חוברת "ציונות דתית מתונה" – מניפסט רעיוני

המניפסט יוצא לאור בחסות "המרכז הרעיוני של תנועת נאמני תורה ועבודה"

הקדמה

מטרת הדברים הבאים היא להציב יסודות למחשבה ציונית-דתית מתונה, המשלבת תורה עם דרך ארץ ופתוחה לעולם המודרני וערכיו. פעמים רבות נוצר הרושם שמשנה סדורה קיימת רק בצדדים הקיצוניים של המפה הרעיונית, שכן נטייתן של עמדות קצה להיות קלות יותר לניסוח ודברור. מנגד, לדוגלים בעמדות מורכבות ומתונות יותר, קשה לא פעם להנהיר את אמונותיהם ולבטאן בצורה קוהרנטית. בשל כך הם עלולים להיחשב רפי רוח וחסרי רצינות אידיאולוגית ורוחנית.

אך רושם זה איננו נכון. לתפיסה הציונית הדתית המתונה שדרה אידיאולוגית רחבה ועומק רוחני. עמדותיה נחרצות, הגם שהן מורכבות. אמנם, יש להודות שחסרה לה הגות שיטתית כתובה, המציגה באופן בהיר, תמציתי וחד את עקרונות משנתה. אבל חיסרון זה איננו עדות לחולשתה האידיאולוגית, שעומדת וקיימת.

כדי להשלים מעט מחוסר זה, נכתבים הדברים הבאים, שהנם בעלי חשיבות גדולה במיוחד בימים אלה, בהם רבים מבני הציונות הדתית חשים ללא בית. דברים אלה הנם עקרונות תמציתיים בלבד של השקפה רחבה ועמוקה.

יסודות רעיוניים

תפיסת עולם ציונית דתית מתונה נובעת ממקורות שונים. יסודה הוא בדרכם והגותם של מבשרי הציונות – הרב יהודה אלקלעי, הרב צבי הירש קלישר, הרב יצחק יעקב ריינס, הרב יצחק ניסנבוים ועוד – אשר דיברו על קידום הגאולה בדרך הטבע, תמכו ברעיון הציוני, שילבו לימוד תורה והשכלה כללית ועוד. היא יונקת מתורת הראי"ה קוק, אשר קראה לתחיית היהדות במדינת ישראל, השבתה לממדים האוניברסליים שלה, ולשילוב הכרחי של הכוחות השונים הפועלים בחברה העברית לצורך גילוייה המלא.

עולם רעיוני זה מתבסס גם על הוגי תנועת הפועל המזרחי, כדוגמת שלמה זלמן שרגאי, שמואל חיים לנדוי (שח"ל), משה אונא ויוסף בורג, אשר דגלו בערכי 'תורה ועבודה'; ומאמץ אל קרבו גם את תפיסות עולמה של האורתודוקסיה המודרנית מארצות הברית ואנגליה, שמייצגיה הם הרב יוסף דב סולוביצ'יק, הרב אהרן ליכטנשטיין, הרב יונתן זקס ועוד, הדוגלות בשילוב תורה עם מדע, מסורת עם מודרנה ועוד. מקור מרכזי נוסף הוא תורתם של רבני צפון אפריקה, כדוגמת הרבנים יוסף ושלום משאש, הרב כלפון הכהן, הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל והרב חיים דוד הלוי, אשר תמכו בכל ליבם ברעיון הציוני, הפגינו פתיחות לערכי העולם החדש ונהגו במתינות הלכתית, המקרבת את הציבור לתורה ואת התורה לציבור.

אם לזקק את המכנה המשותף לכלל המקורות המעצבים את עולמה הרעיוני של הציונות הדתית המתונה, אפשר לומר שהיא צומחת מתוך מיזוג של מקורות סמכות שונים – בין אם מדובר ב'תורה ועבודה' או ב'תורה ומדע'; בין אם מדובר בשילוב "הדין, השכל והזמן" של הרב יוסף משאש, או "הקודש, האומה והאנושיות" של הראי"ה קוק; הציונות הדתית המתונה מפגינה פתיחות למגוון של מקורות סמכות ומבקשת לשלב ביניהם.

תפיסה ציונית דתית מתונה מתנגדת לפונדמנטליזם רעיוני, המתבונן על החיים מנקודת מבט אחת בלבד. "כל האומר אין לו אלא תורה… אפילו תורה אין לו" (בבלי יבמות קט, ע"א). תפיסה זו מכירה בכך שאלוהים מתגלה בעולם בדרכים שונות. הוא לא רק נותן התורה אלא גם בורא העולם, שחנן את האדם בשכל ובבחירה חופשית, הוא שליט ההיסטוריה וגם מקור החכמה שניבטת בטבע. צורות ההתגלות השונות מטילות על האדם חובה לכרות להן אוזן ולהתחשב בכולן יחד כדי להגיע לשלמות. כל זה מוביל לתפיסת עולם מורכבת, הממזגת קולות וערכים שונים, ומציגה אופק מחשבה רחב היקף.

יש לא מעט ערכים ונורמות שעליהם תפיסת עולם ציונית דתית מתונה מבססת את דרכה. בראש ובראשונה יש לציין כמובן את התורה וההלכה, שלהן היא מחויבת באופן מלא. אבל מעבר לכך ציונות דתית מתונה מכירה במדע, במוסר הטבעי, בשכל הישר, בדרך הארץ, בכבוד האדם, בציונות, בערבות הדדית, בהשכלה כללית, בחירות, בתרבות עכשווית ועוד, כמקורות סמכות. ציונות דתית מתונה אינה מתכחשת לעובדה שלא פעם עלולה להיווצר סתירה בין המקורות הללו אבל היא מקבלת על עצמה את האתגר להתמודד עם הסתירה ולעתים לחיות איתה, חרף הקושי שכרוך בכך. עמדה אמיצה זו אינה מוותרת לעצמה אלא מטילה על האדם אחריות להפעיל את מכלול כוחותיו כדי להכיר לעומק את המסורת ואת העולם, לסרב להסתפק במקובל ובידוע ולחתור תמידית למעשה הטוב והישר במציאות משתנה.

את הדרך הזו, שבה אוחזת ציונות דתית מתונה, אפשר לזהות כ"דרך האמצע", המוכרת מהספרות הפילוסופית והדתית. לדרך זו נתייחס להלן.

התורה והאמונה

טרם נעסוק בדרך האמצע, יש לציין את היסודות האמוניים של תפיסה ציונית דתית מתונה. בסיס המחשבה הציונית הדתית המתונה איננו נעוץ בצמיחתו של עם ישראל כי אם בעולם הכללי. סדר התורה, הפותחת בתיאור בריאת העולם ומשם עוברת להתפתחותו של עם ישראל, מכתיב את כיוון המחשבה מן האוניברסלי אל הפרטיקולרי ובחזרה. הווה אומר: תכליתו של עם ישראל אינה מרוכזת בעצמו אלא בהובלת תיקון העולם כולו.

מכאן צומחת החשיבות שמעניקה תפיסה ציונית דתית מתונה לסוגיות אוניברסליות, כמו קיימות, התנגדות לזיהום, דאגה לבעלי חיים, ועוד. האמונה באלוהים שברא את העולם מחייבת את כל בני האדם להתייחס בכבוד לכל דבר נברא ולהימנע מניצול בלתי ראוי שלו. על כך נוספת האמונה שאלוהים ברא את האדם – כל אדם – בצלם אלוהים. קביעתו של הרב אברהם יהושע השל, כי או שצלם אלוהים קיים בכל אדם או שהוא לא נמצא אצל אף אדם (נאום בכנס דת וגזע, 1963), היא עיקרון מנחה, המבסס המחויבות להתייחס בכבוד לכלל בני אדם, להגן על זכויותיהם ולהיות רגישים לצרכיהם, בין אם הם יהודים ובין אם לא.

על בסיס השקפה זו יש להבין את תפקידו ההיסטורי של עם ישראל ושל התורה בכלל. בחירת ישראל אינה מבטאת עליונות על שאר העמים אלא שליחות. אם עם ישראל יממש את שליחותו הוא יוכיח את הבחירה בו. אלמלא כן, הוא לא יהיה שונה מאף עם אחר בהיסטוריה. תפיסה ציונית דתית מתונה מאמצת את עמדת הרמב"ם מבחינה זו, שאינו יוצר הבחנה בין יהודי ללא-יהודי מבחינת הפוטנציאל האנושי.

הייעוד האוניברסלי מכונן אחריות לא רק לשמור את התורה והמצוות אלא גם לדאוג למימוש החזון: "ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את כל החקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה" (דברים ד, ו). לא מדובר ברצון "למצוא חן" בעיני אחרים אלא בהבנה עמוקה של התכלית האוניברסלית של התורה והצבתה כאבן בוחן לקיום נכון שלה. מכאן צומחת הרגישות לכל דבר שיכול להיתפס כחילול השם בעיני יהודים ושאינם יהודים. תפקידנו, במיוחד בעת הזו, הוא לקדש שם שמים בעולם ולהימנע מחילולו, כפי שהורה הרב יהודה עמיטל.

תפיסה ציונית דתית מתונה ספוגה באמונת חכמים, מתוך אמונה מוחלטת בתורה שבעל פה הנלווית לתורה שבכתב. אולם, כפי שהורה הרב נחום אליעזר רבינוביץ' (בספרו מסילות בלבבם), אמונת חכמים אין משמעה הימנעות מביקורת וחשיבה עצמית. להפך; אמונת חכמים מחייבת להאמין שדברי חכמינו הם בעלי טעם והגיון ועל כן האדם נדרש ללמוד ולהתאמץ להבין את דבריהם לאשורם. רק מתוך הבנה ברורה שלהם ניתן יהיה להסיק מה המעשה הראוי לזמננו.

אמונת חכמים שכזו מצמיחה מבט מפוכח על חכמי התורה. ציונות דתית מתונה מתנגדת להערצה עיוורת של רבנים ורבניות ושוללת את דוקטרינת דעת תורה, שאין לה כל מקור מבוסס במסורת ישראל. היא מחנכת את אנשיה להוקיר ולכבד את המנהיגים הרוחניים ולהקשיב להם, אך עם זאת להיזהר מביטול עצמי כלפיהם ולהפעיל תמיד את חוש הביקורת האישית על הנעשה או הנאמר על ידיהם.

ציונות דתית מתונה מאמינה שכדי לכונן הבנה תורנית שלמה ומלאה, יש צורך בלימוד כלל המקורות: תורה, נביאים וכתובים, משנה וגמרא, ספרות ראשונים ואחרונים, הלכה, אגדה ומחשבת ישראל. יתרה מכך, ציונות דתית מתונה סבורה שחובה לשלב בלימוד המסורתי שיטות לימוד מודרניות, ובהן גם מחקריות, כל עוד מטרתן היא לגלות את האמת. ציונות דתית מתונה לא נרתעת מפני קשיים שעשויים לצמוח משילוב זה ומאמינה ששילובם דווקא יכול להעשיר ולהעמיק את ההבנה התורנית, כפי שכתב הראי"ה קוק באגרותיו (א, קלד).

 

 

דרך האמצע

פילוסופים קדומים הכירו בכך שהקיום האנושי מורכב. בכל אדם טמונים כוחות שונים ונטיות שונות. הדרך השלמה איננה להתכחש לאף אחד מן הכוחות ומן הנטיות הללו אלא לאזן ביניהם. מכאן התפתחה תורת "דרך האמצע" המטילה על האדם חובה לנקוט במידה הממוצעת.

הרמב"ם היה ההוגה היהודי המובהק ביותר שאימץ דרך זו. הוא ביטא אותה בתורת המידות שלו, כפי שכתב בהלכות דעות (א, ו): "ציוו חכמים הראשונים שיהא אדם שם דעותיו תמיד, ומשער אותן ומכוון אותן בדרך האמצעית, כדי שיהא שלם"; אולם גם בהגותו המקיפה נראה שאחז בדרך דומה. הרמב"ם שילב הלכה ופילוסופיה בחיבוריו ההלכתיים, וכתב את ספרו הפילוסופי 'מורה הנבוכים' במטרה להציע מענה מאוזן לסתירה בין פשטי המקראות למחשבה הפילוסופית. את מצוות התורה פירש בדרך שרואה בהן מתכון לחיים בריאים ומאוזנים: "אמר 'חוקים ומשפטים צדיקים', וכבר ידעת כי עניין צדיקים מאוזנים" (מורה הנבוכים ב, לט). היינו, מצוות התורה מעניקות מקום ראוי לכלל כוחות הגוף והנפש, בלי הפרזה באף אחד מהם, באופן שיאפשר לאדם לבטא באופן מקסימלי את מעלתו כברוא בצלם אלוהים.

הרב נחום נורמן לאם, ראש ישיבה אוניברסיטה בארה"ב, כינה בעקבות כך את התנועה שהוביל בשם "אורתודוקסיה מרכזית" (Centrist Orthodoxy), והרב אהרן ליכטנשטיין, ראש ישיבת הר עציון, זיהה את דרך האמצע עם "דרך ה'", שבה התייחד אברהם ובגינה נבחר על ידי ה': "כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט" (בראשית יח, יט). על פי ההלכה, אפילו בבית דין, מקום המשפט והצדק, דרך הפשרה עדיפה על פני חיתוך הדין, שכן כך באים לידי ביטוי ערכים נוספים המרכיבים את האמת, כמו השלום והצדקה (בבלי סנהדרין ז, ע"ב; שולחן ערוך חושן משפט יב, ב).

בהקשר הפוליטי, התבטא הראי"ה קוק בדרך דומה, כשטען ששלושה כוחות פועלים בחברה היהודית המתחדשת בארץ ישראל – הקודש, האומה והאנושיות, המתבטאים בשלושה זרמים: האורתודוקסיה, הלאומיים והליברליים. לדבריו, השלמות אינה נמצאת באף כוח לבדו אלא דורשת את שיתוף הפעולה ביניהם. יתרה מכך, לדברי הראי"ה על כל האוחזים בכוח אחד מבין השלושה להכיר בערך הכוחות המנוגדים להם, אשר מאזנים אותם ומעמידים אותם על שיעורם הנכון.

האחיזה בדרך האמצע נעשית בצורה מודעת ומכוונת. היא אינה ביטוי לוויתור או חולשה אלא הכרעה המבטאת עוצמה. ההולך בדרך האמצע דבק במנעד רחב של דעות וערכים ומשקללם יחד. הוא אינו נכנע להם אלא מאזן ביניהם. בשל כך, אין לצפות מההולך בדרך זו לדבוק בעמדה קבועה מראש. בשל ריבוי מקורותיה, דרך האמצע צפויה לייצר לעיתים עמדות שונות בהתאם למציאות המתחלפת. עמדות שהיו נכונות בעבר עשויות להשתנות בזמן אחר, וגם במציאות נתונה אחת ייתכן שהיא תתבטא באיזונים שונים.

דרך האמצע משתקפת במונח 'מתינות' שבו אני משתמש בחיבור זה. המתינות אינה פשרנות. בעוד פשרנות מבטאת רפיון רוח, המתינות מבטאת עוצמה. מתינות היא ביטוי לנטיית נפש כמו גם להלוך רוח, המשתקפים בכלל מישורי החיים – ביחס לגוף, בנפש, ביחסים החברתיים, בעמדה הפוליטית, בהשכלה, בדת ועוד. המתינות מרחיבה ומצמצמת. היא קוראת לאדם להקשיב למגוון רחב של קולות וכוחות ולתת להם מקום בעולמו, אך מתוך כך לאזן ביניהם ולהגביל אותם כדי לתת להם את משקלם הנכון. בצורה הפוכה פועלת העמדה הקיצונית. זו מצמצמת את נקודת המבט לעבר דעה או נטייה אחת, ואותה היא מחילה על כל תחומי החיים. זו עמדה בעייתית שעלולה לגרום נזקים משמעותיים. המתינות, לעומת זאת, מצמיחה חיים.

בסעיפים הבאים נראה כיצד תפיסה זו של ציונות דתית מתונה מתבטאת בסוגיות שונות העומדות על סדר יומה של יהדות זמננו.

מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית

ציונות דתית מתונה מאמינה שתקומת מדינת ישראל מבטאת את התגשמות חזון הנביאים. היא סבורה שהישגיה המטאוריים של המדינה היהודית, אשר הצליחה תוך מספר עשורים בודדים לצמוח לכדי מדינה בעלת כוח צבאי, כלכלי ומדעי, מהמתקדמים בעולם; לקבץ לארץ מיליונים רבים של יהודים; להתיישב בכל חלקי ארץ ישראל; ולכונן מחדש את ירושלים כבירתה – הישגים אלו הם תופעה ניסית המוכיחה את חותמו של אלוהים בהיסטוריה. מכאן צומחת החובה לתמוך במפעל הציוני, לציין את החגים הלאומיים, ולהודות לאלוהים על הנס המתממש של חזרת העם היהודי לארצו.

אולם מבחינתה של ציונות דתית מתונה תפיסה זו איננה מהווה ערובה לכך שגורלה ועתידה של מדינת ישראל מובטחים. ציונות דתית מתונה אינה משיחית במובן הזה שהיא אינה מתיימרת לקבוע שאנו מצויים בתהליך גאולה שאינו הפיך. לצד ההכרה בפלא התקומה, ציונות דתית מתונה עומדת בענווה מול המתרחש ומודה שאין אנו מסוגלים לדעת להיכן הדברים הולכים. עמדה זו מולידה בה רגש אחריות לנעשה במדינה, תחושת חובה לצד הכרה בזכות. אם לא נפעל להקמת חברת מופת על אדני היושר, הצדקה והמשפט, כפי שהורו הנביאים, אם מדינת ישראל לא תממש את ייעודה להיות מקור של ברכה לכלל משפחות האדמה, לא בטוח שנתמיד להתקיים כאן. חורבן בית שלישי, ח"ו, אכן עלול לקרות.

מסיבה זו, ציונות דתית מתונה איננה מקדשת את המדינה אלא מתבוננת עליה בהערכה גדולה המשולבת בחשדנות וביקורתיות. המדינה אינה בעלת ערך מצד עצמה אלא היא רק כלי – כלי מרכזי וחשוב – למימוש יעדיו הרוחניים של העם היהודי, ועל כן היא נבחנת לאור יעדים אלה. אם אין היא משרתת את ערכיו הרוחניים של הלאום היהודי, בטלה משמעותה וחשיבותה.

מבט מאוזן זה יכתיב את יחסה של ציונות דתית מתונה למגוון מרכיבים בממלכתיות הישראלית:

– מוסדות השלטון והעומדים בראשיהם חיוניים לניהולה של המדינה ויש להעריך את הזכות שניתנה לנו לקיים שלטון עצמי, אבל אין בכך כדי שייחשבו מקודשים מצד עצמם. אין ערך למוסד הנשיאות, לממשלה או לכנסת, אלא רק מתוקף כך שהם מספקים לעם היהודי את האפשרות להתקיים כעם ריבוני. אף מנהיג אינו עומד מעל החוק והמוסר או חסין מביקורת. אדרבה, ציונות דתית מתונה מכירה בכך שכוח עשוי להשחית ולכן יש להקפיד דווקא על נבחרי ציבור שיהיו ישרים ונקיי כפיים וייבחנו באופן מדוקדק.

– גם המוסדות הלאומיים הדתיים אינם מקודשים מצד עצמם. הרבנות הראשית אינה בעלת ערך רק משום היותה רבנות ממלכתית וכך גם הרבנים הראשיים לא הופכים לבעלי ערך מיוחד רק בשל מינויים לתפקיד הרם. בכבוד ומעמד הם יזכו רק אם ימלאו את תפקידם לחזק את זהותה היהודית של המדינה ולספק ביושרה את צרכיה הדתיים. ציונות דתית מתונה סבורה שכמו כל מוסד שלטוני אחר, גם את כוחה של הרבנות הראשית חובה לאזן ולהכפיף לביקורת, כדי שהכוח שמצוי שבידה לא ישחית אותה, כפי שלמרבה הצער ראינו לא פעם.

– מפעל ההתיישבות ברחבי ארץ ישראל הנו חלק מרכזי בהגשמת החזון הציוני, אך יחד עם זאת הוא אינו מקודש בכל תנאי. התיישבות צריכה להיעשות בכפוף לחוק ולמוסר והיא ודאי אינה מצדיקה עבירה על החוק, פגיעה בחפים מפשע או בנכסיהם. כמו המפעל הציוני בכללותו, ההתיישבות היא לא רק זכות אלא גם ובעיקר הזדמנות שקיבלנו לשוב אל ארץ האבות ולממש בה את מורשתנו. לפיכך, ההכרה הנלווית למפעל ההתיישבות אינה אמורה להיות בעלות גאוותנית על האדמה אלא הכרה בגודל האחריות המוטלת על מי שאלוהים החליט להעניק לו אותה (רש"י על בראשית א, א).

– השירות הצבאי נתפס הן כחובה אזרחית והן כחיוב הלכתי, המוטלים על כל אזרח ישראלי בשווה. מסירות הנפש של חיילי צבא ההגנה לישראל על הגנת העם והארץ היא סמל מופת לרוח הגבוהה שבאדם ומהווה מימוש של ערכי היהדות. אולם חרף מעלתו וחשיבותו של השירות למען ביטחון המדינה, אין לקדש את הפעלת הכוח והשימוש באלימות הכרוכים בו בכל מצב אלא יש לראותם בגדר "רע הכרחי". כלי נשק אינם כלי קודש, כפי שהורו חז"ל "אין נכנסין בכלי זיין לבית המדרש" (בבלי סנהדרין פב, ע"א), ומדינת ישראל אינה צריכה להשתמש בלוחמנות אלא לצורך הגנה בלבד. כמו שאר מוסדות המדינה, גם את הצבא צריך להכפיף לביקורת, שתוודא שהוא מממש את יעדיו בצורה מוסרית וישרה. על חיילי הצבא וקציניו, כמו שאר כוחות הביטחון, מוטלת החובה לנהוג באחריות רבה בדרך שבה הם מפעילים את הכוח הרב שנמסר בידם.

– הלאומיות היא נדבך מרכזי בעיצוב הזהות היהודית, ועם זאת, יש להיזהר לבל תיהפך ללאומנות. כאשר הלאומיות הופכת לערך בפני עצמו, קיימת סכנה מוחשית שהיא תעקור את ערכי המוסר, תכשיר אמצעים פסולים ותמיט חורבן. תפקידה של הדת כאן הוא לבוא ולאזן את הלאומיות היהודית, כדי שתזכור שערכה מותנה בשירות ערכים גבוהים ממנה הכלולים בחזון המקראי "ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שמות יט, ו). מצד שני, יש בלאומיות מרכיב מאזן כלפי הדת, בכך שהיא מוציאה אותה מן ה'גטו' ודורשת ממנה להתאים עצמה למציאות החיים של עם ריבוני, המעורה בחיים עכשוויים ומכיל קולות מגוונים. לאומיות דתית אמורה להוות אפוא תערובת מאזנת ומגבילה של שני רכיביה, ויש להיזהר מאלה ההופכים חיבור זה לגורם המקצין את שניהם.

– עמדתה העקרונית של ציונות דתית מתונה היא שזהותה האידיאלית של מדינת ישראל היא יהודית וגם דמוקרטית, כפי שעולה ממשנת הרב חיים הירשנזון (שו"ת מלכי בקודש א, ז-ט). הגם שלעיתים שני רכיבים אלה עשויים להגיע לכדי עימות או מתח, שניהם חיוניים כדי לתת עמידה למדינה, שתשמר מצד אחד את זהותה היהודית אך מצד שני תגביל את כוחה בפגיעה בזכויות הפרט. בלא איזון בין שני הרכיבים, מדינת ישראל עלולה ליפול לקיצוניות – לאומנית מצד אחד או מדינת כל אזרחיה מצד שני, ובכך תאבד את ההצדקה הרוחנית לקיומה, לקומם מחדש את הזהות היהודית הלאומית אשר תהווה ברכה לכל העמים.

חירות הפרט

זהותה הדמוקרטית של המדינה מושתתת על ערכים אוניברסליים של כבוד האדם וחירות הפרט. ציונות דתית מתונה מאמצת ערכים אלה לקרבה, ואף מזהה את שורשיהם במסורת היהודית, כפי שהראה הרב יונתן זקס במבחר ספריו. אי לכך, ציונות דתית מתונה מתנגדת באופן עקרוני לכפייה דתית ורואה חשיבות גדולה בשימור עצמאותם של מוסדות המגנים על זכויות האדם במדינה – זאת מתוך דרישה לקיים איזון בריא בינם ובין הרשויות הפועלות למימוש זהותה היהודית של המדינה.

ככלל, ציונות דתית מתונה סבורה שמדינה המושתתת על ערכי היהדות תהיה באופן מובנה גם יותר דמוקרטית, בכך שתכבד כל אדם כנברא בצלם אלוהים ותגן על חירותו; ומדינה דמוקרטית תהיה באופן מובנה גם יותר יהודית, מתוך הכרה שלא ניתן להנחיל זהות לפרט באמצעים כוחניים של משטור וחקיקה אלא רק בדרך של חינוך. לאור הנחות אלה, ציונות דתית מתונה תשאף להגיע להסכמות בסוגיות הנוגעות לדת ומדינה ברוח אמנת גביזון-מדן, מתוך הכרה באינטרסים השונים של המגזרים השונים בחברה הישראלית וכיבודם.

אימוץ ערך החירות בתפיסה ציונית דתית מתונה אינו מתמצה בסוגיות ציבוריות אלא גם מהווה מושג מפתח בעולמה החינוכי. ציונות דתית מתונה מחנכת לזהות יהודית מחויבת ונאמנה למסורת ישראל ויחד עם זאת מתנגדת להפעלת מנגנוני כוח חברתיים אשר יכפו על האדם זהות זו. היא רואה לעצמה חובה לתת מקום לכל אדם לעצב את דרכו הרוחנית והדתית מתוך הכרה במורכבותה של רוח האדם מאישיות פרטית חופשית מחד גיסא וקשרים זהותיים כמו משפחה, קהילה ולאום מאידך גיסא. לכן ציונות דתית מתונה תומכת בחינוך כללי ותורני מגוון, המכיל קולות שונים, ומתנגדת ל"פס ייצור" חינוכי. גאוותה היא ברצף שהיא מצמיחה ולא בחד-גוניות המאפיינת חברות סגורות.

ציונות דתית מתונה מבכרת את החינוך הממלכתי והשוויוני, הפתוח לכולם, על פני חינוך פרטי ואליטיסטי. היא רואה חשיבות בחיבור עם כלל האוכלוסיות במדינת ישראל ומתנגדת להסתגרות מגזרית. בתי הכנסת שלה יהיו פתוחים לכל המבקש להיכנס, ללא כל תנאי, והם יאפשרו ביטוי רחב ככל שניתן למנהגים ולמסורות השונות.

אמת, ציונות דתית מתונה מודעת למחיר הכרוך בפתיחותה הרעיונית והחינוכית, ועם זאת, כפי שנאמר בפתיחה, דרכה אינה לברוח מאתגרים אלא להתמודד איתם. היא מכירה במפנה שחל בעידן המודרני, אשר שחרר את רוח האדם, ומקבלת אותו. במקום לבנות חומות סביב היהדות היא בונה גשרים לעולמות שונים ומגוונים. צו השעה מבחינתה הוא פיתוח יהדות עשירה, רחבה ומעוררת השראה, אשר תחדור אל לב הציבור הרחב ולדור הצעיר.

הכבוד שציונות דתית מתונה נותנת לשוני משפיע על התנהגותה. היא נוהגת בסובלנות ודרך ארץ כלפי כל אדם, כולל החולקים על דרכה. היא מקפידה על העיקרון של "דרך ארץ קדמה לתורה" ומתנסחת בצורה מכובדת, לא צעקנית ולא וולגרית. היא קשובה לדעות אחרות, כדרכם של בית הלל אשר "הקדימו דברי בית שמאי לדבריהם", ולא מחרימה או פוסלת את החולקים עליה רק בשל עמדתם המנוגדת. היא נמנעת מביקורת המופנית לדובר (אד-הומינם) ושואפת לניהול שיח ענייני בנושאים שעל סדר היום.

מעמד האישה

נשים הן חמישים אחוזים מהחברה, ובעולם המודרני הן שותפות מלאות בעיצוב דרכה ובהובלתה בכל המישורים. ציונות דתית מתונה מכירה בשוויון האישה גם מכוח המסורת הדתית, שהצהירה שאלוהים ברא את אדם וחוה בשווה: "זכר ונקבה בראם" (בראשית ה, ב). אם הופר השוויון שבין האיש לאישה, הרי שהיה זה בעקבות חטא אדם הראשון והקללה שבאה בעקבותיו, ובוודאי שאין מציאות זו משקפת מצב רצוי מלכתחילה. משום כך, ציונות דתית מתונה רואה בהכללתן של נשים בהנהגה תיקון עיוות היסטורי, והיא פועלת, גברים ונשים יחד, להשגת מעמד שוויוני לנשים בכל מרחבי החיים בארץ ובעולם.

אתגר מרכזי שעמו מתמודדת תפיסה ציונית דתית מתונה הוא מקומה של האישה בעולם הדתי. הלכות ומנהגים שהתקבעו במסורת הדתית לכאורה מנציחים את חוסר השוויון כלפיה, שלעיתים מגיע עד כדי פגיעה חמורה בכבודה. בין אם מדובר ברבנות הממוסדת, בבתי הדין הרבניים, בבתי הכנסת ואפילו בתוך המשפחה – מבחינה דתית ניכר שנשים סובלות מנחיתות מובנית.

ציונות דתית מתונה מכירה בפער הזה וחותרת לצמצומו ככל הניתן. היסודות המנחים אותה הם המחויבות ההלכתית, כבוד למסגרות הקהילתיות, מודעות להבדלים בין גברים לנשים והתנגדות לטשטושם, ולצד זאת תפיסת האישה כישות אוטונומית, כשוות זכויות מלאה וכשותפה הכרחית לתיקון עולם, כולל בהקשרו הדתי. גם אם כעת אין תפיסה ציונית דתית מתונה מסוגלת לתת מענה לכל הפערים, הכיוון שלה ברור – היא מודעת למתחים ומוטרדת מהם, ועסוקה באופן אקטיבי בתיקונם.

במישור הלמדני-הלכתי, ציונות דתית מתונה תעסוק בבחינה מעמיקה של המקורות ההלכתיים כדי לזהות אילו הלכות נובעות ממסורת יצוקה ובלתי משתנה ואילו הלכות תלויות במציאות החברתית, ועל כן ברות שינוי. ציונות דתית מתונה גם תתמוך בהפקדת הסוגיות הנוגעות במישרין לעולם הנשי, ובפרט לגופן, בידיהן של נשים המוסמכות לכך. במישור הקהילתי, ציונות דתית מתונה תשאף לתת ייצוג שווה לנשים בתחומים שאינם הלכתיים באופן מובהק, כמו חברות בוועד בית הכנסת ובנשיאות שלו, כמו גם בפעילויות הקהילתיות השונות. במישור המוסדי, ציונות דתית מתונה תפעל למען קידום הכשרתן של נשים ומינויין לתפקידי מפתח בכל שדרות ההנהגה הדתית – למן מערכות החינוך ועד מוסדות הדת של המדינה.

ציונות דתית מתונה תומכת בגיוס בנות לשירות צבאי לצד התנדבות לשירות לאומי, מתוך הכרה בחשיבותו הערכית והדתית של השירות הצבאי, ומתוך הבנת חשיבותו לכינון הזהות הלאומית-ישראלית. בתפקידים שעלולים להציף בעיות הלכתיות, בעיקר בהקשרים של שירות משותף, ציונות דתית מתונה תשאף להגיע להסכמות מתוך דיאלוג עם הצבא, בכפוף לכללי ההלכה ולשיקולי הביטחון ומתוך התחשבות בערך השוויון.

לצד קידום הנשים בכל תחומי התעסוקה ושבירת תקרות זכוכית, ציונות דתית מתונה תפעל לחיזוק מעמדה של האישה במסגרת המשפחה, מתוך הכרה במקומה המרכזי בה. היא תהיה שותפה מלאה למלחמה בכל פגיעה בנשים במסגרת המשפחתית ותחזק את זכויותיהן הנוגעות לתפקודן כאימהות וכבנות זוג. ציונות דתית מתונה מאמינה שאפשר לשלב בין אימהות וקריירה, ויש לאפשר לכל אישה להחליט מה הדרך המתאימה לה באיזון שבין העולמות. המדינה והקהילה אינן רשאיות לכפות על נשים דרך מסוימת בקביעת דרכן.

מעמד המיעוטים

ציונות דתית מתונה מכירה במפנה העמוק שחל בקיום היהודי עם השיבה לארץ וכינון מדינה עצמאית. מקהילות המתקיימות כמיעוט בקרב חברת רוב לא-יהודית, העם היהודי הפך לריבון בארצו השולט על קבוצות מיעוט שונות. הבנת מפנה זה והפנמתו מחייבת שידוד מערכות כולל ביחס למעמדם של אזרחים שאינם יהודים. במקום לראותם כאיום, יש להתבונן עליהם ממקום של אחריות, הדורש לדאוג למימוש זכויותיהם באופן המרבי.

גם כאן ציונות דתית מתונה נעה בין ערכים סותרים: מצד אחד, היא מעוניינת לשמור על זהותה היהודית של המדינה ולמנוע התבוללות; ומצד שני, היא דוגלת במדינה דמוקרטית, המעניקה שוויון זכויות מלא לאזרחיה. בהקשר הדתי, ציונות דתית מתונה נדרשת להתחשב גם במפנה שחל בעולמן של הדתות והתרחקותן מעבודה זרה, כפי שציין רבי מנחם המאירי כבר בימי הביניים וכפי שציינו פוסקים שונים בימינו. מכלל הערכים הללו והאיזון ביניהם תעצב תפיסה ציונית דתית מתונה את גישתה לסוגיות שונות המעסיקות היום את החברה הישראלית ביחס למיעוטים החיים בקרבה.

בסוגיות ביטחוניות, ציונות דתית מתונה תפגין חוסר סובלנות כלפי כל מי שמאיים על שלומה של מדינת ישראל. מנגד, בכל הנוגע לסוגיות אזרחיות וחברתיות ציונות דתית מתונה תראה עצמה מחויבת להוביל את הדאגה לאוכלוסיות המיעוטים החיים בקרבה ומתן יחס שווה להן, הן מתוקף ערך אנושי-אוניברסלי הן מתוקף החובה הדתית להגן על הגר "כי גרים הייתם בארץ מצרים" (דברים י, יט), כפי שהורו הרב חיים דוד הלוי (שו"ת עשה לך רב ט, ל), וכן הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג (במאמרו 'זכויות המיעוטים לפי ההלכה').

במישור הרוחני, ציונות דתית מתונה תהיה פתוחה לדיאלוג ושיתוף פעולה עם כל הדתות המחויבות להתנהגות מוסרית על פי שבע מצוות בני נוח. ציונות דתית מתונה מאמינה ששיתוף פעולה בין-דתי בעולם מחולן עשוי לקדם לא מעט מהערכים הדתיים המשותפים לכלל הדתות ולהבאת העולם למקום ישר וצודק יותר.

 

 

מעמד הלהט"בים

סוגיית הלהט"בים היא אחת הסוגיות הבוערות ביותר בשיח היהודי העכשווי בשנים האחרונות. האיסור המנוסח בתורה על משכב זכר והגדרתו כתועבה (האיסור על יחסים לסביים אינו מן התורה. לענייננו כאן נתייחס לשתי הסוגיות בשווה), מונעים לכאורה ממי שזהותו המינית אינה הטרוסקסואלית לממש נטיות ומשאלות נפש עמוקות ביותר, אשר נוגעות במצוקת הבדידות האנושית, עליה העידה התורה "לא טוב היות האדם לבדו" (בראשית ב, יח). מאידך גיסא, הומוסקסואליות מערערת על המודלים האידיאליים של התורה, בדמות זוגיות של זכר ונקבה והקמת משפחה בדרך של הורות ביולוגית משותפת.

כדי לחדד ולהבהיר את עמדתה של ציונות דתית מתונה ביחס לסוגייה, נזכיר קודם שתי תגובות דתיות שקיימות היום. התגובה הראשונה גורסת שאם התורה אסרה על משכב זכר משמע שאין באמת תופעה כזו, ולכל היותר מדובר בסטייה או מחלה, הדורשות ריפוי. גישה זו תצדד בטיפולי המרה כדי להשיב את הלהט"בים לטבעם "המקורי". ציונות דתית מתונה מתנגדת לעמדה שכזו, שכן היא אינה שוללת את קיומן של תופעות במציאות רק משום שהן עומדות בסתירה לציווי התורה. כשם שאיסור אכילת חזיר איננו אומר שאין לאדם תאווה לאוכלו או שחיוב שמירת שבת איננו אומר שאין לאדם נטייה לעבוד בה, כך איסור משכב זכר אינו מעיד שאין בנמצא משיכה שכזו. אי לכך, ציונות דתית מתונה תתנגד לשימוש בטיפולי המרה כפתרון מחוייב ומיידי לנטיות הומוסקסואליות.

התגובה השנייה הרווחת בקהילות דתיות פתוחות היא הפרדה בין המעשה האסור ובין המשיכה המותרת. לגישה זו, אין איסור בהלכה על עצם המשיכה לבן אותו המין ואפילו על חיים משותפים עמו. האוחזים בדרך זו יתייחסו בסובלנות כלפי הלהט"בים ויעניקו להם יחס שווה בקהילות ובמוסדות (לכל הפחות כאותו יחס שניתן לעושי עבירות אחרות), אך זאת מתוך דרישה נסתרת או מפורשת מהם להימנע מן המעשה האסור. אולם תגובה זו מלווה בקשיים גדולים. חרף השוני שבין מרכזיותם של יחסי מין מלאים במערכות יחסים הטרוסקסואליות ומערכות יחסים הומוסקסואליות, עדיין יש לאחרונים משקל בכינון הזוגיות. קושי גדול מכך הוא התעלמותה של גישה זו מהאתגר הזהותי שמעלה הנטייה ההומוסקסואלית על המבנים האידיאליים המקובלים בהלכה, בדמות צורת הזוגיות ומבנה המשפחה. דומה שקשה להמעיט בעוצמתה של סתירה זו.

הפתרון המוצע לציונות דתית מתונה הוא לקבל את האפשרות לחיות לעת עתה בסתירה, מתוך מתינות נפשית ורוחנית, המכירה בכך שהעולם – הן ההלכתי והן התרבותי הכללי – משתנה בקצב משלו ופתרונות לא מופיעים בבת אחת. הדבר נכון במיוחד ביחס לסוגיית הלהט"ב, אשר מעבר להיותה בעלת בסיס גנטי גם בעלת משקל תרבותי, וטרם זכתה להתייחסות מדעית מבוססת דיה כדי לקבוע בה מסמרות בהקשריה השונים. אשר על כן, ציונות דתית מתונה תמשיך לאחוז במבנים האידיאליים של התורה לגבי משפחה המורכבת מזכר ונקבה, על כל הכרוך בכך, ועם זאת תקבל בכבוד אמיתי מי שדרכו אחרת. בשל עמדה מורכבת זו, ציונות דתית מתונה תתנגד לכוחות הפועלים כיום במטרה לפרק את מוסד המשפחה המסורתי, ועם זאת תקבל את האפשרות שישנן צורות חיים שאין היא יודעת להצדיק לעת עתה.

ברובד האנושי והאזרחי, ציונות דתית מתונה תתמוך בשוויון זכויות מלא עבור להט"בים, תתנגד להפלייתם ותגן על זכויותיהם. מאידך גיסא, בכל הנוגע לסוגיות בעלות מטען דתי – ציונות דתית מתונה תכיר בקונפליקט הקיים, והפתרונות שהיא תציע יהיו נקודתיים וענייניים ולא עקרוניים, מתוך שאיפה לאפשר ללהט"בים את מקסימום הזכויות הניתנות לכל חבר בקהילה הדתית אך מנגד, מתוך אי-הכחשת האיסור ההלכתי הכרוך בכך. פתרונות אלה יצטרכו להתייחס למנעד רחב של שיקולים כמו זהות הקהילה והאנשים שבתוכה, רגישות הסוגייה המדוברת, טיב מערכות היחסים בין חברי הקהילה וכן הלאה.

הכלל המנחה כאן הוא שלהט"בים הם אנשים שווי זכויות, הזכאים כמו כל אחד אחר ליחס שוויוני ומכיל, לצד המשך ההקפדה על שמירת מסגרת ההלכה.

הלכה מתונה

גישה מיוחדת יש לציונות דתית מתונה ביחס להלכה. בעקבות דברי הרב יוסף משאש (מים טהורים, סימן כד), היא מבקשת לאזן בין הדין הכתוב, השכל הישר ומודעות לאתגרי התקופה. מתוך שקלול ערכים אלו היא פוסקת את ההלכה ההולמת את הזמן והמקום.

עיקרון מרכזי בתפיסה ציונית דתית מתונה בגישתה להלכה הוא זהותו של קהל היעד. בניגוד לגישות מסתגרות, ציונות דתית מתונה אינה חושבת רק על המגזר הדתי כקהל היעד של ההלכה אלא שמה לנגד עיניה את כלל עם ישראל. היא מבקשת שההלכה תותאם לחיים העכשוויים ותשתלב באופן הרמוני גם בחייהם של כל אלה המחוברים לזהותם היהודית, גם אם הם אינם דתיים. היא מתנגדת לגישות הנוטות לאמץ את הדעות המחמירות בהלכה מתוך פחד וחשש ממדרון חלקלק ובשל כך קובעות כי "חדש אסור מן התורה", אלא פוסקת באופן ענייני את ההלכה הראויה לדעתה מתוך אמון שהתורה היא תורת חיים ויש בהלכה את היכולת להתמודד עם אתגרי הזמן.

דגש מיוחד שמה ציונות דתית מתונה על התפיסה שההלכה היא אמצעי לתיקון הנפש והגוף, האדם והחברה. המצוות אינן רק 'מתכון' המביא את האדם הפרטי לחיי עולם הבא; יש להן תכלית שמיימית וגם ארצית, הנוגעת לכלל החברה, כפי שנשנה כמה פעמים בתורה (למשל, דברים ד, ו). ממילא ההלכה נפסקת לא רק על פי קודים פנימיים אלא גם על פי היעדים שהיא אמורה להשיג. אם מנתקים את ההלכה מהקשריה הרחבים היא עלולה להיהפך מסם חיים לסם מוות ולהוות מצע לקיצוניות, קנאות וקלקול המידות.

ציונות דתית מתונה תשלב את דרך הארץ בדרכי פסיקת ההלכה, כפי שהרחיבו בדבר אליעזר גולדמן, הרב יובל שרלו ועוד רבים, ותתייחס ברצינות לחיובים שבין אדם לחברו לא פחות מהחיובים שבין אדם למקום. היא תזהיר מפני מציאות של "נבל ברשות התורה", ותבקש את עשיית הישר והטוב בעיני אלוהים ואדם בכל מקום.

ציונות דתית מתונה תנהג באמונת חכמים עמוקה, מתוך הבנה שיש במסורת ההלכתית, לכל סוגיה וענפיה, חכמה ותבונה שהוכיחו עצמן לאורך דורות, ולצד זאת לא תסתפק בהיצמדות לנאמר בעבר אלא תפעיל שיקול דעת בתרגום נכון של פסיקת ההלכה לימינו – זאת מתוך תחושת אחריות גדולה להביא את תורת ישראל לחיינו העכשוויים באופן שיעשיר אותם וירומם אותם. היא לא תירתע מעיסוק בתחומים מתחדשים, ותחפש את הדרכים בהן היא יכולה להחדיר את רוחה בכל העולמות.

 

 

פתיחות לעולם

כמעין סיכום לכל הנאמר לעיל, עמדתה העקרונית של ציונות דתית מתונה היא שאין לפחד מפתיחות לעולם העכשווי ותרבותו. אכן, יש לא מעט קלקולים בתרבות העולמית העכשווית. רוחות המבקשות לפרק את מוסדות המשפחה, הקהילה והלאום, והמערערות על מבנה האישיות של האדם, הן איום על מה שציונות דתית מתונה מחשיבה כנכון וכישר. ועם זאת, ציונות דתית מתונה מתנגדת לגישה הדורשת להסתגר מפני העולם.

הסיבה הראשונה לכך היא שהדבר אינו באמת אפשרי. הטכנולוגיה המתקדמת איננה מאפשרת לסגור את האדם בפני התרבות העולמית, והוא ייחשף אליה במוקדם או במאוחר, בכורח או ברצון. לכן, במקום הסתגרות, ציונות דתית מתונה רואה חשיבות רבה בחינוך להתמודדות עם רוחות העולם ופיתוח זהות יהודית וישראלית מוצקה שתדע להתנגד להשפעות זרות ולסנן את הטוב מהרע. כל ניסיון לסגור את האדם יפגע בו לבסוף, שכן הוא ייטול ממנו את החשובה שביכולות – היכולת להתמודד.

הסיבה השנייה לפתיחות של ציונות דתית מתונה אינה מפני שהיא לא יכולה לסגור את האדם בפני רוחות העולם אלא מפני שהיא לא רוצה. למרות הבעיות הרבות בתרבות העכשוויות אי אפשר להתכחש לכך שיש בה גם הרבה טוב, וליהדות יש בהחלט מה להיתרם ממנה. ערכים עכשוויים חיוביים רבים מקורם בתרבות המערב ובתרבויות אחרות, והגם שהיהדות ידעה למצוא את מקור הערכים הללו גם אצלה, אין היא מתכחשת לכך שהמעוררים שלה היו תנועות עולמיות שאינן בהכרח יהודיות.

על פי המדרש, משה ביאר את התורה לעם ישראל בשבעים לשון (משנה סוטה ז, ה). מעבר להסבר האומר שהוא עשה זאת כדי לתת קיום לתורה גם בתקופות הגלות, יש כאן אמירה ערכית חשובה הנוגעת לתורה עצמה. ישנם ביטויים, עולמות וערכים שאי אפשר לבטא אלא בשפות זרות, ואם אנו שואפים לשלמות חשוב שנדע לשלב את התורה יחד עם שפות תרבותיות שונות. פתיחות שכזו אינה מבטאת המעטה בערך התורה אלא הכרה בערכה של התרבות הכללית, כפי שהרחיב בדבר הרב אהרן ליכטנשטיין (בספרו באור פניך יהלכון).

בעולם העשיר בידע ותכנים, רעיונות ודעות, גישתה הכללית של ציונות דתית מתונה היא הוראת הרמב"ם "שמע האמת ממי שאמרה" (הקדמה לפירוש מסכת אבות). היא נמנעת מלשפוט את המציאות העכשווית באופן דיכוטומי, כאילו אנו מצויים במאבק של בני אור בבני חושך, ולפסול באופן אוטומטי גישות ודעות רק כי הן נאמרו על ידי אדם ממחנה אחר, אלא יודעת לגשת לכל נושא באופן מתון ולבחון את הטיעונים והרעיונות לגופם. אמת, גישה זו דורשת העמקה ומאתגרת הרבה יותר מאשר תפיסות דיכוטומיות של המציאות, אבל יש בה יותר אמת וחתירה לשלמות.

מעין סיכום

אלו הם קווים כלליים למחשבה ציונית דתית מתונה, שכשמה כן היא, מבקשת לשלב בעולמה זהות ישראלית עמוקה, נאמנות שלמה למסורת, והכל מתוך עמדה מתונה. מתוקף עולמה המורכב, יש לצפות שיהיו בקרבה אי-הסכמות בנוגע לסוגיות שונות – ייתכן שחלקן גם סביב סעיפים הכתובים לעיל – בכלל ובפרט, ואולם דומה שעקרונות היסוד המדברים על עולם המורכב ממקורות שונים משותפים לכל האוחזים בדרכה. בשל כך, גם השתדלתי להימנע מלרדת לרזולוציות נמוכות מדי על מנת להציג את ההסכמות יותר מאשר את המחלוקות.

סוגיות רבות מעסיקות את עולמם של אלו האוחזים בדרך ציונית דתית מתונה, אבל דומני שדי במה שדובר בו לעיל כדי לאפיין את רוחה וגישתה של תפיסה זו. במיוחד בימים האלה, חשוב שקולה של התנועה הרוחנית הזו יישמע ויתאחד. הגם שמבחינה סוציולוגית תפיסה ציונית דתית מתונה פונה באופן טבעי למגזר מסוים, דומה שמבחינה רעיונית רבים מאד בחברה הישראלית – כולל כאלה שאינם דתיים – יוכלו למצוא בה בית. ואולי אכן הגיעה שעתה של תפיסה שכזו לצאת מגבולות המגזר, ומציונות דתית מתונה להפוך ליהדות ישראלית רחבה.

אני תקווה שמסמך זה יוביל להעמקת תודעתם העצמית של האוחזים בדרך הזו, יקדם שיח ציבורי סביב העקרונות המנוסחים בו, ויעניק שפה ומשענת לציבור רחב המתמודד עם אתגרים לא קלים במדינת ישראל של ימינו.