דינא דמלכותא דינא: פרשת ניצבים, וילך
פרשתנו מדברת אלינו כמעט בלשון גלויה, היא מתארת מצב שבו אנו נמצאים היום, דהיינו בפני צירוף של ברכה וקללה. מצד אחד, הכנרת עולה על גדותיה לברכה, והצמחיה פורחת כפי שלא פרחה זה שנים רבות, ומעין ניצנים של תקווה לשלום אולי נראו בארצנו. ומאידך, קללת הדבר דבקה בנו, בכולנו, זקנינו, טפינו ונשותינו, וכל אשר בקרב מחנינו. מצב מיוחד זה שבמבט עין אחת, רואים גם את הברכה וגם את הקללה כאילו הרי גריזים ועיבל שניהם מתחבקים ומתדבקים זה בזה, בא ללמדנו, כי החיים והמוות, הפריחה והשגשוג לעומת דברי האלה והקללה, כולם בידינו, כי קרובים הם הדברים לעשותם לטוב ולרע.
אמרו חז"ל: דבר בעיר כנס רגליך, כלומר אל תתהלך ברחובות (בבא קמא ס' ע"ב) . שנאמר: "ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר" (שמות, י"ב כ"ב), ואומר "לך עמי בא בחדריך וסגור דלתיך בעדך" (ישעיה, כ"ו כ') ואומר: "מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה גם בחור גם בתולה יונק עם איש שיבה" (דברים ל"ב כ"ה). ועוד אמרו: דבר בעיר, אל יתהלך אדם באמצע הדרך מפני שמלאך המוות מהלך באמצע הדרך (בבא קמא שם) ושמא הכוונה היא שבאמצע הדרך אנשים רבים מתהלכים והצפיפות מרובה ומקרבת את הפגיעה, מה שאין כן בצידי הדרכים, כי אין דרכו של אדם להתחכך בכתלים. הרי שכבר התרו בנו חז"ל על הצורך בהרחקות ובהתכנסות בבתים, בכדי להמעיט בהסתובבות ברשות הרבים ולהימנע מהתקהלויות המוניות.
והנה הקב"ה נתן בפנינו היום את החיים והטוב ואת המוות והרע, הברכה והקללה. ועלינו לבחור בחיים למען נחיה אנו וזרענו. ויש להעיר כי הפרשה פותחת בלשון רבים, "אתם נצבים היום כלכם…" ( דברים כ"א, ט') ומסיימת בלשון יחיד, "ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך… כי הוא חייך וארך ימיך לשבת על האדמה…" (שם ל' י"ט- כ') ללמדך כי חובת היחיד היא כחובת הציבור, והאחריות לטובת הציבור חלה על כל יחיד ויחיד, וכדבריו של בעל האור החיים הקדוש בביאורו לפרשתנו זו:
"אתם נצבים". צריך לדעת כוונת מאמר זה, עוד, למה הוצרך לפרט "ראשיכם" וגו'.. ולא הספיק לומר בדרך כלל "כולכם". עוד צריך לדעת טעם הברית הזה. הלא בסמוך (לעיל כ"ח ס"ט) אמר "אלה דברי הברית". ואם רצה לכלול גם האמור בפרשה זו בכלל הברית, היה לו להקדים דברים, ויאמר על כל אלה דברי הברית.
ונראה כי כוונת משה בברית זה היא להכניסם בערבות זה על זה כדי שישתדל כל אחד בעד חברו לבל יעבור פי ה', ויהיו נתפסים זה בעד זה. והעד הנאמן מה שגמר אומר "הנסתרות לה' אלקינו והנגלות לנו וגו'" ( כ"ט, כ"ח) הרי שעל הערבות מדבר הכתוב, ואין זה הברית שאמר בסוף פרשת (כי) תבא, כי אותו ברית הוא על עצמן, וזה שיתחייב כל אחד על אחיהו העברי כפי היכולת שביד כל אחד.
ומעתה באנו להבין מאמר "אתם נצבים", שהכוונה היא על דרך אומרו "הנצב על הקוצרים" (רות ב' ו') לשון מינוי, ואומרו "כלכם", פירוש כולם יש עליהם עול זה, כל אחד לפי מה שהוא, על דרך אומרם ז"ל במסכת שבת (נ"ד, ע"ב): כל מי שיש בידו למחות בכל העולם נתפס על כל וכו'. וכל מי שיש בידו למחות באנשי עירו נתפס על אנשי עירו, וכל מי שיש בידו למחות בבני ביתו נתפס על וכו'. והוא מה שפירט הכתוב כאן ואמר "ראשיכם" וגו' שכל אחד יתחייב כפי מה שיש בידו. "ראשיכם" הם הגדולים שבכולן שיכולים למחות בכל ישראל, "שבטיכם"- כל שבט ושבט יתחייב על שבטו, "זקניכם ושוטריכם"- כל זקן יתחייב על משפחתו. "כל איש ישראל"- הם ההמון, כל אחד יתחייב על בני ביתו. עוד ירצה לתת טעם לברית הערבות… שזולת זה יהיו ישראל חוזרים לאחוריהם. היום, יפשע אחד בקלה ולמחר בחמורה, והיו נשמטים מעדת הקדושה מעט מעט עד שיפשע ישראל מהיות עם ה', ובמה שעשאם ערבים, יתנו לב [שלא] לעבור עבירה אחת קלה כבחמורה ויתקיימו לעם סגולה.
דברי האור החיים קוראים ישירות לנו, ומתרים בנו שאם נזלזל במצוות-תקנות ונקל בהן, וכל עדה ועדה תתברך בלבבה לומר, שלום יהיה לי כי בשרירות ליבי אלך, כי אין התקנות חלות עליי, אז תרבץ האלה על עושיה, ולא רק עליה אלא שתתפשט על פני כל שבטי ישראל באף ובחימה ובקצף גדול.
כי בתוך עם ישראל הערבות היא הדדית. וגם אלה שלא חטאו בפועל נתפסים בעוון הדור. כי בעיני מדת הדין כל ישראל יחידה מאוחדת אחת, כהא דאמר ר' חנינא: מאי דכתיב: "ה' במשפט יבוא עם זקני עמו ושריו" (ישעיה ג' י"ד) – אם שרים חטאו, זקנים מה חטאו? אלא זקנים שלא מיחו בשרים ( תנחומא משפטים ז')
עינינו הרואות את הקצף הגדול, והאף והחימה שבקרב חלקי העם מתפשטים על כל שבטי ישראל עד שהמספרים מבהילים והמערכות עומדות על סף כריתה וקריסה. כי הזלזול הוא "שורש הרע שיפרה וישגה", ובימים הבאים יוציא נגיפים רבים ויצמיח מרורות (ע"פ לשונו של הרמב"ן שם כ"ט י"ז) וכדברי אבן עזרא (שם) כי הראש מזיק השלמים והוא מהחוליים המדביקים. כלומר: הארס הזה מפיץ חוליים מדביקים ומושך גם אנשים בריאים בגופם להינזק מרעלו.
מקראות אלה וקולותיהם של חכמי הדורות מהדהדים על פני אלפי שנים בפנייה ישירה אלינו באזהרות חמורות ובעצות טובות, ומתחננים מאיתנו בלשון של הסכת ושמע למתחולל כיום הזה, "ובחרתם בחיים". כי אם לא כן יחול עלינו אותו "הסתר פנים", ומצאונו רעות רבות וצרות. על כן עלינו להתחזק ולהתאמץ ללא יראה והערצה מפני זרמים שבשוליים המסיתים אותנו מלעבור את חרי האף הגדול הזה.
ונסיים בתפילה שהובאה בכתב העת עת-מול 268, תמוז תש"פ, עמ' 30 (מכתבי הספריה הלאומית, ירושלים 93708 Ms. Heb)
ריבון כל העולמים בעל הרחמים רופא כל בשר ומפליא לעשות ברפואות ותעלה מן הברכה העליונה להחיות חולים מחליים ולהצילם מרעתם. הט אזנך ושמע תפילתנו ואל תתעלם מבקשתנו בעת ובעונה הזאת, עידן ריתחא, כי עלה המוות בסביבות[ינו].
ויהי רצון שתפילותינו תתקבלנה ברצון. וגם אם נדמה ששערי תפילה ננעלו לפי שעה, שערי דמעה לא ננעלו, שנאמר "שמעה תפילתי ה' ושוועתי האזינה, אל דמעתי אל תחרש" (תהילים ל"ט י"ג, וראה ברכות ל"ב ע"ב, ובבא מציעא נ"ט ע"א)
