רפורמה בגיור-עכשיו

 

 

האם תאומץ עמדתו של הרב דרוקמן או שמא יוחמרו הליכי הגיור? ראוי למוסדות השלטון להניח ידיהם ולא להכריע במחלוקות הלכתיות. במקום לחייב הסכמת נשיא בית הדין לכל גיור, יש להכיר בגיור הרבנים המקומיים ויבחרו המועמדים לגיור לאיזה בית דין ברצונם לפנות

הדר ליפשיץ

החלטת בית-הדין לפסול גיור עוררה תגובות נגד רבות וסוערות. הצד השווה שבהם – רבנים פוסלים את חבריהם. דייני ההרכב קובעים כי המגיירים 'דיינים פסולים', וטענה זו שבה אל חיקם מתומכי בתי-הדין של הרב דרוקמן. בתוך הצרמוניה מתבקש להבחין בשתי בעיות יסוד, הראשונה נוגעת לסמכות ההלכתית והשנייה למועמדי הגיור. הפולמוס חושף את העובדה כי אין גורם הלכתי מוסמך, המקובל על הכל, אף לא בין זרמים אורתודוקסיים מרכזיים כ'ליטאים' ו'ציונות הדתית'. המעיין בפסק הדין מגלה כי עמדתו של נשיא בית-הדין, הרב עמאר, המקבלת את הגיור, נדחתה ע"י חבריו הדיינים. הבעייה השנייה נוגעת למועמדי הגיור. מה יעלה בגורלם של החפצים להתגייר. אם נמצה עומק הדין, בכל חומרות הגיור, מי יעמוד בפנינו בדין?

 

אני מבקש לטעון כי בעיה יכולה להיפתר בחברתה. התחנכתי על ברכי 'הציונות הדתית' אשר צידדה בניסיונו של הרב גורן ליצור 'נוסח אחיד' בתפילה. בכך הלך בדרכו של הראי"ה קוק אשר ביקש להעמיד 'תל תלפיות'. הרבנות הראשית התיימרה להיות גורם הלכתי המקובל על כולם. עלינו להודות – משימה זו נכשלה לחלוטין. אין היום גורם הלכתי המקובל על כולם, וודאי שלא מוסד כזה. אין לנו אפיפיור יהודי, להבדיל, ולא עמנו יודע דעת עליון.

 

האם עלינו 'לקרוע קריעה' על המצב, ולחתור ללא הרף ל'קץ הימים' ולביאת גואל אשר יתרץ קושיות ובעיות הלכתיות? דומני כי ראוי וניתן להלך בצניעות, ולשאת את המחלוקות. גם כאשר רמו הקולות, ובתוכם הגידופים ההדדיים, הבה ננסה לשחזר 'את והב בסופה'. לאמור – ביסודם של דברים 'אלו ואלו דברי אלוהים חיים', ויש להמשיך ולחיות עם הפלורליזם ההלכתי. יפסקו ה'ליטאים' כהבנתם, ורבני הציונות הדתית ימשיכו בשלהם. את דגלנו נרים, אך גם אחרים יאחזו בשלהם, לא יוותרו על אמונותיהם ודעותיהם.

 

כאן אנו מגיעים אל המתגיירים בכלל, ואל האומללה אשר גיורה הוטל בספק. דווקא ה'כאוס' ההלכתי מאפשר לפתור בנקל את בעייתה. החלטת בית-הדין, הקובעת כי היא מנועה מלהתגייר, איננה מחייבת את החולקים. ברצותה להינשא מחדש, תוכל ללכת לבית-דין אחר, אשר יכניסה לחופה כדת משה וישראל. כל רבנות מקומית מוסמכת להשיא במדינת ישראל, ולא תמו גואליה, החולקים על בית-הדין הגדול. פיתרון דומה קיים לכל המתגיירים בבית-הדין של הרב דרוקמן.

 

ומה יהיה על גיורי העתיד? האם תאומץ עמדתו של הרב דרוקמן, וייסכר פי מקטרגיו, או שמא יוחמרו הליכי הגיור – ונמצאנו מגבירים את הבעיה החברתית? ומי מוסמך להכריע במחלוקת – האם חקיקה של הכנסת צריכה לפסוק הלכה כרב שרמן או כרב עמאר, או שמא החלטת ממשלה או יועץ משפטי? דומני כי ראוי למוסדות השלטון להניח ידיהם, ולא להכריע במחלוקות הלכתיות. יש להתאים את החוק והמוסדות הדתיים למציאות ההלכתית והחברתית בעם היהודי.

 

הוזכר המצב החוקי בסוגיית הנישואין. כל רב מקומי פוסק כהבנתו, ומחליט אם להשיא את בני הזוג. כך נפתרה, במידה רבה, בעייתם החברתית של עולי אתיופיה. כשרבנים סירבו להשיאם, הלכו הם אל רב העיר נתניה שהכיר בהם. כל רב מקומי מוסמך היה לגייר, ומעשהו אושר ע"י המדינה. יש להשיב את המצב החוקי כבראשונה. במקום לחייב הסכמת נשיא בית-הדין לכל גיור, יש להכיר בגיור רב מקומי. יבחר מועמד הגיור לאיזה בית-דין ברצונו לפנות.

 

הצעת חוק ברוח זו הונחה על שולחן הכנסת זה מכבר, בידי ח"כ דודו רותם מאפרת. רותם, בוגר ישיבה ושומר מצוות בעצמו, יודע כי הצעתו איננה נוגדת את ההלכה, אף לדעת המחמירים. משבר הגיור יכול וצריך להוליד יוזמה מהירה להשלמת החקיקה, המתאימה למציאות ההלכתית, של עמדות חולקות המתקיימות אישה לצד רעותה. חקיקה זו תאפשר למועמדים רבים יותר לעבור בשערי הגיור, כל אחד במקום שלבו חפץ.

 

הפלורליזם ההלכתי הולם תרבות דמוקרטית. יילחם כל אחד על דעותיו, ויתקיימו האמונות השונות. כך נרבה שלום בעולם, ונתרום לשלמותו של העם היהודי.

 

 

הדר ליפשיץ עמד בראש ועדה ציבורית שבחנה את שירותי הדת במדינה מטעם תנועת "נאמני תורה ועבודה".