שגגת תלמיד חכם עולה זדון, פרשת לך לך
לפני למעלה משישים שנה הלכתי מארצי (אנגליה) וממולדתי (ווילס) ומבית אבי (בלונדון) אל הארץ אשר הובטחה לנו לפני כ-4000 שנה. ואלך ואשב בעיר שלם ובצל כנפיה שכנתי ללמוד תורה בבתי מדרשות של שם ועבר. ואולם, כל כמה זמן כבדו עליי לימודי וחשתי צורך נפשי ללכת למסעות למזרח שמש, אזור מפתה וזול. ואלך למסעי עד קדמת הודו, מקום השתחוות לשמש בבואה של זריחת החמה. שם מצאתי אנשים שמזגם יפה, ומקובל כל אדם באשר הוא. יש משתחווים בבתי מסגדם ונוצרים בכנסיותיהם, הינדואים, סיקים וג'יינים בבתי מקדשם ויהודים בבתי מדרשם. אלה משתחווים לקל אחד ואלה לקל עליון מוקף בפמליה של עירין קדישין. ואני עטוף טלית ואסור בעבותות תפילי, והם עטויים גלימות אדום וכרכום, ומזוקנים עם מצנפת על ראשם וחרב פיפיות על ירכם. צלצלי פעמונים עם תקיעות חצוצרות וקריאת המואזין. כולם מתמזגים מקולות עמים רבים וקול ההמולה לקול אחים מאוחד וצלול, קול אלקים חיים. והיה כקול דודים הדופק על ליבי והאומר: נפתחו שערים לפניך, כי דלתות הבתים ופתחי האהלים אכן נפתחו בפניי. וכבקשתם סרתי אל תוך בתיהם, רחצתי רגלי כי איכה אטנף את מפתנם, שתיתי תה וקפה ואף צ'אנג, בנאן וצ'אפאטי השבעתי רעבוני ומחסום של שפה לא מצאתי, כי כאורח נכבד בעיניהם הייתי, ואף כי בן נכר אנוכי מקובל ומוכר הייתי.
ואילו בארץ אשר עתה היא ארצי ומכורתי האמיתית, ארץ אשר בה בחרתיה, דווקא בה רואה אני לצערי כי לא יוכלו אחים לשבת יחדיו, כי לכל קהילה רב רכושה, עד היה ריב בין רועי צאנן. ויאמרו החרדים לדבר ה', היפרדו נא מעלינו כי בעירנו נשב ועל פי פקודותיהם של מנהיגינו נלך. ויחזקו חירשים את ההולמים אותם. ויאמרו אליהם: גם ההדבקה טובה היא ומן הנגיף לא נמות. ויאמרו שרי רועי הצאן לחרדים ההולכים בדרכם: עם סגולה אנחנו וסגולתנו תצילנו ממוות. אך כמחצית צאן מרעיתם נפגע מן הנגיף שלא נשמע לטענתם.
ואני בתימהון לבב תוהה כיצד אדם גדול בענקים, כהן הגדול מאחיו, מסכן את הרבים. כיצד אמונתו התמה מוליכתו לכזאת מכשלה? כלום יונקי שדיים חטאו שייענשו משגעון גדולה, אך גם תמימים ינגפו בעונש קצירת רעייה.
ולפי שראה לנכון להוציא את עצמו מן הכלל, אני הקטון העזתי פנים להכותו ולבקרו שנית. ימים ידברו ורעולי פנים יחיו ונטולי מסכות ייפגעו, ומתוכם אף ימותו. על מי תיפול האחריות ומי לחשבון נפש יידרש ביום דין? מי ייחתם ביום צרה על כי צרת הרבים גרם? וההולכים אחור, כיצד יעמדו לפני אדון המשפט ולא יבושו ולא יכלמו? האומרים שובו לבתי מדרשיכם והתקהלו בחשיפת פניכם ונגע לא יקרב בקרבכם. כלום לא יחויב הכהן המשיח לשאת פורענות על העלם דברו. כי נעלמה ממנו אחת ממצוות ה' "ונשמרתם מאד לנפשותיכם" (דברים ד' ט"ו). ועוד עשה הקהל כדברו עד כי בעוצמה רבה יגברו על יעפי כוח ואין עונים, ובחורים כשול יכשלו. וכבר אמרו חז"ל כי שגגת תלמיד חכם עולה לזדון בשגגה היוצאת מאת בעל הקנה. אוי לפה שנתן פקודה, ואוי לאוזן שנשמעה לה. אוי לנו כי נדמנו, אוי לנו מי יצילנו. כיסינו עינינו מראות רעות, כי הושבתם נערים בערים אדומות בענן מורעל מכוסים.
ותפילתינו כי רוח סערה את הנגיף תגרש ואנו נגיל בה' בקדוש ישראל נתהלל.
