מלחמה ומצור, פרשת כי תצא
על הפסוק "כי תצא למלחמה על איביך (דברים כ"א י') כתב ר' אברהם אבן עזרא:
זאת הפרשה דבקה עם "כי תצור אל עיר [ימים רבים להלחם עליה]" ( דברים כ' י"ט)
ואכן אנו במלחמת חרמה על אויב אשר מאיים על נפשנו ונפשות העולם כולו. ולא נותר לנו אלא לנקוט באמצעים קיצוניים ביותר בכדי להתגבר עליו, עד כי ניאלץ לצור במצור ובמצוק על ערים מסוימות כלומר, לבודדן עד אשר עליהן ייאמר "אין יוצא ואין בא" (יהושע ו' א').
ואם כי נראה הדבר כגזרה רעה וכואבת לימד אותנו קהלת בן דוד מלך בירושלים, " כי את כל מעשה האלקים יביא במשפט על כל נעלם אם טוב ואם רע" (קהלת י"ב י"ד). והקשה החתם סופר "מה טעם סיים ברע ולא בהיפוך "אם רע ואם טוב?" ותשובתו כי " יש שעושים דבר רע למגדר מלתא לקיים התורה, והקב"ה יבוא במשפט על כל נעלם… אם עושה [את הנראה כ]רע ומחשבותיו טובות נמצא סיים בדבר טוב". (דרשת החת"ם סופר בעת המגפה בשנת תקצ"א- תקצ"ב, ופ' עקב).
הוי אומר שגזירה קשה הפוגעת באדם, בממונו ובחופש שלו ונראית כרעה, כי נעלם לפי שעה הטוב שבה, תתברר בסוף דבר כאילו הכל נשמע כי אכן לטובה הייתה.
ונזכר אני באגדה יוונית מיתולוגית קדומה על חיה מפלצתית ששמה היידרא, דהיינו יצור הבא מן המים, "הודור" ביוונית ( באמרם" פרי עץ הדר"- הגדל על כל מים [סוכה ל"ה ע"א] ), צאצא של הענק הפתלתל טיפון וזוגתו אכידנא, ולה ראשים הרבה, ומפיותיה היא פולטת מין ארס המזהם את כל אשר בקרבתה ומרעיל את הנושם את אווירו המורעל עד מוות. ומי אשר יצליח לקפד אחד מראשיה מיד יצמחו שניים במקומו. זה היה הניסיון השני של הגיבור הרקליס (הרקוליס), דהיינו להשמיד את ההיידרא המטילה את אימתה על כל המתקרב אליה.
ואולם הוא, עם כל גבורתו, לא יכול היה לקיים את משימתו זו לבדו, ונאלץ לשתף את קרובו, בן דודו, לולאוס ( Lolous) בפעולה זו. הרקליס כיסה את פניו במסכה בכדי שלא לנשום את הארס, נטל חרב גדולה ומעוגלת כמגל בידו, ערף ראשיה הרבים של ההיידרא, ומיד לולאוס צרב את הגדמים עם אבוקה בוערת. וכך הצליחו הרקליס ועוזרו לגבור על ההיידרא.
ואם כמשל הוא, הרי הנמשל הוא נגיף הקורונה, האויב הקטלני העיקש, אשר ככל שמתגברים עליו, לכאורה, במקום אחד, צץ הוא בכוח כפליים במקום אחר, כאותם ראשים הנכפלים בכפל כפליים. (ואולי נוכל לדמותו במקצת לאותו נגע שבמסכת נגעים [פרק ח'] שפורח במקום אחד ונטהר, ופורח שוב במקום אחר ומטמא. ועיין ברמב"ם הלכות טומאת צרעת פ"א הלכה ו'.)
והנמשל, לא לבדו יצא אלא ללמד על הכלל יצא, שיש והגיבור החזק ביותר היוצא למלחמה קשה כנגד אויב המאיים על נפשו ונפשות הכלל, ישים על ליבו לדעת כי עם כל גבורתו לא יוכל לו לבדו, כי אם בשיתוף פעולתו של כוח עזר נוסף. כי כל העושה לבדו אין מלאכתו מלאכה עד שתיעשה עם חברו. כפי ששנו חכמינו ז"ל על הפסוק בויקרא ד' כ"ז: "בעשתה"- העושה את כולה ולא העושה את מקצתה. ( ועיין שו"ע או"ח שט"ז ה' ודון מיניה.)
כל העוז והגבורה של גדולי המדע והטכנולוגיה מתגמדים לעומת הנגיף הפעוט והבלתי נראה. ולא נוכל להיפטר ממנו סופית, אלא באמצעים קיצוניים ובשותפות מלאה עם גורמי עזר שונים. כי בעצמנו בלבד לא נוכל לו, אלא בידידות של אחדות ניוושע, ונזכה לחיבוק נפשות בריחוק גופות וה' יסיר חרון אפו מאתנו וירפא כל חולי עמו ישראל ועמי תבל מהרה בימינו.
ד. שפרבר
