רבנים יקרים, תנו להן להתגייס

 

לא צריכה לצאת קריאה ציבורית של "הטובות לשירות הצבאי". כל שצריכה להתקבל היא לגיטימציה לבחירותיהן ורצונותיהן – גם לאפשרות של תרומה למדינה דרך שירות צבאי.

החודש שלח הרב שמואל אליהו מכתב לראשי האולפנות והתיכונים הדתיים לבנות בנושא 'התמודדות עם גיוס בנות לצבא'. על רקע פתיחת תקופת ההכנות והמיונים של בנות השמינית לשירות הלאומי והצבאי כתב הרב אליהו במכתבו: "אנו ממליצים בפני מוסדות החינוך לא לפתוח שעריהן בפני עמותות המעודדות שרות צבאי".

המכתב גרר תגובות רבות של רבנים ואישי ציבור, אלו מחזקים את דברי הרב ואלו מתנגדים לדבריו. אלא שבכל הדיון הציבורי הנרחב שהתפתח בנושא קול אחד לא נשמע כלל וכלל. הקול של הנערות. הקול של בנות השביעית והשמינית, העומדות בפני אחת ההחלטות המרכזיות והחשובות בשלב זה של חייהן. הדיון התנהל למעשה מעל ראשי הבנות מבלי לקחת בחשבון את הרצונות והצרכים שלהן. כמי שעבד עד לאחרונה בבני עקיבא ונפגש עם קשת רחבה של שביעיסטיות ושמיניסטיות המתלבטות בשאלת ה'מה לעשות אחרי השמינית'? אבקש להביא בשורות הקרובות את הד קולן של הבנות. תקוותי היא שבעקבות הדברים הבנות עצמן ירימו את קולן וידרשו כי הוא יקבל התייחסות ראויה.

בשנה שעברה, במסגרת עבודה באוניברסיטה, ראיינתי שמיניסטית דתייה, בת אולפנה, שבחרה במסלול של שירות צבאי. היא סיפרה לי שבמחזור שלה באולפנה כשליש מהבנות מתכננות להתגייס לצה"ל, אך ראשי המוסד סירבו לבקשתן להכניס בשערי בית הספר גופים העוסקים במתן הכוונה לשירות צבאי לבנות דתיות (כמו 'אלומה'). הנושא הטריד את מנוחתי והתחלתי לשאול שמיניסטיות ממוסדות חינוך נוספים בנוגע למדיניות בתי הספר שלהן בנושא. נדהמתי לגלות יותר ויותר אולפנות ותיכונים דתיים הנמנעים ממתן הכוונה וליווי מסודרים לבנות הבוחנות אופציה של שירות צבאי (ולעיתים אף מערימים קשיים מכוונים על אותן בנות), חרף העובדה כי עם השנים יותר ויותר בנות בוחרות במסלול של שירות צבאי. נוצרה מציאות אבסורדית בה בנות דתיות רבות מתעניינות בגיוס לצה"ל ורואות בכך אופציית שירות, אך מוסדות החינוך, המופקדים על חינוכן והכנתן לחיים, מתעלמים מבחירתן ומסרבים לתת להן הכוונה וליווי למסלול השירות הצבאי.

 

ההתעלמות של מוסדות החינוך מהרצונות והצרכים של התלמידות שלהן בתחום ההכוונה לשירות צבאי מקוממת. הדבר בולט עוד יותר על רקע העובדה כי המדובר הוא במיטב הבנות של הציונות הדתית. הבנות הדתיות המבקשות להתגייס כיום לצה"ל הן מהאיכותיות והרצינות שבאולפנות ובתיכונים הדתיים, והן לא נופלות מחברותיהן שבחרו באחת ממסגרות השירות הלאומי המצוינות. אין אלו בנות המבקשות לפרוק עול תורה ומצוות ולהתרחק מעולם הערכים של הציונות הדתית. הן לא מגיעות מהשוליים של הציונות הדתיות, אלא היישר מהמרכז.

רבות מהן פועלות באופן אינטנסיבי ומעורר השראה בתנועת הנוער, בעשייה ובהדרכה, והן מתגייסות לצבא כהמשך ישיר למשנת הציונות הדתית ולרצון להשתלב בחברה ולתרום לעם ישראל. לא יכול להיות שלא נכבד את רצונן ובחירתן ונספק מסגרות בית ספריות להכנה (גם) לשירות צבאי. הדבר לא דורש מהמחנכים ומהמחנכות לתמוך בשירות צבאי. הם עשויים לחשוב כי המסלול הצבאי איננו מתאים לחלק מתלמידותיהן, וטוב שאף יגידו זאת להן. הוא רק דורש מהן להתייחס בכבוד לבחירות ולרצונות של התלמידות שלהן ולאפשר להן להכין את עצמן באופן נכון ורציני לאתגרי השירות הצבאי.

למותר לציין כי אינני טוען כי השירות הצבאי עדיף על פני השירות הלאומי. למסגרות השירות הלאומי השונות זכויות רבות שאין חולק עליהן וחשוב כי מיטב בנותינו ימשיכו לתרום גם במסגרת מסלול השירות הלאומי.

מדיניות החמ"ד איננה צריכה להשתנות מן הקצה אל הקצה בתחום. לא צריכה לצאת קריאה ציבורית של "הטובות לשירות הצבאי". כל שצריכה להתקבל היא לגיטימציה לבחירותיהן ורצונותיהן של תלמידות שמינית צדיקות ויראות שמיים הרואות בשירות הצבאי את המקום בו יוכלו לממש את שאיפתן לתרום לבניין העם והמדינה. כל שנדרש הוא לאפשר שיח פתוח, קשוב ומכיל בנושא בתוך האולפנות והתיכונים הדתיים, אשר יאפשר לכל בת לבחור את דרכה באופן עצמאי ובליווי ותמיכת צוות בית הספר.

הכותב שימש עד לאחרונה כרכז גרעיני נחשון של בבני עקיבא במחוז דן, והוא משמש כיום כרכז מדיניות ומחקר בתנועת נאמני תורה ועבודה 

 

לכתבה המקורית באתר nrg יהדות