קרב החרד"ל: אנא עיזבו את הדוסומטר

אחרי שנמאס לו לשמוע את המשפט: "חשבנו שאתם סתם חפיפניקים", שמואל שטח מציע לשדרג את הוויכוח בעד ונגד הזרם המתון בציונות הדתית מול החרד"ל

9/8/2009 

"תפילין, תפילין" היה מציע לי החבדני"ק בעוברי ליד דוכן התפילין שבתחנה המרכזית, ברצותו לזכות אותי במצווה שכבר קיימתי כמה שעות לפני כן באותו בוקר. מידי יום שישי בהיותי חייל היוצא לחופשה הייתי נעלב כל פעם מחדש. וכי אין הוא שם לב לכיפה הבולטת שעל ראשי? ואני שלא התפללתי במניין של תשע בבוקר בשטיבל של חב"ד, אלא הנחתי תפילין בחמש לפנות בוקר בתוך נגמ"ש ליד חאן יונס, נאלץ לספוג את העלבון בכל פעם מחדש.
כיפה צילום: באדיבות חידון התנ"ך העולמי

שנים תהיתי מהו מקור הטעות של אותם חב"דניקים חביבים. לא הכרתי אף חייל חובש כיפה שלא היה דואג להניח תפילין מידי בוקר. מדוע זה נחשדנו אני וחברי באי הנחת תפילין למרות הכיפה שעל ראשנו?

באופן דומה, כל בני"ש שהזדמן לו ויכוח עם אדם חרדי, ודאי שם לב להפתעה הרבה שחש החרדי בראותו כי הוא, הבני"ש יודע מה זו גמרא ואף מקפיד על הלכות בורר בשבת.

בשלב מסויים הבנתי שהדבר נובע מהמבנה החינוכי של מערכת החינוך החרדית. בדברם על הכיפות הסרוגות הם ימעטו להיכנס לאבחנות האידיאולוגיות ולמקורותיהן ההלכתיים, אלא יפטירו בקלות שה"מזרוחניקים", כלשונם, הם אנשים נחמדים שאינם מקפידים במצוות ויש לקרבם לתורה. הנוער החרדי מתחנך על כי אין כאן מחלוקת אידאולוגית אלא בסה"כ רמות שונות על הדוסומטר שקובע מי מקפיד יותר בשמירת סעיפי השולחן ערוך.

כעת דומה שהדבר מתרחש בתוכנו.

הרב יהושע שפירא כינה את האורתודוכסיה המודרנית בתואר "ניאו -רפורמים". על אף שאני נמנה עם החולקים על תפיסתו, הרי שהוא נגע באחד משורשי המחלוקת ופתח בדיון שראוי שיעשה. לעומתו, מרבית הדוברים החרד"לים שהתבטאו אחריו, ניתבו את המחלוקת להיבט דמגוגי ובלתי הגון: לפי פרשנותם, האורתודוכסיה המודרנית הינה בסך הכל הדרך לחיים הקלים. "ומה רע בכך שיש אנשים הרוצים מעט להתחזק?" הם אומרים, כפי שביטא זאת אחד מן הכותבים, שבסה"כ הם "האגף התורני-ישיבתי המקפיד על דקדוק בהלכה", ובהמשך שאל: "מדוע התחזקות בשמירת הלכה היא 'הקצנה דתית'"?

כאיש חינוך אני ניצב שוב ושוב מול תוצרי האבחנה מסוג זה. במפגשי עם בני נוער רבים עולה מהבנתם אשר נבנתה ע"י מוריהם, כי אנו, אנשי האורתודוכסיה המודרנית, בעד לימודי חול כי כך נוכל להגיע לרמת שכר גבוהה יותר. אנו לא מצייתים באופן עיוור לרבנים כי אנו רוצים לעשות את מה שעולה על רוחנו ולא את דבר ההלכה. אנו נגד סירוב פקודה כי מן הסתם אנו שמאלנים המפנים ישובים לתאבון ואנו בעד חברה מעורבת כי כך נוכל לרקוד עם בנות.

כשאני מתחיל להציג מקורות ולהסביר את ההיגיון שיש לדוגמא בחברה מעורבת אשר עשויה להוביל את האדם לחיים צנועים יותר וכי אי סירוב הפקודה בא דווקא על מנת לשמור על חלקי ארץ ישראל לטווח הארוך, הם מופתעים. "לא ידעתי שיש כאן סברות אחרות" וכפי שאני שומע לא מעט: "חשבנו שאתם סתם חפיפניקים".

סיפורים נקודתיים אלו מעידים על תופעה רחבה בה אנשי חינוך חרד"ליים עושים לעצמם חיים קלים ומובילים את תלמידיהם להסתכלות חד ממדית על עולם התורה מבלי להבין את מורכבות העמדות הקיימות בו. לעיתים הדבר נובע מעצם ההגדרה בה הם מנסים להציג עצמם- כ"תורניים" אל מול כל אלו חסרי שמות התואר הרבים מעולם ההלכה.

כמובן שהדברים נאמרים גם לאלו אשר בתוכנו יסבירו את החרד"ליות במילה "הקצנה" בלבד מבלי לרדת לעומקם של רעיונות.

בואו נדבר בגלוי על הנושאים בהם אנו חלוקים , כגון בשאלות: היחס לתרבות החול, למדינה ולחוק, לאמונת חכמים, לחברה מעורבת, למעמד האישה ועוד. נדון במקורות, במציאות העכשווית ובקשר שבינהם לאור רצון ההלכה. אם נציג את המחלוקות כהוויתן ולא נטשטשן כשאלה של הקפדה בלבד, נגיע למחלוקת שסופה להתקיים.

אנא עיזבו את הדוסומטר!

 

הכותב הינו מנכ"ל תנועת "נאמני תורה ועבודה"