פרשת "שלח לך" ומושג הבחירה החופשית
בראשיתה של הפרשה אנו קוראים כדלקמן:
"וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. שְׁלַח-לְךָ אֲנָשִׁים, וְיָתֻרוּ אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵן, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו, תִּשְׁלָחוּ–כֹּל, נָשִׂיא בָהֶם"
רש"י על המילים "שלח לך" כתב:
לדעתך, איני מצווה לך. אם תרצה שלח לפי שבאו ישראל ואמרו "נשלחה אנשים לפנינו" ( דברים א' כ"ב), כמה שנאמר "ותקרבון אליי כלכם" (שם) ומשה נמלך בשכינה, אמר: אני אמרתי להם שהיא טובה, שנאמר: "אעלה אתכם מעני מצרים" [אל ארץ הכנעני והחיתי והאמורי והפריזי והחוי והיבוסי אל ארץ זבת חלב ודבש] (שמות ג' י"ז) חייכם שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים למען לא יירשוה.
דברים אלה של רש"י מבוססים על המובא במסכת סוטה ל"ד ע"ב:
תניא: אמר ריש לקיש: "שלח לך"- מדעתך, והיינו דכתיב: "ותקרבון אלי ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו", "וייטב בעיני הדבר" ( שם פסוק כ"ג) "בעיני"- ולא בעיניו של הקב"ה.
הגמרא שם מוסיפה ומביאה טעם למה לא רצה הקב"ה בשליחותם של המרגלים. משום ד"וכי אדם זה בורר חלק רע לעצמו? ופירש רש"י שם: כלומר, אם הקב"ה צוה, כלום היה אומר לעשות דבר שסופו לבוא לידי תקלה.
והדברים מפורשים ביתר פרטים בבמדבר רבה, פ' שלח (ט"ז ז'), וז"ל:
דבר אחר: "שלח לך אנשים"- אע"פ שאמר לו הקב"ה "שלח לך", לא היה זה מן הקב"ה שילכו. למה? שכבר אמר להם הקב"ה שבחה של ארץ ישראל, "כי ה' אלקיך מביאך אל ארץ טובה" [אֶרֶץ, נַחֲלֵי מָיִם–עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת, יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה, וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן; אֶרֶץ-זֵית שֶׁמֶן, וּדְבָשׁ. אֶרֶץ, אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל-בָּהּ לֶחֶם–לֹא-תֶחְסַר כֹּל, בָּהּ; אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל, וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת. וְאָכַלְתָּ, וְשָׂבָעְתָּ–וּבֵרַכְתָּ אֶת-יְהוָה אֱלֹקיךָ, עַל-הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן-לָךְ] (דברים ח' ז'-י').
וכן הוא אומר "כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה [כִּי לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא, אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם: אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת-זַרְעֲךָ, וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק. וְהָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ–אֶרֶץ הָרִים, וּבְקָעֹת; לִמְטַר הַשָּׁמַיִם, תִּשְׁתֶּה-מָּיִם. אֶרֶץ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹקיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ: תָּמִיד, עֵינֵי ה' אֱלֹקיךָ בָּהּ–מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה, וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה."] (שם י"א י'-י"ב) …
ומהו "שלח לך אנשים"? אלא ישראל הן בקשו הדברים הללו, שבשעה שהגיעו לירש את התחומין אמר להם הקב"ה, "ראה נתן ה' אלקיך לפניך את הארץ" (שם, א', כ"א) באותה שעה נתקרבו ישראל אצל משה שנאמר "ותקרבון אלי כלכם", זהו שאמר עזרא "ולא שמעו אל מצותך וימאנו ישראל לשמוע ולא זכרו נפלאותך" (נחמיה ט', י"ז), וכן הוא אומר "לתור להם מנוחה" (במדבר י', ל"ג) אלא אמרו "נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו" (דברים א', כ"ב), אלא שלא האמינו. וכן בדוד אומר: "כי לא האמינו באלקים [ולא בטחו בישועתו (תהילים ע"ח, כ"ה) "ובתורתו מאנו [ללכת]" (שם פסוק י').
כמה יפה ומוכח הוא דיוק זה במילת "לך", כלומר שאחרי כל הבטחותיו של הקב"ה מתוך מיעוט אמונה בקשו הם לבחון את בואם לארץ ישראל, כאילו תוצאות בחינתה תהיינה יותר בטוחות מאשר הבטחתו של הקב"ה בכבודו ובעצמו.
ובדומה לכך דייק רש"י בריש פרשת לך לך על הפסוק שם, "ויאמר ה' אל אברם: לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" ( בראשית י"ב, א') – "לך לך"- "להנאתך ולטובתך". (וכן הוא בזוהר ח"א ל"ב ע"א: ר' שמעון אמר "לך לך"- לתקונך לגרמך והשווה זוהר ח"א ע"ז ע"ב) ואף שהרמב"ן השיג על דברי רש"י: בטענו כי תיבת "לך" לא ניתנה לדרשה, כי כן משפט הלשון, בכל זאת ראינו כי כן דרשו חז"ל מייתור לשון "לך" בפרשת המרגלים , כפי שראינו לעיל.
ממילת "לך" בשתי הפרשיות הללו למדונו רבותינו ז"ל דבר שהוא מיסודות האמונה היהודית, דהיינו שהרשות נתונה לבני אדם להחליט לעצמם לעשות את הדבר הטוב או לטעות ולעשות את אשר לא יעשה. כי אף שהכל צפוי, עדיין הרשות נתונה, וכלשונו של ר' עקיבא במשנת אבות ג' ט"ו , וכפי שביאר לנו ר"ע מברטנורה שם: בידו של אדם לעשות טוב ורע כדכתיב "ראה נתתי לפניך היום את החיים [ואת הטוב ואת המות ואת הרע… ובחרת בחיים] ( דברים ל', ט"ו, כ') .
הוי אומר, שהבחירה בידינו.
מושג בסיסי זה שיש לאדם חופש הבחירה לנווט את דרכו בחיים, מנוגד הוא לאמונות מזרחיות שונות (ולמקצת הכתות הנוצריות) המאמינות ב"דטרמיניזם" וב predestination כלומר: ההשקפה שפעולות האדם נקבעות מראש ומונעות ממנו יכולת של בחירתו החופשית. וכך מאמינים בני הודו שבלידתו של אדם נחרט על מצחו בקיצור תולדות גורלו, ואין מנוס ומפלט ממנו. חריטה זו אינה נראית לעין ואולי היא בבקעים שבגולגולת. חריטה- כתיבה זו הושמה על מצחו של כל ילוד בליל שישי ללידתו על ידי vidhatr או Dhatr אחד ממשמשיו של ברהמה בורא העולם, שתפקידו לסדר את דרכי העולם לפי כללי הקארמה, וכן לקבוע את כל מהלכי החיים , במעין גזירה שאינה ניתנת לערעור. אף באמונה המוסלמית מצינו את המושג "קיסמט", שעל פיו נקבע לכל אחד ואחד מאז בריאת העולם כל פרטי חייו, כי כל אשר היה ויהיה בכל הקוסמוס כולו נגזר מראש ואין בכוחו של בר אנוש לשנות, כי זה בגזירותיו של המעבר להשגה. ואם אכן הכל צפוי ואין הרשות נתונה מה מקומם של שכר ועונש? ואילו באמונה היהודית הבוחר בחיים זוכה לברכתו של הקב"ה (ראה דברים ל' ט"ו-ט"ז) ומי שבוחר ללכת בדרך אחרת חו"ש לא יאריך ימים (שם י"ח) הרי שבידינו הדבר, ואין המילה "לך" בשני המקראות הללו משום ייתור לשון, אלא לימוד עמוק ויסודי הנותן לנו את מלוא האפשרויות לנווט את אורחות חיינו לטובה, ובשכר זה יברכנו הקב"ה בשפע חיים ויסיר מעלינו כל מחלה וכל פגע רע בקרוב בימינו, ונאמר אמן.
