"וכל העם ישמעו ויראו" (דברים י"ז י"ג) תקיעות בחודש אלול: פרשת שופטים וערב ר"ח אלול
פעמיים בפרשתנו מופיעות המילים "ישמעו ויראו" בהקשרים (שליליים) שונים, פעם ראשונה בדברים י"ז י"ג, "וכל העם ישמעו ויראו" ופעם שניה שם י"ט כ' "והנשארים ישמעו ויראו" וכפי שנראה יש לך קשר לימים אלה.
איתא בטור או"ח סי' תקפ"א, וז"ל:
תניא בפרקי ר' אליעזר: בראש חודש אלול אמר הקדוש ברוך הוא למשה, "עלה אלי ההרה" (שמות כד יב) שאז עלה לקבל לוחות אחרונות והעבירו שופר במחנה. משה עלה להר שלא יטעו עוד אחר ע"ג, והקב"ה נתעלה באותו שופר, שנאמר, "עלה אלהים בתרועה… וגו'" ( תהילים מז ו). לכן התקינו חז"ל שיהו תוקעין בראש חודש אלול בכל שנה ושנה, וכל החודש כדי להזהיר ישראל שיעשו תשובה, שנאמר, "אם יתקע שופר בעיר [ועם לא יחרדו…] וגו' " ( עמוס ג ו ), וכדי לערבב השטן. וכן נוהגים באשכנז לתקוע בכל בוקר וערב אחר התפילה.
דברים אלה של הטור מתייחסים אל מה דאיתא בפרקי דר' אליעזר פרק מו ( מהדורת רד"ל קי ע"א). ואולם כבר העיר הב"ח (על אתר) : ומה שכתב "וכל החודש וכו'" עד " לערבב השטן" ליתא בספרי פר"א דידן. וכן אין זה בדפוסים שלנו ואף לא בכתבי היד של פרקי דרבי אליעזר, אלא שהקטע מסתיים: לכן תקנו חז"ל שיהו תוקעין בר"ח אלול בכל שנה ושנה. הוי אומר, כל היתר תוספת היא (ועיין להלן). גירסתו של הטור לא באה לו מאביו הרא"ש, ואע"פ שקרובה היא לדברי הרא"ש אינה זהה להם. שכך כתב הרא"ש בסוף מסכת ראש השנה: תנא בפרקי דרבי אליעזר… ולכן התקינו חכמים שיהו תוקעין שופר בראש חודש אלול בכל שנה ושנה כדי להזהיר את ישראל שישובו בתשובה, שנאמר… וכדי לערבב את השטן שלא להשטין עם ישראל, ע"כ. וכן נהגו באשכנז לתקוע כל חודש אלול בוקר וערב אחר התפילה, עכ"ל. הרי שהרא"ש לא גרס את המילים "וכל החודש". נראה יותר שהטור התבסס על גירסתו של הראבי"ה (או נוסח המשותף להם) שכתב בסי' תקמב ( ח"ב עמ' 239): הכי תניא בפרקי דרבי אליעזר… ולכן התקינו חכמים שיהו תוקעין בראש חודש אלול כל החודש בכל שנה ושנה כדי להזהיר את ישראל שיעשו תשובה… וכדי לערבב את השטן שלא להשטין על ישראל וכו'. ומעניין כי גם הראב"ן האשכנזי, אף שלא גרס כגירסת הראבי"ה בפדר"א, בכל זאת נהג כמנהגו שכן כתב (בסו"ס סא): כדאמר בפדר"א: בר"ח אלול תקע משה בשופר ועלה בהר, וביוה"כ ירד ותקע בשופר, להודיע לישראל שיצומו, משום "ועיניתם את נפשותיכם" (ויקרא ט"ז לא, כג לב) ולפי שתקע משה בר"ח אלול נוהגים עדיין ישראל לתקוע מראש חודש אלול. הרי שגרס בראש חודש אלול, ונהג מראש חודש אלול. ובספר המנהיג, ה' ראש השנה סי' כב' ( מהדורת רפאל עמ' שכח) נאמר כי: מנהג צרפת להתחיל מראש חודש אלול ואילך לתקוע בכל יום, ויש לי סמך לדבר בפרקי רבי אליעזר:… לכן התקינו לתקוע בראש חודש אלול בכל שנה ושנה. והצרפתים עושים אף משם ואילך. וכן הוא המנהג לפי ליקוטים מספרי דבי רש"י (מהדורת א"א אורבך, ירושלים תשט"ז, עמ' פב 40 [שנב]}: : ומה שנהגו שתוקעין בשופר מר"ח אלול, מצאתי עיקר במדרש, וכן כתוב במקצת אגדות: בר"ח אלול אמר לו הקב"ה למשה, "עלה אלי ההרה"… וכן נוהגים לתקוע בכל שנה ושנה. רואים אנו שאף שהוא גורס כגירסתנו בפרקי דר' אליעזר, נוהג הוא בתקיעות במשך כל החודש. והטעם לכך הובא להלן שם ( עמ' פו, 44 [שנו] , וז"ל:
נוהגים העם לתקוע מר"ח אלול, לפי שכשעלה משה בפעם הראשונה לקבל התורה היה ו' בסיון וירד משה בי"ז בתמוז ושבר את הלוחות. ועלה בפעם שניה בי"ט בתמוז וגמרו אותם מ' יום בל' אב. ירד משה ועלה למחר בר"ח אלול לקבל לוחות האחרונות. אמרו ישראל: בתחילה כשעלה משה הטעה אותנו השטן לעשות עגל מסכה, ועתה בואו ונערבבו, והתחילו לתקוע בשופר, על כן נהגו הדורות לתקוע מן ראש חודש אלול וכל החודש כדי לערבבו לבלתי השטין על ישראל .
נמצאנו למדים כי טעם התקיעה בר"ח אלול הוא זכר להעברת קול שופר בר"ח אלול ואילו המנהג לתקוע אף ביתר הימים שבחודש אלול, שהוא מנהג אשכנז וצרפת, טעמו כדי לערבב השטן, ולא יטעו בעבודה זרה. וכך איתא בהדיא ברוקח האשכנזי סי' כ"ז (עמ' צ"ט) … תוקעין בשופר מראש חודש אלול, כי כן התקינו שיהו תוקעין מ' יום עד יום הכיפורים, על שם מ' יום אחרונים, שעלה משה למרום ואמר לתקוע בכל יום כדי שלא יטעו עוד בעבודה זרה. ובזה המלכות (דהיינו אשכנז) אין תוקעין כי אם עד ראש השנה וכו'. ואולם עניין זה אינו מבוסס ישירות על פרקי דרבי אליעזר. נראה א"כ כי הוצמדו המילים "וכל החודש" לנוסח המקורי שבפרקי דר' אליעזר, כדי להתאים את המקור למנהג הרווח ( כפי שרמזנו לעיל).
עד כאן למדנו לדעת כי ישנם ג' מנהגים שונים: א) לתקוע בראש חודש אלול (וגם במוצאי יום הכיפורים) וזה ע"פ פדר"א לפי הנוסח (המקורי) שלפנינו. ב) לתקוע מראש חודש אלול כל החודש כמנהג אשכנז וצרפת. ע"פ ליקוטים מספרי דבי רש"י, טור וכו'.
ג) לתקוע מ' יום מראש חודש אלול עד יום הכיפורים, על פי ספר הרוקח וכו'. את המנהג להתחיל מר"ח ולתקוע בכל יום ראינו בהמנהיג ובספרי דבי רש"י כמנהג צרפת, וברא"ש ר"ן וטור כמנהג אשכנז. ואילו בארחות חיים ( ה' ראש השנה סי' א, צו ע"ג) כתוב: טעם מנהג שנהגו בכל מקומות ישראל להתחיל ולתקוע בשופר בר"ח אלול, יש במנהג זה עיקר במדרש וכו'… נראה א"כ כי התפשט מנהג זה במהלך הדורות גם לפרובאנס, ואף ליתר ארצות אירופה וכו'.
ממה שראינו עד כה, אפשר היה לומר כי חילוקי המנהגים בעניין ימי התקיעה תלויים בגירסאות שונות שבפרקי דר' אליעזר. ואולם מסופקני אם אכן הייתה אי- פעם גרסה מקורית בפדר"א שגרסה כגרסת הראבי"ה והטור, "וכל החודש" יותר נראה (כפי שכבר כתבנו לעיל) שזוהי תוספת למקור, שהוצמדה אליו בזמן מן הזמנים בהתאם למנהג הרווח. ואכן מנהג זה, של תקיעות בכל ימי אלול, קדום הוא למדי, ואולי לא פחות קדום מפרקי דר' אליעזר עצמו. שהרי מצאנוהו בפיוט ארץ ישראלי קדמון, הוא קידוש ירחים דר' פנחס לחודש אלול וז"ל: כל שלשים ביבוב יגילון [לשמוח בשמחת זבולון] הרי לנו מפורש שכבר במאה הח' או הט' היה מנהג בארץ-ישראל לתקוע בכל ימי חודש אלול. נראה הדבר, כי מנהג א"י זה הועבר לאשכנז, כדרכם של הרבה מנהגי א"י, ומשם נתפשט לצרפת, פרובאנס ושאר הארצות.
גם המשך דברי הטור שהובאו לעיל: כדי להזהיר ישראל שיעשו תשובה, שנאמר "אם יתקע שופר בעיר…" וגו' "וכדי לערבב השטן", אף הם אינם בפדר"א כאמור. וכבר הרגיש הבית יוסף בקושי שבדברים הללו, וכתב שם (ד"ה "לכן תקנו"):
איכא למידק, שכבר הביא ראיה משופר שתקנו במדבר, ולמה ליה תו לאיתויי ראיה מ"אם יתקע שופר בעיר"? יש לומר, משום דאיכא למידחי: דאע"פ שעל ידי שופר נמנעו ישראל במדבר מלחטוא, אינו מפני שהשופר מיוחד לכך. שהוא הדין אם היו מעבירין כרוז היו נמנעים על ידיו מלחטוא. לכן הביא מ"אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו". דמשמע שקול השופר גורם להחריד האדם מפחד ה' ומהדר גאונו. ועוד יש לומר דמשופר של מדבר לא למדנו אלא שעל ידו נמנעו מלחטוא, אבל עדיין צריכים ללמוד שעל ידי קול שופר, אדם מתעורר לשוב בתשובה ולכן הביא פסוק ד"אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו".
המורם מכל המובא לעיל הוא שהתקיעות שבראש חודש אלול הן מכוח תקנות חכמים, ואילו יתר התקיעות שבחודש אלול וכו', אינן אלא מנהג אשכנז, שייתכן ששורשו במנהג ארץ ישראל מן התקופה הבתר תלמודית.
והנה נשאלתי כיצד נוכל לקיים נוהג זה בימינו אנו שהרבה בני אדם בדלים מבתי כנסיות, ועוד שישנם לא מועטים שיושבים בבידודם, ואין להם היכולת לשמוע קול שופר מפיו של התוקע. כלום ניתן להם לצאת ידי חובתם על-ידי שמיעת התקיעות באמצעים אלקטרוניים כגון ב"זום"
אכן מפורט במשנה ראש השנה ג' ז':
התוקע לתוך הבור, או לתוך הדות, או לתוך הפיתם, אם קול שופר שמע, יצא ואם קול הברה שמע, לא יצא.
המדובר כמובן, בתקיעות של ראש השנה שצריך לשמוע אותן ישירות ולא את ההד שלהן, או באמצעים אחרים בלתי ישירים. ואולם התקיעות שבאלול אינן חיוב דאורייתא, כאלו של ראש השנה, אלא דרבנן ומכוח המנהג, ועל כן אין המגבלות הללו תופסות לגביהן, אלא ראוי שכל העם ישמעו אותן ויראו. עוד העיר והאיר לי אחד. ידיד נפשי, שישנה דעה שתקיעות אלה החיוב שלהן הוא בתקיעתן ולאו דווקא בשמיעתן, ואולם כמובן השמיעה היא אשר עשויה להחריד את האדם מפחד בפני ה', ע"פ הפסוק המובא לעיל, "אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו". אומנם יש כבר חרדה בעם, אלא שצריך לכוונה לכך שנחזור בתשובה שממנה נזכה לרפואה ולגאולה.
ד. שפרבר ערב ר"ח אלול התש"פ
(בגימטריה תשובה מלב)
