רב ראשי תחת הגבלה

בראש חודש ניסן אמורה היתה להתבצע הרוטציה הנהוגה בנשיאות הרבנות הראשית ובתי הדין הרבניים. הרב הראשי לישראל, הראשון לציון שלמה עמאר, היה מיועד לסיים חמש שנות כהונה כנשיא בית הדין הרבני הגדול, ולהחל לכהן כנשיא מועצת הרבנות הראשית. עמיתו, הרב יונה מצגר, אמור היה לעשות את המהלך ההפוך, ולהתמנות לנשיא בית הדין הגדול.

השבוע פתחו ראש הממשלה ושר המשפטים במרוץ נגד השעון כדי לנסות ולשנות את החוק בהליך מזורז, כך שיקפיא את המצב הנוכחי וימנע את ההצרחה. מחלקת החקיקה במשרד המשפטים כבר הפיצה תזכיר ראשוני לשינוי חוק הרבנות הראשית לכל משרדי הממשלה ולגורמים הנוגעים בדבר.

הסדר הרוטציה הסתבך לפני חמש שנים, עם בחירתם של הרב שלמה עמאר והרב יונה מצגר לרבנים הראשיים. לראשונה בתולדות הרבנות הראשית נבחר רב ראשי, הרב מצגר, שאינו דיין מקצועי ושאף לא הוסמך כדיין. הרבנים הראשיים הקודמים לדורותיהם כיהנו קודם לכן כרבנים ראשיים וכראשי אבות בתי הדין בתל-אביב או בחיפה, או כדיינים ותיקים וחברי בית הדין הרבני הגדול. כך גם הרב שלמה עמאר שנבחן והוסמך כדיין, כיהן כדיין ואב בית דין בפתח-תקווה, ואחר כך כראש אבות בתי הדין בתל-אביב וכחבר בית הדין הרבני הגדול. הרב יונה מצגר, לעומת זאת, לא כיהן כרב עיר, לא נבחן ולא והוסמך כדיין, וגם לא כיהן מעולם בבית דין. לפני שנבחר כיהן כרב שכונה בצפון תל-אביב.

גורמים משפטיים וציבוריים טענו שמי שלא הוסמך כדיין ולא שימש כדיין לא יוכל לעמוד בראש מערכת בתי הדין, כשם שמי שלא סיים לימודי משפטים ולא הוסמך כעורך דין לא יוכל לכהן כנשיא בית המשפט העליון. אחרים טענו שאם נבחר כרב ראשי, הוא רשאי בהחלט לכהן על פי החוק. ההכרעה בסוגיה נדחתה למעשה בחמש שנים, לאחר שהרב עמאר בחר לכהן בקדנציה הראשונה כנשיא בית הדין הגדול, והרב מצגר שימש נשיא מועצת הרבנות הראשית.

מועמד החצר

חוק הרבנות הראשית לישראל הוא חוק מורכב ומסובך, הבנוי טלאים-טלאים על בסיס שינויי חקיקה שהזמן גרמם, תוצאה של שינויים קואליציוניים שחלו לאורך השנים. כהונת ה'ראשון לציון' או ה'חכם באשי' קיימת שנים ארוכות, עוד מהתקופה העותמנית. לפני 72 שנה יסד הרב אברהם יצחק הכהן קוק את הרבנות הראשית לישראל, ומאז מכהנים בקודש שני רבנים ראשיים – אחד ספרדי ואחד אשכנזי, המשמשים בכתר אחד.

הרבנים הראשיים ניהלו בצוותא את מערכות הרבנות והדיינות. זוגות הרבנים הראשונים – הרב קוק והרב יעקב מאיר, הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג והרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל – ניהלו את הרבנות והדיינות בצוותא ובהרמוניה, כשלמעשה שניהם מכהנים בו זמנית כשני רבנים ראשיים לכלל ישראל. בשנות ה-60 וה-70, כשכיהנו הרבנים איסר יהודה אונטרמן והרב יצחק ניסים, נתגלעו ביניהם חילוקי דעות.

המחלוקת הגיעה לשיאה בשנות ה-70, בעידן הרב שלמה גורן והרב עובדיה יוסף, שני אדירי תורה שאפתנים שלא רעו עין בעין סוגיות רבות. הם הטילו וטו זה על זה, והרבנות הפכה למשותקת. על רקע הדבר יזמו ראשי המפד"ל והליכוד דאז חוק חדש המגביל את כהונת הרבנים לעשר שנים בלבד, וכדי למנוע מחלוקת פיצלו את הסמכויות והפרידו את מערכת הרבנות ממערכת בתי הדין. חמש שנים מכהן אחד הרבנים כנשיא מועצת הרבנות הראשית ועמיתו כנשיא בית הדין הגדול, ובמחצית השנייה הם מתחלפים בתפקידים ובסמכויות. כך נהגו הרבנים הראשיים הרב אברהם שפירא והרב מרדכי אליהו, וגם הרבנים הראשיים שאחריהם – הרב ישראל מאיר לאו והרב אליהו בקשי-דורון. השיטה הוכיחה את עצמה, והרבנות התנהלה מאז על מי מנוחות.

תפקיד נשיא בית הדין הרבני הגדול נחשב מקצועי וסמכותי ביותר, ומקביל לנשיא בית המשפט העליון. נשיא בית הדין לא רק יושב בראש הרכב בית הדין הגדול, אלא גם מפעיל, מנהל ומנווט את כל עשרות בתי הדין ומאות הדיינים ברחבי הארץ, ומעצב את הטון ההלכתי לקולא או לחומרא בשאלות רבות. נשיא מועצת הרבנות, לעומת זאת, אחראי פורמלית בלבד על רבני הערים המתפקדים למעשה באופן עצמאי למדי. עיקר תפקידו מתבטא בניהול ישיבות מועצת הרבנות הראשית, שהחלטותיה חסרות סמכויות ושיניים, וכן בפן הייצוגי והטקסי של המשרה הרמה.

כאמור, לפני חמש שנים נבחר במפתיע הרב יונה מצגר לרב הראשי לישראל. הוא היה אז בראשית שנות ה-50 לחייו, בעל הופעה מרשימה וכושר רטורי בולט. הרב מצגר התפרסם כעורך חופות מבוקש, בעיקר בחתונות יוקרה. הוא גדל בבית דתי-לאומי בחיפה, על ברכי הציונות הדתית, ובהמשך למד בישיבה תיכונית ובישיבת ההסדר 'כרם ביבנה', במסגרתה שירת בצה"ל כשריונר במלחמת יום כיפור. דווקא הרב יוסף שלום אלישיב, המנהיג הרוחני החרדי-ליטאי, הוא שיזם את מועמדותו של הרב מצגר, יוצא הציונות הדתית.

הרב אלישיב והרבנים שהתקבצו תחת הנהגתו לא מכירים ברבנות הראשית הציונית, ואינם טועמים מן המוצרים שעליהם מתנוססת חותמת הרבנות. למעשה, הם מפעילים רבנות ומערכת פסיקה אלטרנטיבית. ובכל זאת, הם מגלים עניין רב בנעשה במערכות הרבנות והדיינות. בעשרים השנים האחרונות הם הצליחו, בתהליכים מדורגים, להפוך את הרבנות הראשית למתחרדת ואת מערכת הדיינות לחרדית מוחלטת.

ערב הבחירות האחרונות לרבנות הראשית ב-2003, הסתמן רוב למועמדותו של הרב הראשי לרמת-גן, יעקב אריאל. הרב אריאל, תלמיד חכם ציוני מובהק, בוגר תנועת 'בני-עקיבא' ובעל השקפת עולם ימנית, התפרסם בעיקר כמי שלחם בעד 'היתר המכירה' בשנת השמיטה, מטעמים ציוניים. חצר הרב אלישיב החליטה לחסום אותו ולכבוש בכל מחיר את הרבנות הראשית האשכנזית, למרות שמשקלה בגוף הבוחר היה קלוש. הדבר נעשה במיומנות פוליטית ובתחכום רב. אנשי הרב אלישיב כרתו ברית עם חצר הרב עובדיה יוסף, שרוב חברי הגוף הבוחר סרו למרותו. הרב עובדיה וש"ס התחייבו לתמוך במועמד שייבחר על ידי הרב אלישיב לרב ראשי אשכנזי, תמורת תמיכת החרדים במועמדם לכהונת הראשון לציון. הרב אלישיב ואנשיו סימנו את הרב יונה מצגר כמועמד לטעמם, ופרסו עליו את חסותם. הרב מצגר נעים ההליכות היה פופולרי בין ראשי הערים וחברי הגוף הבוחר החילונים, וכך הצליחה הקואליציה של חצרות הרבנים וראשי הערים להביס את מועמד הציונות הדתית, הרב יעקב אריאל. הרב מצגר נבחר כרב ראשי לישראל, עם מחויבות עמוקה לרב אלישיב וחצרו ולמשנתם החרדית הסדורה.

מזוז: מן הראוי שיתפטר

ראשית דרכו של הרב מצגר במשרת הרב הראשי לא היתה סוגה בשושנים. העיתונות החילונית פרסמה כמה כתבות תחקיר שהטילו בו דופי, כשבין המרואיינים אפשר היה למצוא גם את אחד הנהגים של הרב. ידיעות אלה לא נגעו לציבור החילוני וגם לא לציבור החרדי הנושא עיניו לרבנים אחרים, אולם אנשי הציונות הדתית, הקהילה הפוטנציאלית של הרב הראשי לישראל, הושפעה מהדיווחים כמו גם מהתרגילים שקדמו לבחירתו, והתרחקו ממנו.

בתבונה רבה השכיל הרב מצגר להתמסר לפעילות בתפוצות, כשהוא מתקבל בכבוד מלכים בקהילות ישראל ברחבי תבל. כשנתיים לאחר בחירתו נקלע הרב הראשי לתסבוכות ציבוריות ומשפטיות. תחקיר של ערוץ 2 גילה כי על פי בקשתו של הרב, שכרה המדינה בעבורו דירה יוקרתית בשכונת רחביה בירושלים כדי שיוכל לשהות בעיר בשבתות ובמועדים וללון בה בעת הצורך. למרות זאת, התארחו הרב ובני משפחתו בחגים במלונות 'מצודת דוד', 'רמדה רנסנס' ו'המלכים', לעיתים בתשלום סמלי ולעיתים במימון הרבנות הראשית.

התחקירים הובילו לחקירה משטרתית ממושכת, במהלכה נחשד הרב גם במתן עדויות סותרות. עם פתיחת החקירה השעה הרב עצמו מיוזמתו מתפקידו כדיין וכחבר בוועדת מינוי הדיינים באופן זמני, עד להשלמת החקירה. לאחר שנתיים החליט היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, שלא להגיש כתב אישום נגד הרב הראשי לישראל בשל חוסר ראיות מספקות. עם זאת, בדו"ח שפרסם קרא מזוז לרב מצגר לקחת אחריות אישית ולהתפטר מתפקידו. היועץ המשפטי לממשלה הוסיף ואמר, שאם הרב לא יעשה כן – הוא יפנה לשרת המשפטים דאז, ציפי לבני, כדי שתכנס את הוועדה למינוי דיינים על מנת לדון בהדחתו.
בדו"ח שהשתרע על פני 30 עמודים תקף מזוז את התנהלותו של הרב מצגר בחקירה.

"התמונה הכוללת מעוררת לא מעט תהיות וספקות", כתב בדו"ח. "התנהלותו של הרב בפרשיות שנחקרו, כמו גם במסגרת חקירתו, בה בחר לא פעם להתחמק ממתן תשובות מלאות ולעיתים אף לומר את שאינו אמת, חותרת תחת הנורמות המצופות ממנו כרב ראשי לישראל וכחבר בית הדין הרבני הגדול. לא ניתן להתעלם מכך שהתנהלות כזו פוגעת קשות במעמדם של מוסד הרבנות הראשית לישראל ושל מוסד הדיינות הרבנית, וממילא באמון הציבור בגופים חשובים אלה".

הרב מצגר עתר לבית המשפט העליון באמצעות עו"ד דוד ליבאי, ודרש לבטל את החלק הציבורי שבדו"ח ובו גם את הקריאה להתפטרותו מבלי שנערך לו שימוע. בית המשפט העליון דן בעתירה בהרכב של חמישה שופטים, ובתום הדיון אמרה הנשיאה דורית ביניש: "מזוז מיהר לרתום את העגלה לפני הסוסים". בעקבות זאת הודיע מזוז כי הוא מסכים שהדו"ח הציבורי יכלול רק עובדות וממצאים בלי המסקנות הנובעות מהם, וכי ימחק מהדו"ח את הקריאה להתפטרותו של הרב. במקביל, פנה מזוז לוועדת המינויים לדיינים והמליץ בפניה להדיח את הרב מכהונתו כדיין.

בהכשר העדה החרדית

בשלב זה הצטרפו למאבק ארגוני הנשים וגופים שונים של הציונות הדתית בהנהגת תנועת 'נאמני תורה ועבודה'. אלה תפסו טרמפ על פרשת בתי המלון כדי לקדם אג'נדה אידיאולוגית, כשהם שוללים את ההתחרדות וההקצנה של מערכת בתי הדין הכפופה למרותו של הרב אלישיב, מתוך חשש שזו תתעצם עם 'הכשרתו' של הרב מצגר ומינויו העתידי כנשיא בית הדין הרבני הגדול.

הסיכוי שוועדת המינויים תיענה ליוזמתו של מזוז ותדיח את הרב מצגר היה קלוש, מאחר שרוב חברי הוועדה הם חרדים שנרתמו להכתרתו של הרב מצגר מלכתחילה: הראשון לציון הרב שלמה עמאר, חבר בית הדין הרבני הגדול הרב עזרא בר-שלום, השר אלי ישי וח"כ יצחק ועקנין המזוהים עם ש"ס, וחבר בית הדין הרבני הגדול הרב חגי איזירר, נאמן ביתו של הרב אלישיב. גם היו"ר, שר המשפטים דניאל פרידמן, מחויב לראש הממשלה אהוד אולמרט, המחויב לש"ס כדי לשמר את הקואליציה. רק שני נציגי לשכת עורכי הדין וח"כ ניסן סלומיאנסקי מהמפד"ל צידדו בהדחה. ארגוני הנשים וארגוני הציונות הדתית פתחו בקמפיין ציבורי ובהפגנות, ודרשו ששלושת חברי בית הדין הגדול הנוגעים בדבר לא ישתתפו בהצבעה בשל ניגוד אינטרסים.

בסופו של דבר, לאחר שימוע של היועץ המשפטי ושל פרקליטיו של הרב מצגר, החליטה הוועדה למינוי דיינים לאפשר לרב מצגר להתמנות לנשיא בית הדין הגדול. בתום ישיבת הוועדה שהחליטה שלא להדיח את הרב הראשי מתפקידו כדיין, הודיע השר פרופ' דניאל פרידמן שהוא מתכוון לערוך תיקון בחוק הרבנות הראשית, לפיו הרבנים הראשיים לא יהיו חייבים להתחלף ברוטציה והם יהיו "רשאים להחליט ביניהם על חלוקת התפקידים במהלך הקדנציה".

הצעתו של השר פרידמן מאפשרת שלא למנות את הרב מצגר לתפקיד נשיא בית הדין הגדול בגלל העננה המלווה אותו. הרב מצגר עצמו הצטרף לבקשה, והסביר שהוא מעדיף להמשיך בתפקידו כנשיא מועצת הרבנות הראשית המופקדת, בין השאר, על מערך הכשרות. "יש לו פרויקטים חשובים שהוא התחיל לקדמם, והוא מעוניין להשלים אותם בשנים הקרובות", אמרו מקורביו.

בעקבות זאת הוציא משרד המשפטים תזכיר לשינוי חוק הרבנות הראשית, על פיו שני הרבנים הראשיים יוכלו להסכים ביניהם על חלוקת התפקידים שלא בדרך של רוטציה. אם הליכי החקיקה יושלמו, הרי שעד ראש חודש ניסן יוכלו הרבנים הראשיים להחליט ביניהם כי הרב עמאר ימשיך לכהן כנשיא בית הדין הרבני הגדול, והרב מצגר ימשיך לכהן כנשיא מועצת הרבנות הראשית.

בינתיים, בעיצומו של המרוץ לחקיקה מזורזת, התעוררה בעיה נוספת. מתברר שבבית הרב עובדיה יוסף מעוניינים ברוטציה, ומתנגדים שהרבנים הראשיים יחליטו ביניהם לשנותה. הם מעדיפים שבשנים הבאות הראשון לציון יהיה מופקד על מערכת הכשרות ועל רבני הערים, כדי לקדם נושאים שונים הקרובים לליבם. לבתי הדין הרבניים מונו לאחרונה 19 דיינים, רובם ככולם חרדים. מונו גם שלושה דיינים לבית הדין הגדול. בשנים הבאות לא צפויים מינויי דיינים בהיקף גדול, ולכן ש"ס מעוניינת דווקא בשליטה על מערכת הרבנות ולא על הדיינות.