קנין תורה בליל חג השבועות, פרשת נשא, תשפ"ג

החיד"א, בתפילתו ללימוד ליל שבועות (שהובאה בספר כף אחת, ליוורונו תקס"ב, סי ע"א) היה אומר: ותזכנו לעסוק בתורה לשמה, ותזכנו לשמונה וארבעים דברים שהתורה נקנית בהם, ותתן לנו כח לעשות חיל וכו'. והובאו דבריו אצל תלמידו הגדול, ר' חיים ן' עטר, בספרו אור החיים לבמדבר י"ט ב', ד"ה אשר צוה. והנה קטע זה בתפילתו של החיד"א הרי הוא על פי מה דאיתא במסכת אבות ו' ה', וז"ל: גדולה תורה יותר מן הכהונה ומן המלכות, שהמלכות נקנית בשלושים מעלות והכהונה בעשרים וארבע, והתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים, וכו'. והמשנה מונה כל מ"ח 'דברים' אלה כדלקמן: ואלו הן: בתלמוד, בשמיעת האוזן, בעריכת שפתיים, בבינת הלב, באימה וביראה, בענווה, בשמחה, בטהרה, בשימוש חכמים, בדקדוק חכמים, בפלפול התלמידים, בישוב, במקרא, במשנה, במיעוט סחורה, במיעוט דרך ארץ, במיעוט תענוג, במיעוט שינה, במיעוט שיחה, במיעוט שחוק, בארך אפיים, בלב טוב, באמונת חכמים, בקבלת הייסורים, המכיר את מקומו, והשמח בחלקו, והעושה סייג לדבריו, ואינו מחזיק טובה לעצמו, אהוב, אוהב את המקום, אוהב את הבריות, אוהב את הצדקות, ואוהב את המישרים, אוהב את התוכחות, ומתרחק מן הכבוד, ולא מגיס לבו בתלמודו, ואינו שמח בהוראה, נושא בעול עם חברו, ומכריע לכף זכות, ומעמידו על האמת, ומעמידו על השלום, ומתיישב לבו בתלמודו, שואל ומשיב, שומע ומוסיף, הלומד על מנת ללמד, והלומד על מנת לעשות, והמחכים את רבו, והמכוון את שמועתו, והאומר דבר בשם אומרו… וכו'.

כבר עמדו המפרשים על כך שבמ"ח מעלות אלה שהתורה נקנית בהן רבו הגרסאות והפירושים, וכל אחד בחר ב"גירסה המחוורת" אצלו, ובעל מרכבת המשנה על אבות, הלא הוא ר' יוסף אלאשקר, (מהדורת ידידי ר"י שפיגל, לוד תשס"ז, עמ' רפ"א), חילק את המ"ח "דברים" הללו לארבעה חלקים: עשרת הראשונים "ידבר בהם כנגד התלמיד עם הרב; חלק השני ידבר בו עם תלמיד חבר, והם י"ג מעלות; החלק השלישי ידבר בו עם הרב המורה, ויש בו י"ג מעלות; והחלק הרביעי ידבר בו עם נשיא או ראש… וגו'". הרי שבכולן מדובר בהיבטים שונים של לימוד התורה.

אך נשאלת השאלה, כיצד הגיע בעל פרק קנין תורה (פרק ו' דאבות) למספר מ"ח? והנה בביאור הגר"א על הפסוק במשלי ל"א כ"ט, "רבות בנות עשו חיל, ואת עלית על כולנה", כתב הגר"א, וז"ל-"רבות בנות"- זהו שבח שמשבחה בעלה בכל ג' הפסוקים [האחרונים של "אשת חיל"] עד הסוף, שכשאדם זוכה למ"ח דברים שהתורה נקנית, נקרא אשת חיל וכו', שהרי "חיל" בגימטריה מ"ח. וממשיך הגר"א שם: אבל לא כל אדם זוכה לכל המ"ח דברים, אלא אדם זה מעט, ואדם זה מעט, וזה שאומר "רבות בנות" ביחד "עשו חיל", ואת שזכית לכל מ"ח, כמ"ש שנקרא "אשת חיל", והוא יותר מעולה מכולם שזכו רק ביחד למ"ח דברים, וגו'.

ולפי דברים אלה רק יחידי סגולה מסוגלים לזכות בכל מ"ח המעלות הללו. ואילו לאלה הלומדים בדיבוק חברים, בבחינת "רבות בנות", הם זוכים לעשות חיל, להצטרפות של מ"ח מעלות התורה, על ידי לימודם בצוותא. רק יחידי סגולה בלבד זוכים לנאמר "ואת עלית על כולנה". כלומר, הם הזוכים היחידים לכל מ"ח מעלות הללו. וכתב ר' חיים וולוז'ין, בהקדמתו לספרא דצניעותא, שם תיאר את (מקצת) מעלותיו של רבו הגדול, הגר"א, וכן כתב (ד"ה ובאמת): ובאמת כי לא נפלאת בעיני כל מעשיו וענייניו הנפלאים וגילוייו הנפלאים, לפי אפשר נפשי יודעת ועיני ראו שכל המ"ח דברים שתורתנו הקדושה נקנית בהם כולם נתקיימו ברבינו הגדול והקדוש נ"ע, וגו'. (וראו מה שכתב בענין זה ר' יעקב חיים סופר, בספרו זכות יצחק ירושלים תשנ"ב, סי' ע"ג עמ' רס"ד-רס"ו.)

לא באנו כאן לפרש את כל מ"ח המעלות, כי כפי שהזכרנו לעיל רבו בהן הנוסחאות והפירושים. אך מה שברור ומובן הוא שיש בהן די שכל אחד ואחד יוכל למצוא בהן את המעלה שלבו חפץ בה. ולכן בלימודנו יחד בליל חג השבועות את התיקונים שתיקנו לנו רבותינו (מתורתו של האר"י הקדוש, ראו שער הכוונות לר' חיים ויטאל, דף כ"ט, והשל"ה הקדוש, מערכת שבועות פרק נ"ר מצוה, וכן בספר מנהגים טובים וקדושים הנוהגים בארץ ישראל, לר' אברהם גלנטי, צפת 1560?), נקווה שנזכה בצירופן של כל המעלות השונות עד לשלמותה של ה"חיל", ושמא אף לזה התכוון ר' חנניא בן עקשיא באמרו (מכות כ"ג ע"ב): רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות [בכל המעלות הללו], שנאמר, "ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר" (ישעיה מ"ב כ"א), ובזכות לימוד זה שלומדים אנו בצוותא בליל שבועות נזכה שהקב"ה ישמור עלינו וישא פניו אלינו וישם לנו שלום (על פי במדבר פרשת נשא ו' כ"ד-כ"ו), שלום שיש בו נתינת חיים לעושיה בעולם הזה ובעולם הבא (אבות שם הלכה ז'). אמכי"ר.