המהפכה הצרפתית (1789) חרתה על דגלה שלושה ערכים: חירות, שוויון ואחווה (ליברטה, איגליטה, פראטרנטה, בצרפתית: Liberté, Égalité, Fraternité). ואכן אלה הם שלושה ערכים נכונים וחשובים ביותר הנחוצים לבניית חברה בריאה ותקינה.[1] שלושת הערכים הללו באו לעולם בתורת ישראל, אלפי שנים לפני המהפכה הצרפתית. לפי התורה הם למעשה הגיעו לעולם עם בריאת האדם.
ערך החירות בא לידי ביטוי בכך שהאדם נברא כבן חורין, וכבעל בחירה חופשית.
ערך השוויון משתקף בעובדה שהאדם נברא יחידי, כך שכל בני האדם יצאו בדיוק מאותו מוצא, מאותו זוג הורים ראשון. הדבר בא לידי ביטוי בשלושת ההסברים של חכמים לכך שהאדם נברא יחידי שמופיעים במשנה (סנהדרין, ד, ה):
א. "לפיכך נברא אדם יחידי ללמדך שכל המאבד נפש אחת מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא וכל המקיים נפש אחת מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא". משמעות אמירה זו היא שאין מקום לחשוב שיש נפשות חשובות ויש חשובות פחות.
ב. "ומפני שלום הבריות שלא יאמר אדם לחבירו אבא גדול מאביך". אמירה זו קובעת שהאדם נברא יחידי כדי שיתקיים ערך השוויון לא יוכל אדם אחד לומר לחברו: אני באתי מדם כחול של מלכים ואילו אתה התפתחת מהקוף.
ג. "ולהגיד גדולתו של הקדוש ברוך הוא, שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד וכולן דומין זה לזה ומלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון ואין אחד מהן דומה לחבירו". כלומר: כל אדם מוסיף פן ייחודי בעולם ויש לו תפקיד ייחודי בחייו. אין מקום למחשבה, שיש בעולם אנשים חשובים, שנולדו בשביל לשנות את העולם, ויש אספסוף של אנשים, שכולם עשויים באותו שטאנץ, ללא שונות וללא ייחודיות.
ערך האחווה מודגש מיד לאחר הבריאה בסיפור המכונן הראשון של יחסים חברתיים, הסיפור של קין והבל. הקורא סיפור זה בבראשית יכול להבחין כי שוב ושוב חוזרת בסיפור הרצח של הבל בידי קין המילה "אח", שש פעמים בארבעה פסוקים. זו בלי ספק מילה מנחה בקטע זה. הביטוי "אחיו" ו"אחיך" מיותרים הם לחלוטין מבחינת הצורך להוסיף מידע לקורא. הרי הכל כבר יודעים שקין והבל אחים הם. מילה זו לא באה אלא כדי להעצים את תחושת הפער, הבלתי נסבל, בין היחסים, שהיו אמורים לשרור בין שני הבנים הראשונים בתולדות האנושות, לבין מה שאירע בפועל. קין לא אומר: "הֲשֹׁמֵר הבל אָנֹכִי"?! אלא "הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי"?! המילה אח בהטיות היחס השונות שלה באה להדגיש כי מדובר בשנים, שיחסי אחווה ורעות אופטימאליים היו אמורים לשרור ביניהם, ובפועל מעשה אחד של אלימות הוביל לרצח של האחד בידי אחיו. עולם שלם היה בידיהם, בלי מתחרים, בלי אויבים ובלי שותפים, אך ברגע אחד הם איבדו את כל עולמם.
גם בפרשת השבוע שלנו, פרשת בהר, מופיעים שלושת הערכים האלה. פרשה קצרה זו, רק פרק אחד, מתמצתת במרוכז את תפיסותיה הכלכליות-חברתיות של התורה. רבים פיתחו תיאוריות לגבי השיטה הכלכלית המועדפת בתורה על-פי פרשת בהר, האם סוציאליסטית היא או קפיטליסטית, או אולי יוצרת שיטה שלישית. אין ברצוני לעמוד הפעם על ההיבטים הכלכליים, אלא על התפיסה החברתית של התורה. ואכן בפרשתנו אני מוצא את החירות, השוויון והאחווה.
החירות מופיעה בברור בפרשת שחרור עבדים והיחס כלפיהם (ויקרא פרק כה):
(לט) וְכִֽי־יָמ֥וּךְ אָחִ֛יךָ עִמָּ֖ךְ וְנִמְכַּר־לָ֑ךְ לֹא־תַעֲבֹ֥ד בּ֖וֹ עֲבֹ֥דַת עָֽבֶד: (מ) כְּשָׂכִ֥יר כְּתוֹשָׁ֖ב יִהְיֶ֣ה עִמָּ֑ךְ עַד־שְׁנַ֥ת הַיֹּבֵ֖ל יַעֲבֹ֥ד עִמָּֽךְ: (מא) וְיָצָא֙ מֵֽעִמָּ֔ךְ ה֖וּא וּבָנָ֣יו עִמּ֑וֹ וְשָׁב֙ אֶל־מִשְׁפַּחְתּ֔וֹ וְאֶל־אֲחֻזַּ֥ת אֲבֹתָ֖יו יָשֽׁוּב:
(מז) וְכִ֣י תַשִּׂ֗יג יַ֣ד גֵּ֤ר וְתוֹשָׁב֙ עִמָּ֔ךְ וּמָ֥ךְ אָחִ֖יךָ עִמּ֑וֹ וְנִמְכַּ֗ר לְגֵ֤ר תּוֹשָׁב֙ עִמָּ֔ךְ א֥וֹ לְעֵ֖קֶר מִשְׁפַּ֥חַת גֵּֽר: (מח) אַחֲרֵ֣י נִמְכַּ֔ר גְּאֻלָּ֖ה תִּהְיֶה־לּ֑וֹ אֶחָ֥ד מֵאֶחָ֖יו יִגְאָלֶֽנּוּ: ( (נג) כִּשְׂכִ֥יר שָׁנָ֛ה בְּשָׁנָ֖ה יִהְיֶ֣ה עִמּ֑וֹ לֹֽא־יִרְדֶּ֥נּֽוּ בְּפֶ֖רֶךְ לְעֵינֶֽיךָ: (נד) וְאִם־לֹ֥א יִגָּאֵ֖ל בְּאֵ֑לֶּה וְיָצָא֙ בִּשְׁנַ֣ת הַיֹּבֵ֔ל ה֖וּא וּבָנָ֥יו עִמּֽוֹ:
התורה דורשת להימנע מעבודת עבד, להשתדל לגאול ולהוציא לחירות מי שנמכר לעבדות ולשחרר עבדים לכל המאוחר ביובל. פרשיה זו נחתמת בעיקרון המוסרי החד-משמעי של התורה: (נה) כִּֽי־לִ֤י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ עֲבָדִ֔ים עֲבָדַ֣י הֵ֔ם אֲשֶׁר־הוֹצֵ֥אתִי אוֹתָ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֲנִ֖י יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֵיכֶֽם:
השוויון בא לידי ביטוי בשנת השמיטה ובשנת היובל, שנועדו להזכיר לבני המעמד הגבוה, בעלי האמצעים והקרקעות, שהארץ שייכת ל-ה', ולא להם, ולכן כל בני האדם זכאים לחלק בה. אנשים אלה לומדים זאת על בשרם כאשר במשך שנה שלמה הם מפקירים את קרקעותיהם ומניחים לכל אדם להיכנס לשדות ולמטעים ולקחת מהם כרצונם. גם כאשר אדם מוכר מאחוזתו, אין המכירה יכולה להיות לצמיתות, משום שהאחוזה והנחלה אינם בשייכות מלאה לאף אדם, אלא "ל-ה' הארץ ומלואה". העיקרון המוסרי שמכונן את יחס השוויון אף הוא עומד על כך שהכל שייך ל-ה' (ויקרא פרק כה): (כג) וְהָאָ֗רֶץ לֹ֤א תִמָּכֵר֙ לִצְמִתֻ֔ת כִּי־לִ֖י הָאָ֑רֶץ כִּֽי־גֵרִ֧ים וְתוֹשָׁבִ֛ים אַתֶּ֖ם עִמָּדִֽי:
אולם הערך המרכזי ביותר ביחסים, שצריכים לשרור בחברה לפי הפרשה, הוא בלי ספק ערך האחווה. כשם שהמילה "אח" בהטיות שונות הוזכרה שוב ושוב בפרשת היחסים הראשונים, יחסי קין והבל, כך הוא מוזכר שוב ושוב בפרשה (לפחות שש פעמים). העיקרון המכונן בעניין זה קובע (ויקרא פרק כה):
(לה) וְכִֽי־יָמ֣וּךְ אָחִ֔יךָ וּמָ֥טָה יָד֖וֹ עִמָּ֑ךְ וְהֶֽחֱזַ֣קְתָּ בּ֔וֹ גֵּ֧ר וְתוֹשָׁ֛ב וָחַ֖י עִמָּֽךְ: (לו) אַל־תִּקַּ֤ח מֵֽאִתּוֹ֙ נֶ֣שֶׁךְ וְתַרְבִּ֔ית וְיָרֵ֖אתָ מֵֽאֱלֹהֶ֑יךָ וְחֵ֥י אָחִ֖יךָ עִמָּֽךְ:
לא במקרה עיקרון זה מופיע בפסוקים, שעוסקים בעניינים של עזרה יום-יומית לחלש, ולא בעניינים, שמתרחשים לעתים רחוקות כמו שמיטה ויובל, או במקרים מיוחדים בלבד כמו גאולת בתים וקרקעות. את ערך האחווה עלינו להטמיע בחיי השגרה.
על כך שהאחווה צריכה להיות הערך במכונן בחיים חברתיים של עם ישראל מעמיד אותנו הרמב"ם בהלכות מתנות עניים (פ"י ה"ב) כשהוא מסביר את מצוות הצדקה, וכותב: "וכל ישראל והנלווה עליהם כאחים הם, שנאמר "בנים אתם לה' א־להיכם"; ואם לא ירחם האח על האח, מי ירחם עליו? ולמי עניי ישראל נושאין עיניהן? הלגויים ששונאין אותן ורודפים אחריהן? הא אין עיניהן תלויות אלא לאחיהן".
בעולם הנאור אימצו באופן תיאורטי את שלושת הערכים הללו. אולם באופן מעשי ניתן לראות שערך החירות אומץ במידה גדושה, והוא בא לידי ביטוי בדגשים המשפטיים על זכויות הפרט וחירותו, ובכן משתקף בחיי הכלכלה בשיטה הקפיטליסטית, שאומצה במדינות המערב. ערך השוויון הוטמע אף הוא, וגם הוא משתקף באופן משפטי בזכות לשוויון הזדמנות בתעסוקה במתן זכויות שוות לכל האזרחים בכל עניין חוקי. כמו כן גם ערך השוויון בא לידי ביטוי משתקף בחיי הכלכלה בשיטה הסוציאליסטית, שאומצה במדינות מזרח אירופה, בסין ובקובה.
ערך האחווה, לעומת זאת, לא באמת מגיע לידי ביטוי עמוק בחיים המעשיים, שכן הוא דורש דרישה מופשטת, שלא יכולה לבוא לידי ביטוי, לא בחוק ובמשפט ולא בכלכלה. כמו כן הוא דורש דרישה, שנראית על-אנושית: מה פתאום שארגיש כלפי כל אדם כאילו הוא אח שלי? אח שלי זה רק בגולני, לא?!
רק תפיסה של בורא עולם יכולה להנחיל רעיון לפיו יש לכולנו אבא אחד, ולכן כולנו אחים. "בנים אתם ל-ה' אלוהיכם", וכיוון שכך כולכם אחים זה לזה. דרישות של בורא עולם יכולות להביא גם לשיטה כלכלית של דאגה לחלשים מכוח האחווה, כגון מצוות לקט, שכחה ופאה וכדומה, מצוות ההלוואה שבפרשת ראה, שגם בה מופיעה שוב ושוב המילה "אחיך" ועוד.
אולם לא רק מצוות בוקעות מתוך תפיסת האחווה. בחיי היום-יום נגזרת מתפיסת האחווה צורת התייחסות של אחווה כלפי האחר. לכך מכוון אותנו הסיפור התלמודי על מות תלמידי רבי עקיבא בימי ספירת העומר "מפני שלא נהגו כבוד זה בזה" (יבמות סב, ב). אם כולנו אחים צריך להיות אכפת לנו מכל אחינו, צריך לכבד כל אחד, לשמוע את דעתו, להתחשב ברצונותיו, להיזהר בכבודו, ולזכור "וחי אחיך עמך".
[1] על עמדותיה של היהדות בעניין שלושת הערכים הללו ראו עוד בכיוונים אחרים במאמרו של בנימין פורת, "החקיקה החברתית-כלכלית של התורה, עקרונות יסוד", בתוך: "מבקשי צדק – בין יהדות לכלכלה", בהוצאת המכון הישראלי לדמוקרטיה, ירושלים.
