פרשת נשא וטוהר מידותיהם של מנהיגי העם

פרשת נשא פותחת בהמשך המובא בפרשת במדבר, דהיינו לאחר רשימת נשיאי השבטים באה רשימת ראשי משפחות הכהנה, ולאחר מכן בא מקבץ הלכות של אלה שנשלחים אל מחוץ למחנה בגלל הפסולים למיניהם. כי יש בהם בכדי לסכן את מחניהם. ומיד לאחר מכן באו האזהרות נגד המעילה, וכן אנו קוראים בפרק ה' פסוקים ו'- ז':

"… איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם למעול מעל בה' ואשמה הנפש ההיא. והתודו את חטאתם אשר עשו והשיב את אשמו בראשו וחמישתו יוסף עליו ונתן לאשר אשם לו"

פסוקים אלה הרחבה הם על שכבר מובא בויקרא ה' כ"א-כ"ו ( בדילוגים):

נפש כי תחטא ומעלה מעל בה' וכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד או בגזל או עשק את עמיתו… והיה כי יחטא ואשם והשיב את הגזלה אשר גזל או את העשק אשר עשק… או מכל אשר ישבע עליו לשקר ושלם אותו בראשו וחמשתו יסף עליו לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו… וכפר עליו הכהן לפני ה' ונסלח לו על אחת מכל אשר יעשה לאשמה בה"

והעיר רש"י על אתר בהסבר למה הוכפלו עניינים אלה, וז"ל:

הרי חזר וכתב כאן פרשת גוזל ונשבע על השקר היא האמורה בפרשת ויקרא ה' ומעלה מעל בה' וכחש בעמיתו וגו'. ונשנית  כאן בשביל שני דברים שנתחדשו בה, האחד שכתוב "והתודו", לומר שאינו חייב חומש ואשם על פי עדים עד שיודה בדבר, ושני על גזל הגר שהוא ניתן לכהנים.

הנושאים הבאים לאחר מכן הם פרשת סוטה ונזיר, ואילו בסוף הפרשה בא עניין הקמת המשכן, כפי  שנאמר בפרק ז' פסוק א' :

ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן וימשח אתו ויקדש אתו ואת כל כליו ואת המזבח ואת כל כליו וימשחם ויקדש אתם"

ואולם טרם נסתיים תהליך השראת מלא קדושתו, כי על " נשיאי ישראל" ראשי בית אבות  להביא את תרומתם- קרבנתיהם לפני ה' ולפני המשכן (שם, פ"ח), ורק אז  (פסוק פ"ט) אומר הכתוב:

ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפרת אשר על ארון העדת מבין שני הכרובים וידבר אליו.

כלומר, רק אחרי הבאת המתנות מאת ראשי העדה ומשיחתו וחנוכתו של המזבח, רק אז שורה השכינה במקום, וקולו ית' נשמע בקדש הקדשים.

ונשאלת השאלה, מה קשר בין הפרשיות השונות הללו: מניינם של ראשי השבטים ומשפחות הכהונה. דיוני מעילה- המופיעים אפילו פעמיים- פסולי המחנות, סוטה ונזיר, ורק לאחר מכן חנוכתו של אהל מועד.

דומה הדבר שיש ללמוד מסמיכת פרשיות אלה מוסר השכל, והכוונה היא שאלה האמורים להיות ראשי העם ומנהיגי העדה, עליהם להיות נקיים מכל רבב וחשדות של פסול: כלומר שלא יהיה בהם משהו שיש בו בכדי לסכן את הקהל, ובוודאי שלא יהיה בהם חשודי מעילה, או בעלי התנהגות אישית בלתי הולמת. כל כאלה לא יוכלו להיות חלק מחנוכת המשכן, מקום שנדרש בו טוהר המידות בכדי שהקול האמיתי ישמע ממנו. רק אלה נקיי הדעת ונטולי רבב יוכלו לשמש כמנהיגי העם במשכן כנסת ישראל.