הקדמה: בפרשת השבוע אנו מגיעים לתחילתם של עשרת המכות שהביא ה' על המצרים. בפתח המכה הראשונה, מכת דם, מדגישה התורה את תגובתו של פרעה: "ויפן פרעה ויבא אל ביתו ולא שת ליבו גם לזאת". אל מול האדישות והאטימות הזו של פרעה למראה היאור המלא בדם, ניצבת בתו מהפרשה הקודמת שלא יכלה שלא לרחם ולחמול על ילד עברי שבוכה מתוך תיבה באותו יאור עצמו. מתוך ההשוואה הזו נשוחח עם החניכים על אדישות אל מול חמלה ופתיחת עיניים ולב אל הזולת.
1.נפתח במשחק תופסת "קרח": נבחר מתנדב מהחניכים שיהיה ה"תופס" והוא ירוץ לנסות לתפוס חניכים בזמן שהם מנסים להימלט. ברגע שחניך אחד נתפס, הוא מתחיל "להינמס" אט אט בירידת הגוף לכיוון הרצפה, וברגע שהגיע לשכיבה לרצפה- הוא פסול והוא הופך להיות התופס. אלא, שברגע שהוא נתפס ומתחיל להינמס, כל חניך יכול להגיע אליו ולגעת בו וכך להחזיר אותו למצב קרח והוא יכול להמשיך לשחק.
2.שיח: אפשר לשאול את החניכים – מה הייתה האסטרטגיה שלכם? מה עשיתם כשראיתם חבר שיש לו כמה שניות עד שהוא נפסל? האם ניסיתם לרוץ להצילו? האם חששתם להתקרב בכדי לא להיתפס גם? מה נכון לעשות?
מכאן נדבר על פרשת השבוע עם החניכים כפי שכתבנו בהקדמה- בפתח המכה הראשונה, מכת דם, מדגישה התורה את תגובתו של פרעה: "ויפן פרעה ויבא אל ביתו ולא שת ליבו גם לזאת". אל מול האדישות והאטימות הזו של פרעה למראה היאור המלא בדם, ניצבת בתו מהפרשה הקודמת שלא יכלה שלא לרחם ולחמול על ילד עברי שבוכה מתוך תיבה באותו יאור עצמו. מתוך ההשוואה הזו נשוחח עם החניכים על אדישות אל מול חמלה ופתיחת עיניים ולב אל הזולת.
3.בואו נלמד יחד את דף הלימוד לפרשה:
4 סיכום הפעולה
חלק מלהיות אדם טוב זה להיות אדם שרואה בצרת הזולת ומשקיע מעצמו בשביל לעזור. לפני שלב העזרה, עליו קודם להיות אדם רואה. אדם שהלב שלו נפתח למראה סבל או צורך של האחר, והוא לא יכול להיות אדיש לכך. האם אנחנו נוהגים כך? היכן נוכל לשפר ולתקן זאת?
שבת שלום!
לשאלות הערות ומחשבות על הפעולה – שלחו לנו הודעה באינסטגרם או בטיקטוק של חדר השאלות!
