פעולה לשבת – חוקת – להנהיג עם עמוד שדרה

1.משחק: כל פעם נבחר חניך אחד שיעמוד במרכז המעגל, וכל שאר החניכים עומדים סביבו. המטרה של החניכים היא אחת – להצחיק את החניך שעומד במרכז המעגל. אם הם מצליחים הוא נפסל, ועוברים לחניך אחר.  חניך שמצליח 5 דקות שלמות בלי לצחוק – מנצח.

2.דיון: היום נדבר על היכולת שלנו לעמוד יציבים בדעתנו ללא לחץ חברתי. נשאל את החניכים – האם יש משהו שאתם חושבים עליו שונה- אחרת משאר השבט? אם כן – יצא לכם לדבר על זה בע"פ? יצא לכם לעשות בעניין הזה משהו? האם אתם מרגישים שבדברים שאתם חושבים קצת אחרת אתם פחות יכולים לדבר עליהם עם החברים שלכם בשבט? אם כן, למה?
3.לימוד- חטאם של משה ואהרן (פרופ' דוד פרנקל, מכון שכטר):

פרשת השבוע חוקת מספרת את הסיפור המפורסם על חטאו של משה ב”מי מריבה”, אשר בגינו נמנעה ממנו הכניסה לארץ המובטחת (במדבר כ, א-יג). כאשר בני ישראל הגיעו למדבר צין לא היו בנמצא מי שתייה, כך מספר לנו הסיפור, ולכן בני ישראל התלוננו בפני משה ואהרון ותקפו אותם על שהוציאו אותם ממצרים. משה ואהרן עזבו את העם והלכו לאֹהֶל מוֹעֵד שם נפלו על פניהם (פסוק ח), ככל הנראה בחיפוש אחר הדרכה והנחיה אלוהית. ואז אלוהים ענה. על פי הפרשנות המקובלת ביותר, אלוהים ציווה על משה לקחת את המטה ולדבר אל הסלע כדי שייצאו ממנו מים. אך משה, לאחר שלקח מטהו ואסף את העם אל הסלע, הכה בסלע במקום לדבר אליו. למרות שהמים מיד יצאו מן הסלע והרוו את צמאונו של העם, אלוהים הגיב בחומרה על שמשה הפר את דבריו. אלוהים אמר למשה ואהרן: “יַעַן לֹא-הֶאֱמַנְתֶּם בִּי, לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל–לָכֵן, לֹא תָבִיאוּ אֶת-הַקָּהָל הַזֶּה, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-נָתַתִּי לָהֶם” (פסוק יב). בעוד הבנה זו של החטא נתפסת לעתים קרובות כמובנת מאליה, פרשנים רבים נתקשו לקבלה. קודם כל, מה לא בסדר בהכאת הסלע? זה בדיוק מה שעשה משה בסיפור הדומה שבספר שמות י”ז – ושם לא ננזף כלל! האם הוצאת מים מסלע ע”י הכאתו באמצעות מטה אינו נחשב למרשים ולנס כמו אל לדבר אליו? ולמה אלוהים יאמר למשה לקחת את המטה שלו אם הוא לא רצה שמשה ישתמש בו? לבסוף, פרשנות זו אינה מתיישבת עם כך שהעונש הוטל גם על אהרון. אהרון לא השתמש בכלל במטה, אז למה הוא נענש יחד עם משה? לאור קשיים אלה ואחרים, הציעו הפרשנים טענות חלופיות שונות באשר לחטאו של משה ואהרון. אחד הפירושים המשמעותיים ביותר הוצע במאה ה-16 על ידי הרב האיטלקי, הרב אברהם רפפורט, בפירושו לתורה, “מנחה בלולה”. לדבריו, החטא לא היה קשור לאופן שבו המים הופקו. במקום זאת, הוא טמון בתגובתם המיידית של משה ואהרן למתקפה על סמכותם. הם ברחו מן העם והלכו אל מקום מפלט (פסוק ח). המעשה שיקף חולשה ופחדנות. אלה שישמשו כמנהיגי העם חייבים לדעת איך לקום כנגדם ולהעמיד אותם במקום. הרצון לקבל הדרכה מאלוהים הוא טוב ויפה, אבל זה לא יכול לבוא במקום נקיטת עמדה איתנה נגד העם כאשר הוא חוצה את הקו בין הביקורת הלגיטימית לדחייה גורפת של עקרונות יסוד. הנסיגה הפחדנית הזאת הראתה שמשה ואהרון כבר אינם כשירים לשמש כמנהיגים. וכיוון שהמעשה הזה נעשה על ידי משה ואהרון יחד, שניהם נענשו באותה מידה – אובדן מנהיגות. (.)

נדון עם החניכים: מה היה החטא של משה ואהרון לפי "המנחה בלולה"? האם אתם מזדהים עם הפרשן והסיבה שלו לעונש? מה אתם חושבים על ההתנהגות של משה ואהרון בנקודת הזמן הזאת?

4.סיכום: דרוש אומץ לעמוד על האמת שלך כשכל השאר פונים בכיוון אחר. לפעמים לעמוד על האמת ולקדם אותה, גם כנגד דעה ציבורית פופולארית אחרת- היא מה שמנהיגות דורשת. אם ביררת משהו לעומק, ונראה לך שהכיוון שלך בו הוא האמת והטוב – יש מקום להנהיג לאותו כיוון, גם אם יש לדבר הזה מחירים חברתיים. כך מצופה ממנהיגים אמיתיים!

שבת שלום מחדר השאלות!

יש לכם במקרה שאלה לא פתורה? על הפעולה, או בכלל? אנחנו כאן בשבילכם – גם בוואטספ!

שלחו הודעה 02-3764999!