בלבול של מחלוקת ויישובה בהסכמה פ' נח תשפ"א
ויהי בימים הרבים והרעים ההם בימי קדמת עדן וימצאו בני אנוש בקעה אחת. ותרב רעת האדם על הארץ והאלוקים הביא מבול גדול עליה. וישטוף במים מרים ומאררים את פני כל העולם כולו.
ויהי היום, וימלוך איש כולו תמים בארץ ויבנה תיבה משולבת עצות נבונות וספק כפירה, ויכנס בה אנשי עצה שימליצו על מועדי גמר המבול ויסגור בעדם, עד כי יפתח צהר לתיבה ויראה כי יבשה הארץ. ויהיו הם חכמי העיתים כל אחד ואחד יודע בבטחה את סוד עת היציאה מן התיבה. אלא כל אחד עת אחרת, כי שתיים דעות הובאו בכל מיני דבר ועניין.
ויגבר המבול מאוד מאוד ויגוועו היושבים על הארץ בחרבה ובחוסר נשימה. ובין שרי העיתים אשר בתיבה, שר האופים אשר עליו לספק מזון ומזור כלכלי ליושבי החורבות הכלכליות, ושר המשקים אשר עליו לספק תרופות משקה לבני התחלואה.
וישוב המבול הלוך ושוב וירבו מאוד המתים, והמלך שלח את עורביו לברר אם הקלו המספרים ויחסרו מספירת הנפגעים. ויגזור גזירות עד הלוך וחסור. ומקץ ימים רבים נפתחו חלונות התיבה, ויקרא לשרים יודעי העיתים וביניהם עורבים ויונים ואך הם מתווכחים ביניהם. אלו אומרים לשמאל תאמינו, ואלו לימין תשמאילו. ולא מצא המלך מנוח עד עבור ימים רבים. וישלח חוקרי המספר לידע אם הגיעה העת להסיר מכסת התיבה ולצאת ממנה ליבשה. והמלך המתין לשמוע אם נראתה קשת באפילת הענן, כזו שבה כל הגוונים מאוחדים יחדיו בדעה אחידה. ועד שהשרים המתלהמים אחד בחברו יוכלו להגיע לברית בין יועציהם ולקבוע מועד סופי ליציאה לאוויר העולם. אך טרם והמלך יצא מן התיבה, כבר ישכר ויתגל בתוך אוהלו ויבקשו אויביו לגלות את בושתו. ויצו המלך לכסות את ערוותו ולהסיר אחורנית את עיני חוקריו, בכדי שגילוי מעשיו לא ייחשף. ויכנס המלך את כל שריו שכוחי דת ודין. ויבקש כי מדברים אחדים וחלוקים תהיה אך שפה אחת, ואולם נתבללה לשונם ואיש את רעהו לא יישמע ותצמח אנדרלמוסיה בכל מדינתו
***
סיפור משל מדומה זה, שהוא מעין מוזאיקה של שביבי פסוקים ומוטיבים מדרשיים, הרי הוא כפרודיה על המצב האומלל של ימינו. עדים אנו למחלוקת עמוקה ואולי אף אמיתית בין תפיסות מתחרות באשר לבריאות הציבור מחד וצרכים כלכליים-חברתיים מאידך. אך למחלוקת זו התנגשויות בין ימין לשמאל, התנגשויות של אידיאולוגיה ואף שנאה, שטנה וסתגלנות. בציניות לא מועטה כל צד מצדיק את עמדתו, בטענות של צדק ויושר. וכאילו לא די בכך, בא ציבור גדול וחשוב הפורע בטענת פטור מכללי הכלל ובצדקת זקני דת וחכמיהם.
ויהי בימים הרבים הללו וכמעט ואין מלך בישראל, כל שר הישר בעיני מפלגתו מייעץ. והמלך בעירום ועריה מפחד שדי עברו ומאימת פתיחת הסגר, כי אז יכישו בו משפטי העבר ותישבר ותיפסל ותסתיים מלכותו. כי רבים הם המכריזים עליו בוז וקוראים לו "ביזיא סבא". ומכוונות הן זעקות העדות לשני שברים. שבר מלמעלה, כלומר שבירתו של המלך, ושבר מלמטה, דהיינו לקהל הרחב ולבואן של בחירות חדשות. כל ההתלהמויות הללו בעודנו יושבים בבדידויות קטנות, כי המארה עוד מצויה בקרבנו. מה נאמר ומה נצטדק, כי עקרות אנו ובני שוממה נהיינו. אלא שעלינו להרחיב מקום אהלינו ויריעות משכנותינו וימין עם שמאל יתאחדו ולא יכלמו ולא יחפירו, וישכחו בושת חילוקיהם וחרפת אלימותם לא תיזכר. ואז תעבור תקופת הזעם והארץ תיטהר מתמותתה, ורוח תמיר גושמה וניקבץ כולנו וניכנס לכור הכפרה, ונהוגו אנו מסיגנו וניזכך ונימרק מקלקולנו. ובזאת ינוחם עם עני וסוערה ויתברכו בנינו ובנותינו ברוב שלום.
הטו אוזניכם ולכו ושמעו ותחי נפשכם, ותכרתו ביניכם ברית אהבת עולם וחסד נאמן. כי גואלנו הבטיחנו שלא ישכחנו וקודשי ישראל יקראו על ידי יושב כל הארץ וברוכי כל העמים.
