הקדמה: מיד לאחר הנחיתה מחג פורים אנו קוראים את פרשת כי תשא ובה בני ישראל מחוללים סביב עגל. שמחה שיכלה להיות בסיטואציה אחרת טובה ומבורכת הופכת להוללות של חטא. בפעולה זו ננסה לחשוב על הפער הזה בין שמחה טובה לשמחה שלילית וכיצד עושים את ההבדלה וההבחנה הזו?
מהלך הפעולה:
1. נפתח את הפעולה בסבב שיתוף עם החניכים בו נבקש מכל אחד לספר על רגע של שמחה חיובית שהייתה לו בפורים, ואם הוא זוכר גם רגע של הוללות מעט שלילית ומוכן לשתף.
2. שיח- לאחר הסבב נזמין את החניכים לדון בשאלה- מה ההבדל בין שמחה טובה וחיובית לבין הוללות המביאה לדברים שליליים?
3. פעילות- נפזר על הרצפה כרטיסים עם סיטואציות ונבקש מהקבוצה לסדר אותם בסולם מדורג כאשר בקצה האחד נמצאת "הוללות" ובקצה השני "שמחה חיובית".
כרטיסים אפשריים- אוהדים שרים במשחק כדורסל ביציע, שרים לחבר ביום הולדת "בידיים אך אך אך אך ונותנים צ'אפחות, הוצאת ספר תורה בשירה, ריקוד במעגל בחתונה של חבר, מורל בסניף..
לאחר מכן נשאל את החניכים מדוע סידרו כך, וננסה למפות דעות שונות בקבוצה.
4. נלמד יחדאת הקטע הבא מספר שמואל:
שמואל ב ו׳:י״ב-כ״ג
(יב) וַיֻּגַּד לַמֶּלֶךְ דָּוִד לֵאמֹר בֵּרַךְ ה' אֶת בֵּית עֹבֵד אֱדֹם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ בַּעֲבוּר אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיֵּלֶךְ דָּוִד וַיַּעַל אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים מִבֵּית עֹבֵד אֱדֹם עִיר דָּוִד בְּשִׂמְחָה. (יג) וַיְהִי כִּי צָעֲדוּ נֹשְׂאֵי אֲרוֹן ה' שִׁשָּׁה צְעָדִים וַיִּזְבַּח שׁוֹר וּמְרִיא. (יד) וְדָוִד מְכַרְכֵּר בְּכָל עֹז לִפְנֵי ה' וְדָוִד חָגוּר אֵפוֹד בָּד. (טו) וְדָוִד וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל מַעֲלִים אֶת אֲרוֹן ה' בִּתְרוּעָה וּבְקוֹל שׁוֹפָר. (טז) וְהָיָה אֲרוֹן ה' בָּא עִיר דָּוִד וּמִיכַל בַּת שָׁאוּל נִשְׁקְפָה בְּעַד הַחַלּוֹן וַתֵּרֶא אֶת הַמֶּלֶךְ דָּוִד מְפַזֵּז וּמְכַרְכֵּר לִפְנֵי ה' וַתִּבֶז לוֹ בְּלִבָּהּ. (יז) וַיָּבִאוּ אֶת אֲרוֹן ה' וַיַּצִּגוּ אֹתוֹ בִּמְקוֹמוֹ בְּתוֹךְ הָאֹהֶל אֲשֶׁר נָטָה לוֹ דָּוִד וַיַּעַל דָּוִד עֹלוֹת לִפְנֵי ה' וּשְׁלָמִים. (יח) וַיְכַל דָּוִד מֵהַעֲלוֹת הָעוֹלָה וְהַשְּׁלָמִים וַיְבָרֶךְ אֶת הָעָם בְּשֵׁם יְהוָה צְבָאוֹת. (יט) וַיְחַלֵּק לְכָל הָעָם לְכָל הֲמוֹן יִשְׂרָאֵל לְמֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה לְאִישׁ חַלַּת לֶחֶם אַחַת וְאֶשְׁפָּר אֶחָד וַאֲשִׁישָׁה אֶחָת וַיֵּלֶךְ כָּל הָעָם אִישׁ לְבֵיתוֹ. (כ) וַיָּשָׁב דָּוִד לְבָרֵךְ אֶת בֵּיתוֹ וַתֵּצֵא מִיכַל בַּת שָׁאוּל לִקְרַאת דָּוִד וַתֹּאמֶר מַה נִּכְבַּד הַיּוֹם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נִגְלָה הַיּוֹם לְעֵינֵי אַמְהוֹת עֲבָדָיו כְּהִגָּלוֹת נִגְלוֹת אַחַד הָרֵקִים. (כא) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל מִיכַל לִפְנֵי יְהוָה אֲשֶׁר בָּחַר בִּי מֵאָבִיךְ וּמִכָּל בֵּיתוֹ לְצַוֹּת אֹתִי נָגִיד עַל עַם ה' עַל יִשְׂרָאֵל וְשִׂחַקְתִּי לִפְנֵי יְהוָה. (כב) וּנְקַלֹּתִי עוֹד מִזֹּאת וְהָיִיתִי שָׁפָל בְּעֵינָי וְעִם הָאֲמָהוֹת אֲשֶׁר אָמַרְתְּ עִמָּם אִכָּבֵדָה. (כג) וּלְמִיכַל בַּת שָׁאוּל לֹא הָיָה לָהּ יָלֶד עַד יוֹם מוֹתָהּ.
לאחר לימוד הקטע נדבר עם החניכים על כך ששמחה היא דבר מבורך וכאשר היא מנותבת למקומות נכונים של קדושה או חברות, היא נהדרת ובניגוד למה שחשבה מיכל- היא לא הופכת אותנו לפחות רציניים או מכובדים. העניין הוא לדעת לא לעבור את הגבול ולקחת אותה אל מקומות שליליים כמו שראינו בפרשה סביב חטא העגל.
שבת שלום!
