בחירת אישה וכיבוד הורים, פרשיות תולדות-ויצא תשפ"ב
בבראשית כ"ח א'-ז' (פרשת תולדות) מצווה יצחק את בני יעקב, "ויצוהו ויאמר לו, לא תקח אשה מבנות כנען. קום לך פדנה ארם ביתה בתואל אבי אמך וקח לך משם אשה מבנות לבן אחי אמך". ואכן יעקב יוצא מבאר שבע חרנה (שם כ"ח ב') מגיע לביתו של לבן, ומקיים את צוואת אביו ולוקח לו לנשותיו את רחל ולאה "מבנות לבן" ועובד אצל לבן שנים רבות עבורן ומקיים את בקשת אביו יצחק.
והנה בשבועות האחרונים עסקנו בכלל של "העוסק במצוה פטור מן המצוה", והבהרנו שכלל זה תקף אך ורק כאשר שתי המצוות הן באותה דרגה, כגון ששתיהן "בין אדם לבוראו", או ששתיהן "בין אדם לחברו", ואולם אם אחת מהן היא בין אדם לבוראו והשנייה בין אדם לחברו, זו האחרונה גוברת על חברתה והיא אשר חייבים לקיימה. הבאנו דוגמאות לכך, ואף היוצא מכלל זה, דהיינו של תלמוד תורה שהיא לכאורה מצוה שבין אדם לבוראו, "כנגד כולם" כלומר אף מצוות שבין אדם לחברו. והנה בסוף פרשת תולדות נאמר "וירא עשו כי רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו. וילך עשו אל ישמעאל, ויקח את מחלת בת ישמעאל בן אברהם אחות נביות על נשיו לו לאשה", (בראשית כ"ח ח'-ט'). וכתב בעל תורה תמימה (שם עמ' 250 אות ד'): וזה שכתב המהרי"ק שורש קס"ז והובא ברמ"א ליורה דעה סוף סימן ר"מ, בהלכות כיבוד אב, דבעניין נישואין לא שייך כיבוד אב, דהיינו אם האב מוחה בבנו שלא ישא אישה פלונית, אין הבן מחוייב לשמוע לו אם רוצה בה, ועיין שם בביאורי הגר"א, וצריך עיון לפי זה מפרשה זו, שציווה יצחק על יעקב "לא תקח אישה מבנות כנען" (בראשית כ"ח א'), ואם מן הדין אינו מחוייב לשמוע לו לא הוה ליה לומר בלשון ציווי, אלא בלשון בקשה וגו'.
ומיישב בעל התורה תמימה את קושייתו זו בזה הלשון: ואמנם יש סברא לומר דאם בני המשפחה נזהרין להתחתן במשפחה ידועה, על כגון זה יש לאב לצוות על בנו שלא להתחתן באותה משפחה, דכן מצינו בגמרא בעינינים שונים שיש לבני משפחה למחות באחד מבני המשפחה. וכן היו האבות נזהרין להתחתן בכנען, וכמה שאמר אברהם לאליעזר "לא תיקח אישה לבני מבנות הכנעני" (בראשית כ"ד ג'). ובפסחים נ' ע"א בא אברהם והזהיר על יצחק שלא להתחתן בכנען (שם כ"ח א') מבואר שהיה אצלם מניעת חיתון זה למסורת אבות, ולכן היה בכוחו של יצחק לפקוד על יעקב בזה. וחידוש שלא נתעוררו הפוסקים בענין זה, עכ"ל.
ואולם, במקרה זה מדובר במצות כיבוד אב ואם שהיא בין אדם לחברו, ומצוות פרייה ורבייה, כלומר נישואין, שאף היא בין אדם לחברו. ועל כן פשוט הדבר שמי שמבקש לקיים את "מצות הנישואין" והוריו מתנגדים לבחירה, ולאותה אישה שמבקש הוא לקשור איתה את חייו, מצוה זו של "הנישואין" שבה הוא עוסק כעת פוטרת אותו ממצות כיבוד הורים. אך ברור הוא שכאשר אפשר לקיים את שתי המצוות הללו גם יחד, מה טוב ומה נעים הדבר. ואף אם נראה הדבר מתמיה, שההלכה קובעת שמצוה כה חשובה של כיבוד אב ואם נדחית היא בפני רצונו של הבן לבחור לו את אשתו הנראית בעיניו כראויה לו, מובן היטב העניין, כי הסברה נותנת שמאחר שבחירה זו מרכזית היא בחייו של הבן, ועתיד הוא לחיות איתה לאורך שנים, ולא עם הוריו, אינו מחוייב בכיבוד רצון הוריו. וזה שנאמר בפסוק בבראשית ב' כ"ד, "על כן יעזוב איש את אביו ואמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד".
ובפרקי דרבי אליעזר, פרק ל"ג, נאמר: מכאן אתה למד, עד שלא לקח אדם אישה, אהבתו הולכת אחר הוריו. לקח אישה- כלומר- בחר לו אישה- אהבתו הולכת אחרי אשתו, שנאמר, "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו". וכי יעזוב איש את אביו ואת אמו ממצות כיבוד? אלא שאהבת נפשו דובקת אחר אשתו, שנאמר "ודבק באשתו".
והנה הדבר פשוט ומובן הוא שקביעת עתידם של בני אדם, כלומר גם איש וגם אישה תלויה בבחירתם הם. וכפי שלמדנו לעיל אף בדין מיאון, שבת אשר נתבקשה על ידי אביה בעודה בילדותה, ולכשגדלה והגיעה לבגרות, כלומר לגיל שתים עשרה, החליטה שאינה רוצה במי שבחר לה אביה. יכולה היא למאן ולבטל את האירוסין או הקידושין, והיא פטורה לשוק. וענין זה הוא אף אם יהיה מיאונה נגד רצון אביה, כי רצונה להשתחרר מכבלי נישואיה ולבחור לעצמה את בחיר ליבה דוחה את מצות כיבוד הוריה, כי עוסקת היא במצוה ונפטרת ממצוה אחרת. אך מובן הוא מאליו שבמקרים כאלה נדרש שיקול דעתם של שני הצדדים בכדי לאשר את קיומן של שתי המצוות ותהא הברכה שרויה על כל המשפחה כולה, אבות ובנים גם יחד.
