל ונלווה לסעד העיקרי, של קביעת קריטריונים ופעולה על פיהם, סברו העותרים כי לעת הזו אין מקום לפיצול סעדים מלאכותי זה (והלא לכולי עלמא גם בית משפט נכבד זה מוסמך ליתן סעד זה של גילוי מידע) אלא אם יורה אותם בית המשפט הנכבד אחרת.

 

 

פניות העותרים אינן נענות

54. פנייתם הראשונה של העותרים בעניין זה למשיבים נעשתה עוד לפני כשנתיים ימים, בימים בשני מכתבים ששלח מנכ"ל העותרת, מר שמואל שטח העותר מס' 2.
55. במכתבם, מהימים 14.6.10, 20.1.10, ביקשו העותרים לקבל את הקריטריונים שעל פיהם מחליטה מועצת הרבנות הראשית לתת כושר לכהונת רב עיר גם למי שלא עמד בבחינות.
56. בנוסף, ביקשו העותרים לקבל את רשימת הרבנים שקיבלו כושר לכהונת רב עיר במסלול "מקוצר" זה.

העתק המכתבים מצורף לעתירה כנספח עת/2-עת/3 לה.

57. על מכתבים אלה, שנשלחו הן לרבנים הראשיים לישראל הן למנהל מחלקת הבחינות ברבנות הראשית, לא נענו העותרים מענה של ממש.
58. אפשר ולא נאמין למראה עינינו, אך רק חצי שנה מעת נשלח מכתבם הראשון, ורק כחודשיים ימים לאחר שנשלחה התזכורת בעניינו, טרח מנהל מחלקת בחינות והסמכה ברבנות הראשית הרב רפאל מזרחי להשיב לעותרים תשובה לקונית, שרב בה הנסתר על הגלוי, ותוכנה הדל מדבר בעד עצמו:

"הנני להשיבך כי מזה למעלה מחודשיים אין יועץ משפטי ברבנות הראשית לישראל. ברגע שייכנס לתפקיד יועץ משפטי, יובא הדבר לעיונו ולחוות דעתו".

העתק המכתב מצורף כנספח עת/4.

59. ודוק: בתקופה שבה נשלחה פנייתם הראשונה – ואף ארבעה חודשים לאחר מכן, היה יועץ משפטי לרבנות הראשית, אך אנשיה לא טרחו אפילו לאשר את קבלת מכתב העותרים. ומשהשיבו, הודיעום כי כאשר ימונה יועץ משפטי – "יובא הדבר לעיונו ולחוות דעתו".
60. כל בר דעת יבין שגם ברבנות הראשית אין ריק, וכי גם בהיעדר יועץ משפטי קבוע יש מי שממלא את מקומו. דומה כי "תשובת" הרבנות הראשית – ורשות ממלכה חשובה היא – אינה עומדת בקריטריונים מינימאליים של סדרי מנהל תקינים, ואינה אלא התחמקות שתכליתה המשך הערפול בסוגיה זו מתוך תקווה שעולם – כמנהגו ינהג.
61. למרות זאת, לא אמרו העותרים נואש. לפיכך, שב ופנה בא כוחם לרב הראשי לישראל ביום 5.9.12, ושב וביקש לקבל לידיו את הקריטריונים הנ"ל, וכן את רשימת כל הרבנים שקיבלו תעודת כושר לרב עיר ללא בחינות, על סמך גדלותם בתורה.
62. בא כוחם של העותרים הוסיף כי מאחר ולפי המידע שבידי העותרים, חלק מן הרבנים שקיבלו תעודת כושר במסלול מקוצר זה הציגו או אומרים להציג את מועמדותם לכהונת רב עיר בזמן הקרוב, ראוי הוא כי המשיבים יחישו את משלוח תשובתם.
63. גם מכתב זה, שמצורף כנספח עת/4 לעתירה לא נענה.
64. כך גם תזכורות נוספות ששלח ב"כ העותרים ביום 5.9.12 ו- 27.9.12 לא נענו, לא לגופה ולא בכלל. העתק מצורף כנספח עת/5 עת/6 לעתירה.
65. משכך הוא, וכל ארבע פניותיהם של העותרים נתקלים בקיר אטום, ולא ניתן להם מענה כלשהו, לא נותרה בידם הברירה אלא לפנות לבית משפט נכבד זה בבקשה שיעניק להם סעד, ויורה למשיבים את הדרך הראויה ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון.

ואלה טעמי העתירה

66. העותרים יטענו שההפליה בין רבנים שנדרשים לעבור בחינות קשות בכתב לבין רבנים שמקבלים את ה"הכשר" לכהן ברבנות בדרך קצרה, ללא בחינות, לעתים תוך עמידה בבחינות קצרות על פה ולעתים אפילו ללא צורך לעמוד בהן, יוצרת הפליה קשה ופסולה.
67. העותרים יטענו כי בהיעדר קריטריונים אחידים, שוויוניים, ברורים וגלויים לכל, מדיניות המשיבים פסולה שבעתיים, הן מכוח פגיעתה הקשה בעקרון השוויון, הן בהיותה פתח לשרירות לב. באופן ספציפי יותר, היעדר הקריטריונים ופתיחתו הרחבה של "המסלול המקוצר" פוגעת באופן קשה בעקרון היסוד של שוויון ההזדמנויות.
68. יתר על כן: כפי שצוין לעיל למתן "תעודת הכושר" השלכה – גם ישירה גם עקיפה – הן על יכולת המועמדים לכהן במשרות מסוימות, והן על תנאי שכרם, גם כשאינם מכהנים ברבנות. ממילא, נקיטת ההפליה הפסולה פוגעת, כל מקרה לפי נסיבותיו, גם בחופש העיסוק שלהם גם בזכויותיהם הקנייניות וביכולת ההשתכרות שלהם.
69. העותרים יטענו כי בחינת זהותם של הרבנים שקיבלו הכשר לכהן ברבנות – לרבות "כושר" לרב עיר – בלי בחינות מלמדת שקיים חשש ממשי בדבר קיומם של שיקולים זרים ופסולים בהעדפתם על פני רבנים שנדרשו לעמוד בבחינות בכתב.
70. כך, למשל, ככל שידוע לעותרים קיבלו שניים מחתניו של הראשון לציון הגאון רבי עובדיה יוסף תעודות "כושר" לרב עיר בלי שעמדו בבחינות בכתב. הוא הדין לאחיה של הרבנית יהודית יוסף (לבית סודרי), כלתו של הרב עובדיה יוסף ומנהלת משק ביתו.
71. למיטב ידיעת העותרים, במקרה אחר, קיבל "כושר" דומה לכהן ברבנות עיר איש פוליטי המכהן כסגן ראש עיר מטעם ש"ס.
72. לעומת אלה, מועמדים מבני הציונות הדתית שעברו את רוב הבחינות וביקשו לקבל פטור מהשלמת מקצתן נענו בשלילה, ללא כל הנמקה ראויה.
73. הווי אומר: בהיעדר קריטריונים ממשיים, גלויים ואחידים, ובהיעדר שקיפות מלאה, נוהגים המשיבים להעביר ב"דרך עוקפת הבחינות בכתב" רק מקורבים ואנ"ש, כשקשריהם – ולאו דווקא כישוריהם – הם הגורם המכריע במתן ה"כושר" לכהן ברבנות עיר.
74. בצדק עמד היועץ המשפטי לממשלה בהנחיה 1.002 על כך שקביעת הנחיות מינהליות היא הדרך הראויה להבטיח את קיומו של שלטון החוק, לסייע לרשות לפעול באופן תקין ושיוויוני  ולאפשר לאזרח לכלכל את צעדיו בהתאם להנחיות אלו.
75. בעניין דומה, שעניינו הנחיות לקביעת פטור מבחינות לתואר רופא מומחה, קבע בית משפט נכבד זה :

"קביעת כללים מנחים היא, במקרה כזה, הדרך הסבירה, כדי למנוע אפליות והחלטות ספוראדיות, הסותרות זו את זו חרף זהות או דמיון בסיסי בנתונים" (בג"ץ 627/82 ד"ר עימנואל ליבמן נ' המועצה המדעית של ההסתדרות הרפואית בישראל, פ"ד לח(1) 645, 653 – מאגר נבו)

76. בית המשפט חזר על הלכה זו בסוגיה דומה:

"לצורך הפעלתו ויישומו של מבחן זה גיבשה הוועדה את הנהלים וההנחיות אשר פורטו לעיל. דרך זו של קביעת נהלים ברורים וידועים דרך נכונה וראויה היא, שכן "קביעת כללים מנחים היא, במקרה כזה, הדרך הסבירה, כדי למנוע אפליות והחלטות ספוראדיות, הסותרות זו את זו חרף זהות או דמיון בסיסי בנתונים" (בג"צ 627/82, 42/83, 43[3], בעמ' 653). (עא 438/88 ליאורה ברק נ' ועדת הרישום לפנקס הפסיכולוגים, פ"ד מד(1) 661, 671 – מאגר נבו)

77. ובעניין אחר קבע כבוד השופט שמגר (כתוארו אז):

"דומה, כי התקלה העיקרית העולה מן החומר שלפנינו נובעת מכך, שחסרות אמות מידה כלליות ברורות, על-פיהן ניתן למיין את הבקשות ולקבוע לגבי כל אחת מהן שקלול, אשר קובע את מקומם ברשימה של מבקשי הרישיון (בדומה, למשל ­ובשינויים הנובעים מן העניין – לשקלול הקיים לגבי בקשות למכשירי טלפון).

לו היה נקבע שקלול על יסוד תכנית-ניתוח-הבחנה, שתיערך על-ידי המומחים לדבר (סוציולוגים, רופאים ומשפטנים), שתאפשר חלוקתה של אוכלוסיית המבקשים על-פי שורה של משתנים סוציו-דמוגראפיים, רפואיים ודומים, ותקבע את משקלם היחסי של המקדמים, ניתן היה לעבד קריטריון תיאורטי לסיווגם של כל מגישי הבקשות, ואזי ממילא לא הייתה יכולה להישמע טענה כלשהי, אם מוענק רישיון למי שעומד לפי השקלול המגיע לו בראש הרשימה. מגישי בקשות אחרים היו יודעים אז אל נכון, מהו מעמדם מבחינת זכויותיהם ומה הם סיכוייהם, והייתה מתאפשרת, כמובן, גם ביקורת נאותה של גורמי הביקורת המקומיים והממלכתיים, שהייתה מונעת את הספקות, שהועלו במקרה דנן, תוך אזכורן של פרשיות אחרות, שהוזכרו על- ידי העותר בעתירתו."(בגץ 59/83 יחזקאל כהן נ' ראש עיריית ירושלים, פ"ד לז(3) 318, 323 – מאגר נבו)

78. העותרים יטענו כי  הימנעותם של המשיבים ממתן תשובה עניינית כלשהי לטענות העותרים יש בה כדי לחזק את החשש כי היעדרם של כללים מנחים כלשהם לפטור מבחינות, מאפשר למשיבים לפעול בדרך פסולה ומפלה, ומן הדין לחייבם בקביעת תבחינים למתן הפטור.

אשר לצו הביניים

79. כאמור לעיל, למרות בקשות חוזרות ונשנות מצד העותרים, נמנעו המשיבים עד כה להשיב לפניותיהם, לא לגוף העניין ולא בכלל.
80. ביני לביני, ממשיכים המשיבים או מי מהם להעניק מעת לעת תעודות "כושר" לאנשים שונים לכהן ברבנות – הן רבנות יישובים קטנים, מועצות אזורית ומקומיות, רבנות קהילות בחו"ל,\ הן רבנות עיר – לרבנים שונים, בעיקר כאלה המזוהים עם הציבור החרדי, ללא שברור כי יש הצדקה לכך.
81. בה בעת, נמנעת מועצת הרבנות הראשית מלהעניק תעודות כושר לרבנים אחרים, בעיקר כאלה המזוהים עם רבני הציונות הדתית, וכל זאת בהיעדר הנמקה ראויה.
82. הפלייה זו מונעת מן האחרונים להציג את מועמדותם לכהונת רב עיר שבימים אלה ממש מתנהלים הליכים בענייניהם במספר מקומות יישוב ברחבי הארץ.
83. כאמור לעיל, בהיעדר קריטריונים והנמקה ראויה, כמו גם בשל העובדה שהנתונים נשמרים בגנזי המשיבים ואינם גלויים לעין כל, לא ניתן לבקר את החלטות המשיבים.
84. מצב זה הביא לכך שבשנים האחרונות, לרבות בימים אלה ממש, מתמודדים בעלי תעודות כושר שלא עברו בחינות על משרות רבנות בערים שונות, ואף כי ייתכן שחלקם אינם ראויים כלל לכך, התעודה שבידם מעניקה להם את הזכות להתמודד על הכהונה.
85. מנגד, בקשת רבנים ראויים לא פחות מבני הציונות הדתית, מסורבת ללא הנמקה ממשית.
86. מצב מפלה מתמשך זה פוגע פגיעה קשה בשוויון בין המתמודדים, וגורם פגיעה קשה ומתמשכת גם באמון הציבור בתקינות הליך מתן הפטור מבחינות.
87. מנגד, יכול כל מי שבאמת גדול בתורה הוא, לעמוד בבחינות שמקיימת הרבנות הראשית כסדרן, ולזכות כשאר עמיתיו הניגשים לבחינות, בתעודת הכושר על סמך כישוריו ולא על סמך קשריו.
88. אשר על כן, במאזן הנוחות, לא ייגרם למשיבים כל נזק ממשי אם יעוכב במעט הליך מתן תעודת כושר לרב עיר ללא בחינות, עד הדיון בעתירה שיתקיים בהקדם האפשרי, ועד אם תתבררנה טענות העותרים לגופן.
89. לעומת זאת, המשך ההליכים בצורתם הנוכחית יביא להמשך פגיעה הקשה בעקרון השוויון, וזאת מלבד הפגיעה הקשה באמון הציבור.
90. נוסיף עוד שכפי שהודגש לעיל, קיים חשש ממשי שדווקא ב"שעת דמדומים", של עת בחירות לכנסת וסיומה הצפוי של כהונת הרבנים הראשיים הנוכחיים בעוד חודשים ספורים, יהיה מי שיבקש לנצל את המצב לעריכת "מחטפים" ולניצול "שעת הכושר" להמשך חלוקת "תעודות כושר" שלא בדרך שוויונית ותוך פגיעה בסדרי מנהל תקינים.