וכי עם אובד עצות אנו: שבת שובה ויום הכיפורים תשפ"א
מצאתי בספר מושיע חוסים, מאת החכם אברהם יגל, ויניצה שמ"ז (1589), שהמציאה לי בתי שושנה שתחי', בריש פרק ד' (י"ב ע"ב- י"ג ע"א) תיאור של מגיפה אשר תואם את מה שעובר עלינו בימים אלה להפליא וז"ל:
הסכימו חכמי הטבע והרפואה שאין שום סימן מובהק אצלם יהיה נאמן וראוי להיסמך עליו להכיר בו נאמנה הקדחת הארסיית, ולא יהיה הדבר בהין ולאו ורפייא בידייהו, כי לפעמים השתן של החולה יהיה צלול לפי שהלחה הגוברת לא תלך אל הכבד. גם לפעמים יתראה מעט קדחת לפי שהארס לא יהיה בלחות כל כך חמות ולא יתעפש מבחוץ. וגם לפעמים יראה כאילו הקל הקדחת ממנו לפי שהטבע השתדל לדחותה ממנו וממקום החושים והאיברים הראשיים, ואחר כך בשוב הארס לתת מלחמה אחרת כמשפט הראשון לא יוכל הטבע להילחם בו ולהתגבר עליו כי כבר נחלש כוחו במלחמה הראשונה ויגווע וימות. וזה דרכם כסל למו לראות בחולה בתחילה כאילו הולך ומתרפא, ואחר כך שב ונופל. וגדולה הנפילה מאשר בתחילה. וכן לפעמים יראה כאילו החולה אינו מרגיש בו חולי מאומה וחזק ואמיץ הוא כגיבורים ללכת באשר יתהלך. לפי שהארס הזה אינו מתהפך לאויב לכל האיברים כמו שהוא אויב אל הלב… וכו'.
ואז בא תיאור סימני ה"דבר" ועצות מסוימות לדרכי התמודדות מולו:
טוב לשתות כל המים מבושלות ולצנן בהם גחלת של מתכת ברזל ונחושת קלל עד שיגיע לצרוף, ועם המים האלה ימזוג היין… והיין יהיה זך ונקי מכל סיג ולבן וטוב ולא יהיה מתוק… ואל ידור אלא בדירות נאות ורחבות ויהיו הבתים נקיים ואויריים… בזמן הדבר כנס רגליך כאמרם ז"ל פרק הכונס, "דבר בעיר כנס רגליך"… ואם הוא יום לח ומעונן, טוב כי תכבד ושב בביתך, ושם תעשה התנועה עד שתהיה קרוב להזיע. וכה תעשה יום אחר יום… וראוי לך להניח חלונות ביתך סגורות עד שתראה האוויר הלח והעכור מהלילה שנזדכך ונתחמם מאורו של שמש, וכה תעשה מדי יום ביום עד יעבור זעם… וכו'.
בתיאור מפורט זה מודגש גם הבלבול הנגרם מההתהפכויות השונות בהתפתחות התנהגותה של הקדחת, והתוצאה הנובעת מאי ידיעה ברורה לגבי דרכי ההתמודדות עם המגפה, וחוסר אחדות הדעים של מנהיגי הקהילה והמחלוקות החריפות שביניהם. וכל האמור לעיל, מביא לידי חוסר אמון הציבור בהנהגת הקהילה. התיאור הנ"ל תואם להפליא את אשר מתחולל בנו. המגיפה מופיעה מאי שם, לא נודע בבירור מאין היא באה וסיבת התפרצותה. היא עולה ויורדת ועולה שוב ביתר חומרה, ותוקפת זקנים ונערים ואף יונקי שדיים. גם אלה הנראים כבריאים וחזקים, לפתע נופלים קורבן לנגיף. ורבה התמיהה והתהייה כיצד להילחם בו ולא נודע פיתרון לתעלומה איך לנצחו.
גם היום דובר רבות על חוסר אמון הציבור בהנהגה. יום יום מתבשרים אנו בגזירות המתחדשות בוקר וערב, גזירות אשר לא שיערום אבותינו, והנראות סותרות זו את זו והגיונן בלתי מובן. חדשים לבקרים באו עד שהפכנו לדור תהפוכות. לו השכילו חכמי ההנהגה היו מבינים כי אחריתם אובדן אמון בהם, ובמקום אמון אימה בחדרים סגורים ונעולים. ולא רק אצל אנשי שיבה, אלא אף בחורים גם בתולות ויונקי שדיים תחת כנפי אימותיהם. כי נוספו עלינו רעות, חיצי נגיפים מכלים בנו, ובאילין יומי דעקא העניים מזי רעב ולחומי רשף, וקטב מרירי רוקד בינינו בשמחה כמזיק הפורח הזה שקושת את חיצי ארסו בנו. וכך תכפו עלינו צרות, תלאות עברו על ראשנו, לזנב ולא לראש הושתנו, רזי גזירות פשטו בנו, איפה נמצא מנוח?
הנהגה מפולגת ומתפתלתלת, שבה כל אחד משריה עיקש בדעתו הוא, והדעות נאבקות זו בזו, זו נגד זו, עד כי "שחת לו…בניו מומם", כלומר, מה שנראה כשחיתותם של מנהיגי המדינה מוביל למותם של תושביה, ומחוץ תתחולל חרבה, ונמצאנו בארץ מדבר ובתוהו ילל ישימון.
כלום באמת עם נבל ולא חכם אנו? כי בעבר שמנו ובעטנו ושכחנו נחיצות אחדותנו. כי איש קודח באפו ושולל דעת חברו, ואין עימו דברים, והכשל של כולם. מי חכם ויבן זאת, נבון וידעהו.
שובה ישראל עד שפיות, עד כי נגרש השפעת החדישה הזאת, ולבדד נשכון עד יעבור זעם. ואז נפרח כשושנה, ונזכה לראות חתן יוצא לחופתו וכלה לחופתה, ובני ציון יגילו וישמחו וישכחו צערם ואבלם.
וכה נתפלל יחדיו במרפסות, בחצרות ובגינות. והמסו המחיצות, ובחוצות תשמענה קולות בקשותינו. כאשר איש את רעהו רואהו. ויאספו ויאפסו ריבוי קולותינו, ויתאחדו לקול אחד אשר יישמע, ומחיצות השמיים תבקענה. ואל זבול מרום תפילותינו תעלינה, ולשפך שיחנו קשובות אוזניך. ובגבהי שחקים לרצון תתקבלנה. ועל כן בתפילותינו מבקשים אנו "רפאנו ה' ונרפא" ולא כללנו שם אלוקים, והיא מידת הדין (שלא כמו בברכת השנים ובשמע קולנו) כי ה' בעל הרחמים ברחמיו ישפיע עלינו שפע של רפואה וברכה, ונזכה כולנו לשנה שהיא באמת טובה, ונחתם לאלתר לחיים טובים וארוכים.
יש להדגיש שהתפילה החשובה והמקודשת ביותר מכל השנה הייתה זו של הכהן הגדול ביום הכיפורים, והייתה זו כאשר היה הוא לבדו בצאתו מקודש הקודשים לאחר שהקטיר בו את הקטורת, ויצא לבית החיצון, שלא היה בו איש אלא הוא לבדו בבידודו. והתפלל תפילה קצרה , ולא היה מאריך בתפילות (משנה יומא ה' א') במסכת יומא נ"ג ע"ב: מעשה בכהן גדול אחד שהאריך בתפילתו, ונמנו אחיו הכהנים ליכנס אחריו… אמרו לו, אל תהי רגיל לעשות כן"…וגו'.
וכך הייתה תפילתו של כהן גדול ביום הכיפורים בצאתו מקודש הקודשים בשלום בלי פגע:
יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שתהא השנה הבאה עלינו ועל כל עמך ישראל (ועל כל עמי תבל) שנה ברוכה, שנת חיים טובים וגזרות טובות, כי לחיים טובים תחתמנו אלקים חיים חתמנו בספר החיים.
