"צדק מלאה ימינך" (תהילים מ"ח י"א) פרשת תצוה תשפ"ב

נשאלתי השבוע על ידי ידיד שבחוץ לארץ איפה בירושלמי מופיע מאמר מסוים על חסיד שוטה. ועניתי לו שזה נמצא בירושלמי סוטה ג' ד', דשם איתא: אי זהו חסיד שוטה? ראה תינוק מבעבע בנהר אמר: לכשאחלוץ תפילי אצילנו. עם כשהוא חולץ תפיליו הוציא זה את נשמתו… וכו'.  וכתב הקרבן העדה שם, ד"ה כשאחלוץ תפיליי אצילנו: שמתיירא שיתמוססו תפיליו במים ויבואו לידי מחיקת השם. וזהו חסידות של שטות, דאין לך דבר העומד בפני פיקוח נפש, כי אולי ימות בתוך שהוא חולץ תפיליו. ( וראה הערתו של ר' ישכר תמר, בעלי תמר לסוטה שם, שהשיג על דבריו של הקרבן העדה.)

וכבר כתבתי בעבר בהרחבת דברים כי ישנן שני סוגי מצוות, אלה שבין אדם למקום, ואלה שבין אדם לחברו, וכאשר ישנה התנגשות ביניהם, אלה שבין אדם לחברו גוברות על אלה שבין אדם למקום, והבאתי ראיות רבות לכך, ואכמ"ל.

והנה מצאתי כי על הפסוק בפרשתנו  "שתי כתפת חברת יהיה לו אל שני קצותיו וחבר" (שמות כ"ח ז') הביא ר' מ"מ כשר, בתורה שלמה שם קס"א-קס"ב, אות מ"א, את אשר נמצא אצל פילון האלכסנדרוני בספרו שו"ת סי' ק"ח, שכתב שיש כאן רמז מוסרי. וזה לשונו: מדוע כתוב על שתי הכתיפות החוברות "אל שני קצותיו" וחובר? הכתפות מציינות מלאכה מכובדת, כי הן חלקים של הבגד הקדוש, ודברים מקודשים הם גם מכובדים. יש שתי צורות של מלאכה: אחת היא הרצון לשמש את האלוקים ורדיפת הצדק, השניה היא להיטיב עם בני אדם אשר אותה אנו מכנים בשם טוב-לב ואהבת האדם. לכן מעורר אותנו אלוקים להקדיש את עצמנו לכל מלאכה ולהתכתף לכל עבודה. משה רוצה ששני דברים אלה יהיו ידועים, כלומר, "כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל" (בראשית ל"ב כ"ט). מבין שתי הכתפות אחת צריכה להיות בצד ימין ואחת בצד שמאל. ובכן זו שעל צד ימין קיבלה את מקומה כדי לשמש את האלוקים- מלאכת הראיה להתמדה ומסירות, בעוד שזו  על צד שמאל קיבלה את מקומה כדי לעזור לבני אדם ולמחשבות טובות אודותם, לכאורה, שני "הצדדים" הללו שבלשונו של פילון מקבילים הם לשני סוגי המצוות שהזכרנו לעיל, (אף ש"רדיפת צדק" לכאורה שייכת לקטגוריה השנייה אלא אם כן נפרש את עשיית הצדק כרדיפה אחר הצדק האלוקי המוחלט).

והנה בכל מקום נחשב צד ימין החזק והחשוב יותר מאשר צד שמאל. ראה למשל בחולין צ"א ע"א, על הפסוק בבראשית ל"ב כ"ו, "ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו". אמר רבא: אמר קרא בירך- הימינית (נ"א: המיומנת) שבירך וכו'. וכן בברכות מ"ג ע"ב למדים אנו כי כל דבר שמברכין עליו צריך להיות בימין. ושם ס"ב ע"א אומר רבא, שהתורה ניתנה בימין, שנאמר "מימינו אשדת למו" (דברים ל"ג ב'). עוד ראה בבית יוסף לאורח חיים סי' ל"ב ס"ק ה' בשם ספר התרומה סי' ר"ב דכתיבת פרשיות של תפילין צריכה להיות ביד ימין, ואם כתב בשמאל פסול, דכתיב "וקשרתם… וכתבתם" (דברים ו' ח'-ט'), מה כתיבה בימין אף קשירה בימין וגו'. וזה על פי מנחות ל"ז ע"א בדעתו של ר' נתן. (וכן הוא בראש, הלכות קטנות, תיקון תפילין, סמ"ג עשין כ"ב, ק"ז, ג'. אורחות חיים הלכות תפילין סי' כ"ה, הגהות מיימוניות פ"ב, והובא בשולחן ערוך, אורח חיים ל"ב ו'. וראה בתורה תמימה לדברים י' ח', אות מ"ד, שנזדמנה לו טעות דפוס בבית יוסף שם, ותיקן אותה, אך לא היה צורך בכך.) ועוד רבות כאלה. ולעומתו צד שמאל הוא החלש, כפי דאיתא במנחות ל"ז ע"א: "[וקשרתם לאות על] ידך" (דברים ו' ח')- רב אשי אמר: מ"ידכה" כתיב בה"י- כהה, וכו'. ורש"י שם ביאר  מדכתיב בה"י, כהה, משמע, לשון נקיבה. שמע מינא בשמאל קאמר… ידכה, יד כהה עמיא בלא כח, וכו'.

ואולם, מאחר והראנו לדעת כי מצוות שבין אדם לחברו גוברות על אלה שבין אדם להקב"ה, נראה לי לשנות את דרשתו של פילון ולהחליף את כיוונם של דברים משמאל לימין. כלומר,  שצד ימין קיבל את מקומו כדי לעזור לבני אדם וכו', ואילו הצד השמאלי קיבל את מקומו כדי לשמש את הקב"ה, וכו'. ונראה לי כי ענין הימין והשמאל בעל משמעות לבני האדם הפועלים בעולם המעשה, אשר גופם משמש אותם. בנוגע לאלוקות אין כל משמעות שכזו ולפיכך מיותר לציין באיזו יד ייעשו המצוות שבין אדם למקום. ובלאו הכי גם אם הצד השמאלי הלכאורה חלש ישמש למצוות שבין אדם למקום הרי שהוא יהיה חזק. לפיכך, נדמה לי כי מתאים לומר שצד ימין קיבל את מקומו לקיום מצוות בין אדם לחברו, בשל הסימבוליקה הנדרשת ליצירי בשר ודם.

ועתה, נחזור לעניין שבו פתחנו, שבו ראינו כי אין לנהוג בחסידות שגויה, ולעכב קיום מצווה כלפי הזולת עד שנסיים מצוה כלפי המקום, אלא שיש להזדרז לקיום המצווה שבין אדם לחברו, ולעזור מיד לזולת בשעת דחקו. וכתב הר"י תמר (שם) בזה הלשון:.. הגאון החסיד, רבן של ישראל, רבי חיים מבריסק זצ"ל, מתוך חסידות נטה להחמיר בשאלות. ומפני כן מסר את ההוראה בשאלות למורה הוראה הרה"ג רבי שמחה זעליג ז"ל. אולם אם הייתה שאלה על דבר חולה בשבת או ביום הכיפורים, הקל מאד וציוה לעשות כל המלאכות ואכילה ביום הכיפורים. ושאל לו הרב רש"ז: רבי, האם שבת ויום הכיפורים אינם שאלה שכבוד תורתו נוהג להיפך משיטתו, שהוא מקל בזה מאוד? וענה הגאון: אינני מקל חלילה בשבת ויום הכיפורים, אלא שאני מחמיר גדול בפיקוח נפש וכדין תורה… וכו'.

עוד הוסיף הרב תמר שם: ודומני שבתשובות הרשב"א כתב הטעם שאין מברכין על הצדקה, דשמא להיותו חסיד, ירצה לכוון בברכה, ועד שיברך יוציא העני את נשמתו, ויש סמך לזה מהנ"ל וכו'. (וראה תיאורו של הרב ש"י זוין, בספרו אישים ושיטות, עמ' 65-62.)

ויהי רצון שנזכה לקיים את אלה וגם את אלה, כי אלו ואלו דברי אלוקים חיים (ערובין י"ג ע"ב, גיטין ו' ע"ב.)