קדימה (ל) בני עקיבא-המדריך לאורתודוכס המודרני

בעקבות פתיחת סניף של הצופים הדתיים בגבעת שמואל מבכה שמואל שטח את התחרדותה של

 בני עקיבא ואת בריחתם של אנשי חינוך דתיים מתונים ממוסדות החינוך הדתיים וקורא

 להורים ולמחנכים לחזור ולהשפיע מבפנים.

 

02/06/2009

בשבוע שעבר נפתח סניף של הצופים הדתיים בגבעת שמואל. אני מאחל לחברי עדת הצופים לכל העוסקים במלאכה שיזכו להצלחה רבה בעבודתם החשובה. מקימי הסניף, חלקם בוגרי בני עקיבא, נואשו משיתוף הפעולה עם תנועתם המקורית ומאמינים כי דווקא התחרות עם בני עקיבא תוביל למיתון תהליכי ההקצנה בתנועה.

למרות הפרגון לצופים שראויים לכך, אודה ואומר שאני חש תחושת פספוס גדולה מאוד. צעד שכזה הוא ויתור על אתגר חשוב ביותר ועל אחריות שכל אחד מאיתנו צריך לייצר כלפי התנועה בה גדלנו וממנה ינקנו ערכים ומעשים נשגבים. את האחריות ניתן לתרגם למעשים ויש הרבה מה לעשות. אנסה לפרט במסודר:

1. בני עקיבא מתחרדת. תהליכי ההקצנה שעוברים על התנועה אינם תלויים במזכ"ל זה או אחר, ואף לא באירוע מסוים. זהו תהליך ארוך שנים הנובע כתוצאה משינויים בחברה הדתית בפרט וכחלק מתהליכים כלל עולמיים של התחזקות הפונדמנטליזם בכלל. לפיכך, לפיכך שמירת בני עקיבא כתנועת נוער הדוגלת בערכי תורה ועבודה כפי שהייתה מאז ומעולם, מצריכה כוחות עשייה מערכתיים.

2. הכל תלוי בדרגי השטח – לא מליאת בני עקיבא וגם לא המזכ"ל (עם כל ההערכה הרבה שיש לי אישית לפועלם) יקבעו מה ישמע הילד בשבט הרא"ה מהמדריך שלו. כדרכה של תנועת נוער, הקובע הוא מי שנמצא בקשר היומיומי עם החניכים והקומונריות.

3. עיקר האשמה – שלנו. האורתודוכסיה המודרנית מייצרת הרבה אנשי חינוך אולם הם פונים בעיקר למוסדות החינוך החילוני, החינוך המשלב ולצופים הדתיים. מסיבות שונות, מעטים בלבד נכנסים אל תוך סיר הצונ'ט הפנימי של הציבור הדתי. לא ניתן להתלונן ובה בעת לא להצטרף לתפקידי מפתח בתנועה. כל שנה, בני עקיבא מחפשת נואשות אחר קומונריות/ים ורכזי/ות מוכשרים/ות. בטוחני כי בחור מוכשר "משלנו", אם רק ירצה, יצליח להתברג בתוך החבורה הפעילה והמובילה של בני עקיבא. אנו קוראים לאנשי החינוך העתידיים של האורתודוכסיה המודרנית- לכו לישיבות לאולפנות ולבני עקיבא. אל תתביישו לתבוע את מקומכם, גם במחיר של ויכוחים ומחלוקות.

4. מנגד, הציבור החרד"לי רץ לתחום החינוך. הדבר נובע מהתחנכותם לאחריות לאומית ומתחושת שליחות אדירה, דבר שחסר לעיתים בקרב קהלינו. כמו כן, מערכת החינוך החרד"לית אינה מותירה לבוגריה הרבה אופציות פרנסה, ועל כן החינוך הינו אופציה מועדפת וזמינה.

5. האתגר: קדימה לבני עקיבא. רוב הבעיות יפתרו אם יהיו לנו אנשים בשטח. המערכת בריאה וככזו היא בנויה על הפעילים המקומיים. מספיק נציג אחד משלנו בין רבים אחרים וכבר נוצר דיון.

6. המטרה: יצירת דיון. יהיה קשה להוות רוב מתוך פעילי התנועה, אולם מספיקה כמות מעטה של פעילים בכדי ליצור דיון וע"מ ל"פתוח" לחניכים את הראש לשאלות הנכונות. האמירה: "הכל אבוד" אינן נכונה ואינה ראויה.

7. בית הלל ובית שמאי – כל הנ"ל מותנה בכך שבצד השני יש מי שמוכן לתת לך מקום על הבמה. בנקודה זו העולם הדתי נחלק מאז ומעולם לשני סוגי קבוצות: קבוצות אנשי בית הלל אשר יודעים להציג את דעת מתנגדיהם יחד עם דעתם וקבוצות אנשי בית שמאי אשר מציגים רק את דעתם בלבד. לדוגמא, חרד"לים השייכים לבית הלל יראו בדעות האורתודוכס המודרני דעה מוטעית אך לגיטימית. חרד"לי בית שמאי ייצרו דה-לגיטימציה של דעות הנגד. הם יטענו שאנו חפיפניקים, רפורמים או "שייכים לדור הריקודים המעורבים", רבותינו אינם רבנים וגדול הדור שלהם כבר אמר שכך קיבל מסיני. עם האחרונים יהיה קשה, לענ"ד, לשתף פעולה. בני עקיבא היא מעוז האחדות האחרון של הציונות הדתית, אולם, עד גבול שלילת הלגיטימציה. בבני עקיבא חייב להיות מקום לכל מי שרואה בחברו דעה לגיטימית. מי שרואה את הדעה הנגדית כפסולה מעיקרה – יש לפעול עד כמה שניתן להפנותו למקום אחר.

8. השארת קבוצות בית שמאי משמעה המשך הכרסום בתנועה – כל עוד אנשי בית שמאי, אלו שאינם מכירים בדעות אחרות, פועלים בתחום התנועה הם יוצרים כרסום פנימי ומטילים תחושות של "בדיעבד" על כל הסובבים. אין מערכת חינוכית, פוליטית, או ארגונית של הכיפות הסרוגות שהצליחה לחיות בשלום עם תפיסות שאינן נותנות לה לגיטימציה רעיונית והלכתית. עדיף להיפרד כעת, כשעדיין עיקר התנועה שייך לבית הלל, מאשר להמתין עוד כמה שנים עד להתחזקות בית שמאי.

9. עזרה בהקמת סניפים של עזרא ואריאל – הקמת עוד סניפים שכאלו תוריד את הלחץ הקיים על סניפי בני עקיבא. הניסיון מלמד שבמקומות בהם ניסו להכליל את כולם יחד, גם בני עקיבא התחרדה וגם אח"כ הוקמה אלטרנטיבה מתחרה. הניסיון לאחד את כולם במחיר של פשרה אינו עובד כאשר מדובר בקבוצות בית שמאי.

10. קביעת גבולות גזרה – עלינו לפעול בכל מקום ליצירת גבולות גזרה רחבים אך ברורים, אשר מי שנמצא מימינם ומשמאלם יעדיף למצוא תנועה אחרת. גבולות הגזרה צריכים לגעת ביחס למדינה ולחוק, ביחס לתרבות החול, ביחס לחירות אישית אל מול סמכות חכמים, ביחס לחברה צנועה מעורבת ועוד. מדריך שכופר בכל אלו, ראוי שימצא מקום בתנועות השכנות. דווקא גבולות אלו ישמרו על המרחב הגדול של בני עקיבא. אי הצבת גבולות תוביל לכרסום.

11. מעורבות הורים מחושבת- להורים יש כוח חשוב ביכולת הפיקוח על תכנים, מטרות ועל היבטים טכניים ובטיחותיים. על ההורים להישאר אקטיביים וליצור יחסי תקשורת נכונים עם הקומונריות ועם רכזי המחוז ע"י הקמת ועד הורים מסודר לכל סניף. עם זאת, זהו כוח שיש לתחם את שימושו במסגרת ברורה של דיאלוג מסודר בין נציגי הורים לנציגי התנועה. אסור למערכת חינוכית שתפעל באופן מקרי לפי רצונותיהם של הורים. תנועת נוער שמקשיבה יותר מידי להורים מאבדת את הלהט הטבעי הקיים והרצוי שיש בה.

12. המשך העברת פעולות ושיעורים בסניפים – אין קומונרית שאינה זקוקה להורה שירצה בפעולת שבת/שיעור וכדומה. על כל הורה שאכפת לו (ובתנאי שיש לו מה לומר ובצורה טובה) לפנות לקומונרית המקומית ולהציע את עזרתו.

13. עלינו להישאר בבני עקיבא! עזיבת בני עקיבא הינה טעות אסטרטגית ובלתי אחראית משלוש סיבות:

א. סיבה רגשית: זהו ביתנו הטבעי ומדוע שנעזוב.

ב. הקמת אלטרנטיבות כגון סניפי "צופים דתיים" הינה פתרון טוב אולם הוא יעבוד רק בערים מרכזיות ובודדות: רחובות, מודיעין, ירושלים, רעננה וכדומה. ומה עם עוד 300 ישובים בהם יש סניפי בני עקיבא? אין לי דבר נגד ה"צופים הדתיים" ובטוחני שזוהי תנועה נפלאה, אולם חיזוקם כפתרון לבעיה, הינו מעשה שיש בו היבדלות ובריחה חסרת אחריות כלפי כלל אנשי הציונות הדתית שרובם אינם גרים בערים גדולות אלו.

ג. מי יהיו אנשי החינוך באלטרנטיבה שתוקם? הרי עיקר בעיית ההתחרדות מצוי בדרגי השטח הנמוכים, ואם נפתח תנועת נוער חדשה, האם יעזבו הסטודנטים למשפט ולכלכלה את בתי לימודם ויעברו בהמוניהם להיות רכזי מחוז וקומונרים? אין טעם להקים אלטרנטיבה כל עוד אין לנו מספיק אנשי חינוך ראויים שיוכלו לאייש את המשרות הנדרשות.

אי"ה בעוד כחודש אמריא עם בני משפחתי כשליחים למחנה בני עקיבא בארה"ב. כבר חמש שנים שאנחנו שם ועדיין אף אחד לא סתם את פי ואף אחד לא עצר אותי מלדבר. הכל תלוי בנו. נהיה שם – נשפיע. אם רק נקטר, נשאר לא רלוונטיים.

ה' עמכם!

שמואל שטח

מנכ"ל נאמני תורה ועבודה